אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף כד:

דף כד.

גמ' ארבעה אילים שאין טעונין לחם וכו' אע"ג דבכולהו הוי מטעמא דבעינן כפי הנזיר כפי' רש"י ותוס' אצטריך למתני בכל חדא וחדא אין טעונין לחם אגב דקתני נאכלין ליום א' וק"ל:

שם גמ' כשרים ולא עלו לבעלים וכו' הא דלא קתני אלא שלא עלו לבעלים וכו' בדתנן הכי ריש פ"ק דזבחים דף ב' ע"א עיין להתוס' שם ד"ה ואסור וכו':

רש"י ד"ה איבעית אימא וכו' דאי קמצה מעיסתה אמרינן נמי מה שמקצתה קנה כולה עכ"ל נראה דהוכרח לפרש כן דאי לענין אוקמתא בעלמא הוא דקאמר ואב"א וכו' פשיטא דמתוקמא מתני' בהכי שהרי אוקמתא זו משנה ערוכה היא בפרק בתרא דנדרים דף פ"ח וגם על ר' פפא קשה מהיכא תיתי שהוצרך לאוקמתא אחרת שקמצה מעיסתה אבל לפי דברי רש"י ניחא דלענין דינא פליגי והילכך ר' פפא אוקמה שקמצתה מעיסתה מילתא אגב אורחיה קמ"לן להשמיענו הדין דשלה הוא וקאמר ואב"א לאפלוגי עליה כן נראה לכאורה אמנם ע"כ דאין זה מוכרח שהרי בפרק בן סורר דף ע"א ע"א איתא נמי כה"ג גבי האי דקאמר ער שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך אמו מנ"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני שגנב מרמי סעודה המוכנת וכו' והדר מסיק ואבע"א דאקני לה אחר וכו' ע"ש והתם ע"כ דלאב"א לא פליג לדינא שהרי ודאי דבדמי סעודה המוכנת ליכא מאן דפליג דהדין דין אמת דשלה הוי לא ע"כ לומר אע"ג דאוקמתא דאקנה לה אחר משנה היא בפרק בתרא דנדרים מ"מ במקום דשייך אוקמתא אחריתי ניחא ליה לאוקמה ולעולם דלא פליגי לדינא וה"נ סוגיא דהכא דכוותה וכן צ"ל נמי לדברי התוס' הכא ד"ה שקמצה וכו' לפי תירוצם קמא דלא פליגי לדינא שהרי ודאי באומר לה צאי ידיך במזונותיך ליכא מאן דפליג דשלה הוי ונראה דגם לפי תירוץ הר"ם נמי ע"כ משמע דלאב"א לא פליגי לדינא דדומיא דתירוצם קמא דלא פליגי לדינא דאל"כ כולי האי הו"ל לבאר וא"כ ע"כ דרש"י ותוס' פליגי לדינא שהרי קי"ל כאב"א וא"כ נמצא אליבא דרש"י אי קמצה מעיסתה של בעל הוי אבל לפי תירוץ הר"ם אף לפי אב"א אי קמצה מעיסתה שלה הוי. ודע דמדברי רש"י סוף פרק מציאת האשה דף ס"ה ע"ב בד"ה מותר מזונות וכו' משמע דס"ל כתירוץ הר"ם שכתב וז"ל כגון וכו' שאינה רעבתנית עכ"ל משמע אבל אי רעבתנית כגון שלא אכלה כדי שובעה אין ה"נ דשלה הוי ונר' דמחלפה שיטתיה מפירושו דהכא וס"ל דגם לפי ואב"א הדין דין אמת: וראיתי בש"ע א"ה סי' ע' ס"ק ג' בהגהה שכתב וז"ל צימצמה והותירה הוא של הבעל ע"ש וע"כ דס"ל כפירש"י הכא אבל הרמב"ם פרק י"ב מה' אישות דין י"ג לא ביאר דין זה אי קמצה מעיסתה ועיין לה' מש"ל ז"ל שם שהביא לתירוץ הר"ם שכתבו התוס' הכא ויש לתמוה עליו שלא הזכיר לדברי רש"י הכא דע"כ פליג עם התוס' גם לא הזכיר דברי רש"י סוף מציאת האשה שזכרנו וצ"ע:

רש"י ד"ה לא נהנין וכו' דבכל מעה ומעה וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ז מה' מעילה דין ו' בתוך דבריו בד"ה והבאתי את השלישית מההיא דפרק ולד חטאת וכו' ע"ש. ועיין עוד לפירש"י פ"ג דמעילה דף י"א ע"א ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ט מה' נזירות דין ט':

ד"ה ושאר כל שלמי נזיר לעיל איירי בשלמים עכ"ל הס"ד ואח"כ מתחיל הדיבור ששחטן וכו כצ"ל:

תוס' ד"ה ואמר לה ע"מ וכו' מ"מ כי לענין איסורין אתשיל וכו' עכ"ל ר"ל הא דפסק ר"ת כרב לענין היכא דנ"מ לענין איסור אבל היכא דהנפקותא לענין ממון אין ה"נ הלכה כשמואל ולשון אתשיל לאו דוקא אלא לישנא דתלמודא בעלמא נקטו בפרק יו"הך דף פ' ע"ב דקאמר כי אתשיל בעוג מלך הבשן אתשיל וכו' וכן בפ"ג דחולין דף נ"ב ע"ב ופירושו לשון שאלה כפירש"י שם ע"ש:

ד"ה אמר שמואל וכו' לא תיתב אלא עמוד על כרעך וכו' עכ"ל ר"ל דהוק' להו אטו דרך הישיבה על הכרעים היא ותירצו דה"ק לא תיתב בקרקע אלא עמוד על כרעיך ותרתי מילי קאמר ודלא תימא פי' על כרעיך אינו רגלך אלא מלשון כרעי המטה ומתפרש כפשוטו לא תיתיב על כסאך לזה הוכיחו כמו מתותי כרעיה דר' חנינא דהתם ע"כ דר"ל רגלך וז"ל הריטב"א בחידושיו לפרק קמא דמכות דף ג' ע"ב ד"ה לא תיתב אכרעיך וכו' פי' ר"ת ז"ל כי לשון קצר הוא לא תיתב אלא עמוד על כרעיך וכרעיך רגליך כדאמר צריך למדחסי' לכרעיה ויש לפרש עוד לא תשב אפי' במקום שכרעיך עומדין י"מ כרעיך לשון כרעי המטה כלומר בכסאך עכ"ל:

ד"ה שלא וכו' ועשה מעשה בגופו וכו' עכ"ל דקדקו למנקט מעשה בגופו לאפוקי אם נטמא דבאה מאליה ועיין במקובצת לקמן בהך משנה שכתב שהרא"ש מסופק ליה בזה ע"ש:

ד"ה שאחר מיתה דתנן וכו' אע"ג לקיימה לשלמים וכו' עכ"ל ר"ל אע"ג דאין כאן שלמים ממש אלא דמים בעלמא דקיימי לשלמים מ"מ מידי דהוה שלמים מחיים ר"ל לא גרע דמי שלמים משלמים עצמן וכיון דבשלמים עצמן אסור ליהנות מדאורייתא ה"ה דמיהם ויותר נ"ל להגיה בדבריהם כיון במקום ואע"ג וק"ל. וראיתי לרש"י פ"ק דמנחות דף ד' ע"ב בד"ה לא נהנין שכתב וז"ל מדרבנן מפני דמי עולה שבהן עכ"ל וראיתי לה' שע"ה ז"ל הלכות חמץ דף ע"ג ע"ג שכתב וז"ל ומ"ש רש"י מפני דמי עולה שבהן נ"ל דט"ס נפל בספרים דמשמע דבדמי שלמים ליכא איסורא אפי' מדרבנן והא ליתא שהרי בשמעתין מוכח בהדיא דאיסורא מיהא איכא ולפחות מדרבנן ותו דבדמי עולה איכא איסורא דאורייתא וכדתני במתני' מפני שראוין לבוא כולם שלמים דמשמע הא לא"ה מועלין בהן ולכך נראה דהאי מפני דמי עולה שכתב רש"י קאי אמ"ש אח"כ ולא מועלין וכצ"ל ולא מועלין מפני דמי עולה שבהן מפני שראוין לבא כולם שלמים עכ"ל ע"ש ואכתי ק"ל לפי מה שפירש"י בפ"ג דמעילה דף י"א ע"א גבי אין מועלין דאע"ג דאיכא בהדייהו דמי עולה וחטאת דבני מעילה מ"מ אזלינן לקולא דאי אמרת מועלין מפני שראוי להביא בכולן עולה הוי חולין בעזרה ולכך לא אזלינן לחומרא א"ד ע"ש והשתא לפ"ז ע"כ דוקא לגבי מעילה לא אזלינן לחומרא משום חשש חולין בעזרה אבל גבי איסור הנאה ע"כ ודאי דנזיל לחומרא ונימא דאסור מדאורייתא משום דכל מעה ומעה שמא של עולה היא ובדמי עולה איכא איסורא דאורייתא ולכן נראה דמ"ש רש"י פ"ק דמנחות מפני דמי עולה שבהן קושטא קאי אלא אדרבא צריך להגיה מדאורייתא במקום מדרבנן וכונתו כדכתי' ואדרבא יש לתמוה על התוס' הכא לפי הצד שכתבו דלא נהנין מדרבנן וכ"ה דעת הרמב"ם כמ"ש התי"ט בפ"ג דמעילה מה יענו בקושיא הלזו דניזיל לחומרא גם אמאי הוצרכו התוס' הכא לומר מידי דהוה אשלמים מחיים וכו' וכ"כ עוד לקמן דף כ"ו ע"ב ד"ה תניא וכו' בסוף דבריהם ע"ש בלא"ה תיפוק ליה כיון דדמי עולה מעורבין בהן נזיל לחומרא וצ"ע ומיהו י"ל דס"ל להתוס' דאע"ג דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא היינו מדרבנן הוא דאזלינן לחומרא וכ"ה דעת רבינו פ"ט מה' טומאת מת דין י"ב כמ"ש שם הכ"מ ז"ל ע"ש אבל רש"י ס"ל דמדאורייתא אזלינן לחומרא ולכך כתב לא נהנין מדאורייתא. מיהו ק' דא"כ איך כתב רש"י פ"ב דמעילה דטעמא דאין מועלין משום דא"א מועלין הוי חולין בעזרה וכו' ואמאי הוי חולין בעזרה כיון דמדאורייתא אזלינן לחומרא אלא ע"כ דס"ל לרש"י דמדרבנן הוא דאזלינן לחומרא ומעתה הך הגהה שהגהנו בדברי רש"י בפ"ק דמנחות ליתא ואדרבא לדעת הסוברים דמדאורייתא אזלינן לחומרא לא ידענו מה יענו בקושיית רש"י בפ"ג דמעילה דאמאי לא אזלינן לחומרא ונימא דמועלין ועוד שראיתי לה' מש"ל ז"ל פי"ח מה' איסורי ביאה דין א' שכתב בתוך דבריו וז"ל ורש"י נראה שהולך לשיטתו דסבר דספיקא דאורייתא לחומרא הוי דבר תורה וכו' עכ"ל ע"ש אלמא דרש"י הוא מכת הסוברין לחומרא מדאורייתא וצ"ל דאע"ג דמדאורייתא אזלינן לחומרא לאו היינו דחשיב כמו וראי אלא ר"ל דמספק נזיל לכל החומרות וכן משמע מדברי ה' הלכות קטנות סי' רע"ז שכתב וז"ל אפי' אי הוי לחומרא מדאורייתא אין ספק מוציא מידי ודאי ע"ש וכ"כ ה' ערך השלחן. נר"ו חי"ד סי' ק"י דף צ"ו ע"ג ד"ה וראיתי וכו' משם הרשב"א ע"ש והילכך אי איכא נמי חשש חולין בעזרה לא אזלינן לחומרא אלא אדרבא לקולא והשתא מתיישבן דברי רש"י בפ"ק דמנחות ע"פי הגהתנו דלענין איסור הנאה ניזיל לחומרא מדאורייתא ולענין מעילה אדרבא ניזיל לקולא משום שמא חולין בעזרה מיהו ראיתי לה' ערך השלחן נר"ו שכתב משם הר"ן בתשובה דלמ"ד אזלינן לחומרא מדאורייתא חשיב כמו ודאי דלא כהרשב"א ע"ש וא"כ לא ידעתי מה יענה בקושיית רש"י דפ"ג דמעילה אמאי קתני מתני' אין מועלין ולא אזלינן לחומרא וכה"ג ק"ל עוד מהא דקי"ל ספק נזיר חמור מודאו משום דעל ספיקו לא מצי מביא קרבן משום חשש חולין בעזרה כדאיתא פ"ב דנדרים דף י"ט ע"ב ע"ש ואמאי הוי חולין בעזרה לדעת הר"ן דמדאורייתא אזלינן לחומרא וחשיב כמו ודאי נזיר וצ"ע. ועיין לחידושינו לפ"ק דמכלתין דף ח' ע"א ברש"י ד"ה ר"ש היא וכו' ע"ש ועיין לה' שע"ה ז"ל הלכות חגיגה דף ס"ג ע"ג ד"ה עוד וכו' שכתב וז"ל דהתוס' ז"ל משום דס"ל הא דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא היינו מדאורייתא ולכך הוצרכו לפרש וכו' כי היכי דלא ליתי חולין בעזרה וכו' עכ"ל ע"ש וצ"ע ועיין לחידושינו פ"ה דכריתות דף כ"א ע"א ד"ה כוי וכו' ודע דמ"ש ה' שע"ה ז"ל הל' חמץ שזכרנו דדמי עולה איכא איסורא דאוריית' וכדתני במתני' מפני שראוי להביא שלמים דמשמע הא לא"ה מועלין ע"ש בפשיטות ה"ל להביא מסיפא בהדיא דקתני דמי עולה מועלין בהן ודו"ק:

ד"ה ואין טעונין לחם במנחות פרשינן דבעי על כפי הנזיר לתנופה וכו' עכ"ל נראה דתיבת לתנופה טעות היא דמשמע לשון תנופה הוא דבעינן כפי הנזיר אבל לחם צריך להביא וזה אינו דכבר הוכחנו מדבריהם לעיל בע"א ד"ה ה"נ ואינם וכו' דא"צ להביא לחם ועוד דבמנחות גופה דפירשו שם דבעי על כפי הנזיר אדרבא מבואר מדבריהם דא"צ להביא לחם שהרי משמע מדבריהם דגרסי במתני' יש להם זרוע וע"כ אינו לענין תנופה אלא לענין דניתן לכהן וא"כ כיון דקתני מתני' אין טעונין לחם ויש להם זרוע משמע דבר והופכו קתני דאין טעונין לחם כלל אבל יש להם זרוע לכהן ודו"ק: תוס' ד"ה יפלו לנדבה וכו' וא"ת לישני מפני וכו' עכ"ל אע"ג דהוי חשש חולין בעזרה כיון דאיכא ה"ט מפני שראוי להביא עולה לא הוי חולין בעזרה וראיתי לה' זרע יצחק זצ"ל הנדפס עם ספר בני יוסף בליקוטיו להש"ס שכתב וז"ל דלפירש"י דפירש דבכל מעה ומעה וכו' א"כ ל"ק מידי קושיית התוס' דיפלו לנדבה משמע דבכולן מיירי טפי ממאי דמשמע במאי דקתני רישא אין מועלין וכו' עכ"ל ע"ש היינו טעמא משום דיפלו לנדבה תקנה היא ולא שייך שיתקנו הקצת ולא הכל. ודע שהתי"ט פ"ג דמעילה משנה ב' ד"ה מפני וכו' הוכיח שדעת רבינו דלא כפירש"י דבכל מעה ומעה וכו' מדלא חילק בפרק רביעי דמעילה דין ג' וכו' ע"ש ועוד נראה הכרח אחר מדברי רבינו בפ"ה מה' פסולי המוקדשין דין י"ב שכתב גבי מחוייבי קנים דיפלו לנדבה מה"ט שכולם ראוים להביא עולה ע"ש ואי ס"ל כפירש"י א"כ לא מהני ה"ט כמ"ש ה' זרע יצחק ז"ל ומה שיש לעמוד בדברי רבינו עיין לחידושינו לקמן דף כ"ו ריש ע"א ע"ש. עוד ראיתי להרב ז"ל שהק' דע"כ דמרישא דמתני' מוכח דאפי' איכא ה"ט מפני שראוי להביא עולה אפ"ה הוי חולין בעזרה כפירש"י במעילה דף י"א ע"א ותי' דעד כאן לא אמרינן הכי אלא במעילה אבל בגוף הקרבן יכול לשנותו למי שירצה כדקתני מפני שראוי להביא בכולן שלמים עכ"ד ע"ש ור"ל אע"ג דה"נ דאמרינן יפלו לנדבה מפני שראוי להביא עולה אם נהנה מביא קרבן מעילה לא דמי לרישא דכבר נהנה ואי אמרי' מפני שראוי להביא עולה הוי הגוף במעילה ויביא קרבן מעילה והוי חולין בעזרה אבל גבי סיפא אמרי' ה"ט הגוף דקרבן דיפלו לנדבה ולא הוי גוף הקרבן חולין בעזרה מפני שיכול לשנותו וממילא הוי כדין עולה דאינו נהנה ואם נהנה מביא קרבן מעילה כדין קרבן עולה ומה"ט נמי כתבו התוס' דה"ה דהוה מצי לאותוביה משלמים דאינה כליל ועולה כולה כליל ולא כתבו דשלמים לאו בר מעילה ועולה בר מעילה והוי חולין בעזרה אלא משים כיון דיכול לשנות גוף הקרבן והמעילה ממילא היא ודו"ק. עוד כתב הרב דתוס' דקרי להו מאי קרי להו הרי תירוצם מבואר וכתב דקס"ד דמסתמא רצון האיש הוא מה שתיקנו רבנן ורבנן תיקנו שיפלו לנדבה ומסתמא כך רצון בעל הקרבן את"ד ע"ש ואע"ג דאכתי איכא למפרך דאמאי לא תיקנו רבנן דיפלו לים המלח שראוי להביא בכולן חטאת ונימא דכך רצון בעל הקרבן שיפלו לחטאת כמו שתקנו רבנן י"ל משום דלשון והלא דמי חטאת מעורבין וכו' משמע דפריך הכחשה דהיינו משום חולין בעזרה וכן משמע מפירש"י ד"ה מותר נדר וכו' ולכך הוקשה להו שפיר דאין כאן משום חולין בעזרה מפני שראוי להביא בכולן עולה ועי"ל דלא ניחא להו לתקן הפסד קדשים:

עוד כתב ה' ז"ל וז"ל אבל התי"ט כתב דקושייתם היא דה"נ איכא חומרא דכולה כליל ובמחילה מכת"ר נהי דלגבי שלמים וכו' ואף לגבי שלמים וכו' את"ד ע"ש באורך ולע"ד נראה דהתי"ט אין כונתו דהוק' ליה משום דחיישינן לחולין בעזרה דודאי ע"ז לא תירץ כלום משום חומרא דכולה כליל שהרי ס"ס חולין בעזרה הוא בין לגבי חטאת בין לגבי שלמים כמו שהק' ה' ז"ל אלא דקושיא זו אין ה"נ דס"ל להתי"ט דבגוף הקרבן יכול לשנות וכדברי ה' ז"ל אלא דהוקשה ליה לפי טעם התוס' דיפלו לנדבה מפני דהיה ראוי להביא בכולן עולה תקשי להו מ"ש רישא ומאי שנה סיפא כי היכי דברישא אזלי' בתר השלמים ה"נ בסיפא ניזל בתר השלמים ונימא דיפלו לשלמים מפני שראוי להביא בכולן שלמים ולזה תי' דזיל הכא לחומרא ודזיל הכא לחומרא דרישא מפני איסור חולין בעזרה וסיפא מפני חומרת כליל ולכך לא אמרי' יפלו לשלמים והא דלא א אמרינן יפלו לחטאת מפני חומרת החטאת דילכו לים המלח היינו משום דחומרת ים המלח א הוי חומרא אלא אדרבא קולא היא דהפסד קדשים הוא ומשום חולין בעזרה ליכא כיון דיכול לעשות גוף הקרבן כנ"ל כוונתו ודו"ק. עוד כתב הרב ז"ל ומה שהביא התי"ט בלשון התוספות וליתני ט"ס הוא וצ"ל ולישני וכו' וקאי למקשה דמאי ק"ל וז"ש ולכך פריך וכו' ודו"ק עכ"ל ולכאורה דדבר פשוט הוא דט"ס הוא גם מ"ש דקאי למקשה פשוט הוא ג"כ. גם מ"ש ולכך פריך וכו' לכאורה אין צורך לכ"ז החיזוק ומשמע מדברי ה' ז"ל דגי' זו וליתני מתיישבת אלא משום דכתבו ולכך פריך וכו' וצריך להבין היאך מתישבת ונראה דאי הוה הגי' וליתני ע"כ דאין כוונתם. להקשות על המקשה דמאי ק"ל וכו' דודאי דאיכא למימר דניזיל לחומרא משום חולין בעזרה כמו שהקשה ה' ז"ל אלא דכונתם להקשות בפשיטא דמתני' דקתני יפלו לנדבה אמאי לא קתני טעמא משום שראוי להביא עולה כי היכי. דקתני רישא מפני שראוי להביא שלמים וקבעו דבריהם הכא משום דלפי המסקנא טעמא דמתני' משום הלכה למ"מ או כדר"ל אבל לדעת המקשה דלא אסיק אדעתיה הך טעמא א"כ ע"כ טעמא דמתניתין מפני שראוי להביא עולה שהרי לא קפריך אלא משום חשש חולין בעזרה, משמע אבל אי לא חיישינן לחולין בעזרה. ניחא לים מתני' וא"כ ע"כ מידי הוא טעמא דיפלו לנדבה אלא משום שראוי להביא עולה וא"כ אמאי לא קתני ליה מתני' להאי טעמא להדיא כי היכי דקתני ליה רישא כיון דטעם זה דומה לטעם דרישא ממש ואהא תירצו דע"כ לא שייך ה"ט וע"כ המקשה ה"ה דהו"מ למפרך מ"ע אלא עדיפא פריך משום חולין בעזרה ולכך הוצרך ה' ז"ל לכ"ז כנ"ל עומק כונתו אף שקיצר ודו"ק: ומיהו לפי דרך זה דהגי' היא וליתני דע"כ דכונת התי"ט אינו אלא ליתן טעם מ"ש רישא ומ"ש סיפא דאמאי בסיפא לא אמרי' נמי יפלו לשלמים מפני שראוי להביא שלמים כמו רישא ולזה תירץ דזיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא דברישא מפני חשש חולין בעזרה וסיפא משום חומרא דכליל ומ"מ אכתי קשה מה שהק' עליו ה' ז"ל דמה הרויח התי"ט שהרי אכתי קשה מ"ש רישא דחיישת לחולין בעזרה ואלו בסיפא לא חיישת לחולין בעזרה דהיינו קושיית המקשה אלא דלפי האמת דהגי' היא ולישני לא משמע לה' ז"ל דכונת התי"ט מ"ש רישא ומ"ש סיפא אלא דכונתו לחזק קושיית התוס' דלא הוי חולין בעזרה משום חומרא דכליל ולכך ה' ז"ל הק' עליו ומ"מ אינו מוכרח אלא דכונת התי"ט כדכתי' דהוק' ליה מ"ש רישא ומ"ש ש סיפא אבל משום חולין בעזרה לא ק"ל משום דבידו לשנות וכדברי ה' ז"ל ודו"ק: בא"ד וי"ל דהכא משום כשהוא תי וכו' עכ"ל ובזה ניחא נמי מה שהקשה בדבור שלפני זה דלכך לא ק"ל אמתני' וכו' וק"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה