אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף כא:

דף כא.

רש"י ד"ה אלא לאו ש"מ וכו' נמצא מיפר קיום שלו וכו' כצ"ל:

ד"ה לא לעולם מיגז גייז וכו' מאן דאמר לא קיים נזירותך דמי וכו' עכ"ל פי' קיום נזירותך לעולם ואינו לפי שעה ובפרק עשירי דנדרים דף ע' ע"א איתא להדיא כמ"ד קיים ליכי לעולם דמי ע"ש והכא לא הוצרך תלמודא לבאר משום דכי אמר קיים ליכי האי לישנא לחוד הוי לעולם דדוקא לשון ואני הוא דהוה ס"ד לפי שעה משום דאיכא למימר דדעתיה עד שיתפיס בנזירותה ושוב לגזייה וכו' ומשני כמי שאמר קיים ליכי דהוי לעולם וק"ל:

תוס' ד"ה אלא ש"מ וכו' וצ"ע דלא דמי לאחרים כיון דרשאי להפר לאשתו וכו' עכ"ל ר"ל לא דמי למאי דאמרינן אבל אחרים מוחלין לו דכיון דרשאי להפר לאשתו אמרינן דבכל ענין רשאי להפר ואפי' היכא דממילא הוא עצמו מופר ודוקא היכא דמפר לעצמו ממש בלא גרמא הוא דאמרי' הוא אינו מיפר אבל אחרים מוחלין לו ויותר נראה להגיה תיבת רשאי וכצ"ל כיון דמפר לאשתו וכו' ור"ל כיון דאינו מיפר לעצמו ממש אלא לאשתו וממילא מיפר עצמו ולפי דבריהם הללו ה"ה נמי גבי חבירו ששמע ואמר ואני מצי אותו ששמע להפר לראשון אע"ג דממילא הוא מופר ומשום דגבי אשתו איירינן לכך נקטו אשתו והכא חזרו מדבריהם לעיל במשנה שכתבו דאינו רשאי לגרום להיות נדרו מבוטל ודו"ק ועיין להמש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ד':

ומה שהקשה בסוף דבריו מסוגיא דלקמן דף כ"ב ע"ב גבי הריני נזיר וכו' עיין לחידושינו לקמן ודו"ק:

בא"ד א"כ אינו תלוי בדבורו וכו' עכ"ל פי' אין תלוי בדבורו שאמר ואני דקיים לה דהא אע"פי שלא קיים לה מצי לומר ואני כיון דמ"מ נזירה למפרע מצי מתפיס וא"כ ליכא הוכחה מדבריו שאמר ואני שקיים לה ודו"ק. ולפי פי' זה נמצא דאי אמרינן מיגז גייז לא אמרי' קיים אלא משום דאינו מוכרח ולכך יכול להפר כיון שלא קיים לה ומאי דמשני ואני כמי שקיים חדית ליה דואני משמעותיה קיום אבל פירש"י אינו כן אלא דלעולם קיים לה כיון דאמר ואני וה"ט דיכול להפר משום דהקיום יתקיים מיהא לפי שעה דלמפרע ומשני דקיום ואני אינו לפי שעה אלא לעולם. וראיתי לה' המאירי ז"ל שפי' עוד פי' אחר משם רבני צרפת דה"ק אא"כ מעקר עקר ונמצא אם מיפר לא מתבטל ממילא נדרו ע"י עצמו ומסתמא שכל הנודר לא ניחא ליה שיתבטל נדרו ע"י עצמו ולכך אמרינן מסתמא כמי שקיים לה ואינו יכול להפר אלא ע"י חכם אבל אי מיגז גייז הואיל ואין נדרו מתבטל בהפרתו הילכך לא אמרינן במקיים לה ותירץ לו דאפ"ה ואני קיום את"ד ע"ש וק"ק לפי' זה כיון דמדי הוא טעמא דאמרי' כמי שקיים לה משום דלא ניחא ליה שיתבטל נדרו ע"י הפרת עצמו א"כ היכא דרוצה להפר הרי גילה דעתו דניחא ליה שיתבטל ע"י עצמו ואמאי אינו יכול להפר ויש ליישב משום דאמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ודו"ק:

לעיל ד"ה בעל וכו' וה"ה דמצי למימר דנ"מ וכו' עכ"ל דע דבפ"ג דשבועות דף כ"ח ע"א גרסינן מי שנזר ב' נזירות ומנה ראשונה וכו' ואח"ך נשאל על הראשונה עלתה שנייה כא' כלומר ואינו צריך למנות נזירות אחרת לשניה אלא אותו מנין של א' שמנה עולה לשניה ומבואר התם טעמא משום דמהני שאלה לראשונה אע"ג דנגמרה הנזירות ואין לשאלה על מה תחול היינו כיון שהחכם עוקר הנדר מעיקרו וסליק הראשונה לגמרי ממילא אותן ימים שמנה אגלאי מילתא למפרע דאינן של ראשונה אלא של שנייה וכאילו הא' אכתי קיימא קמיה כשנשאל ע"ש בפירש"י ד"ה מי גרם וכו' ולפ"ז נראה דוקא גבי חכם דעוקר הנדר מעיקרו אבל גבי בעל מיגז גייז לא שייך לומר אגלאי מילתא דאותן ימים שמנה אינן של א' וא"כ אין ה"נ דלא מהני שאלה לראשונה כיון שכבר נגמרה וא"כ ה"ה נמי דנ"מ לענין זה דאשה שנדרה שתי נזיריות ומנתה הראשונה ואח"כ היפר לה בעלה וכו' ודו"ק. ועיין להשע"ה ז"ל הל' איסורי ביאה דף קכ"ה ריש ע"ג:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה