באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף יז.
גמ' אלא כי פליגי למלך וכו' כתב במקובצת וז"ל והא דקאמר לעיל איתיביה ר"י לר"ל לאו ר"י גופיה הוא דאותיב אלא תלמודא אותיב הכי למאי דס"ד וכו' עכ"ל ולישנא דאיתיביה הוא רוצה לומר ראוי ר' יוחנן לאותוביה לר"ל ותיבת א"ל דמשני נמי לעיל מתפרש הכי ודו"ק:
שם גמ' אלימא דאמרי ליה לא תנזור וכו' משמע דאסור לנזור כשהוא טמא ואי אתרו ביה לא תנזור לוקה ומכאן ק"ל על ה' כ"מ ז"ל פ"ב מה' נזירות דין כ"א שכתב וז"ל ואיני יודע למה אסור להזיר עכשיו בא"י שאעפ"י שאינו טמא מתים יזהר אחר שנזר שלא יטמא במת עכ"ל ועיין לחידושינו לקמן דף י"ט ע"ב במשנה ודו"ק:
רש"י ד"ה הב"ע וכו' ולאפוקי מדר"א וכו' עכ"ל נראה מדבריו דלר"א לענין איסור יין ותגלחת נמי קאמר לא בו ביום דאם נטמא ביום שנטהר מותר ביין ותגלחת כל אותן ימי טומאת דאל"כ בשלמא גבי מתניתין שפיר איכא לתרוצי הרי לר"ל דלאפוקי מדר"א משום דקתני מביא קרבן טומאה אבל גבי ברייתא הכא דלא קתני מביא קרבן טומאה היכי שייך לומר לאפוקי מדר"א אלא ודאי כדכתיבנא וק"ל:
ד"ה בתקנתיה קמיירי וכו' ואמר לנו ר' דה"נ מני למתני וכו' עכ"ל יש לתמוה שהרי תלמודא קאמר לתגלחת זה וזה שוין ופירש"י ששניהן מגלחין יום ז' שלהם ותלמודא לקמן דאמר תנא ז' שלו וכל מילי היינו לר' יוחנן ונראה להגיה וכצ"ל דה"נ מצי למפרך וכו' ור"ל דהו"מ למפרך היכי קאמר לתגלחת שוין והא מסקינן לקמן דטמא שנזר אין מגלח ביום ז' שלו וע"כ פריך הכי משום דיכול לשנויי הא לענין איסור תגלחת ויין ושמן כפי' י"מ שכתבו התוס' ומ"מ ע"כ הא דלא קפיד לשנויי הכי משום דבלא"ה אתותב כמו שכתבו התוס'. ועיין לה' אורח מישור ז"ל:
תוס' ד"ה ונזיר טהור וכו' וה"ה דהו"מ למפרך וכו' כדפי' הקונטריס וכו' ה' אורח מישור ז"ל הגיה במקום כדפי' הקונטריס כדפריך לקמן ועל מה שתירצו דמצי לשנויי בקלקולא לא מיירי וכו' הק' וז"ל הא זה פריך לקמן ע"ש מה שנדחק ולע"ד לה להגיה במקום שפי' הקונטריס צ"ל כדמפרש לקמן ולהגיה עוד בדבריהם וכצ"ל וזה לקי ומצי לשנויי וכו' נטמא באונס כדמפרש לקמן וכו' ור"ל כי היכי דפריך ומשני ללישנא בתרא ה"נ מצי למפרך ולשנויי הכי גם ללישנא קמא אבל ק"ל דללישנא קמא אין תי' זה מספיק דבקלקולא לא מיירי דאכתי ליתני זה אסור ביין ותגלחת וזה מותר דלאו קלקולא הוא כמ"ש התוספות בד"ה בתקנתיה וכו' תו ק"ל בעיקר קושייתם דמאי ק"ל דהיכי מצי למפרך דליתני זה שותה ביין דלא לקי וכו' שהרי אדרבא קתני ז' עולה מן המנין אלמא דחיילה עליה נזירות ולכך פריך ליה ואי ס"ד וכו' וצ"ע:
בא"ד ולר"י לק' וכו' עכ"ל פי' ואף לר"י נמי ודו"ק:
ד"ה משום וכו' דהתם לא שייך למתני דלוקה וכו' תני מביא קרבן טומאה וכו' כצ"ל לכאורה דר"ל דלא שייך למתני לוקה משום דאיכא למטעי גבי קרבן דאינו מביא קרבן טומאת לכך תני מביא קרבן טומאה וק"ק שהרי ברישא נמי איכא למטעי גבי מלקות וא"כ מה ראיית דתני רישא אגב סיפא ואמאי לא תני אפכא דליתני סיפא דלוקה ונימא משום דתני רישא וכו' ונראה להגיה במקום לא שייך לא צריך וכ"ה במקובצת ע"ש ור"ל דבסיפא איכא לאקשויי ליתני לוקה דלא צריך כיון דתני מביא קרבן ממילא לוקה וניחא השתא תיבת דתני בדל"ת דנקטו ודו"ק:
ד"ה לא וכו' אפ"ה לא קפיד לשנויי הכי דבלא"ה איתותב וכו' כצ"ל: