באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף טו:
רש"י בד"ה אלא דאבילות דרבנן וכו' דסמכו אקרא כדכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים וכו' עכ"ל לאו דוקא דבפ"ג דמ"ק דף ך' ע"א יליף מקרא דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג ז' אף אבילות ז' ועיין להתוס' שם בד"ה מה חג שכתבו משם הירושלמי אמאי לא יליף מויעש לאביו אבל ז' ימים משום דקודם מתן תורה הוא ועיין להרמב"ם ריש פ"ק מה' אבל דין א' ע"ש: בא"ד אבל נזירות דאורייתא וכו' כדכתיב יהיה וכו' עכ"ל הכי יליף לה רב מתנה לעיל פ"ק דף ה' ע"א דיהיה בגי' תלתין הוו ומשמע דס"ל לרש"י דדרשה גמורה היא דאי אסמכתא בעלמא אבילות נמי אסמכתא היא אבל הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ק כתב דאינו אלא סמך וסי' וכ"כ בחיבורו בפ"ג מה' נזירות דין ב' ע"ש וצ"ל הא דדחי הכא דילמא ע"כ לא קאמר וכו' היינו לבר פדא לעיל וס"ל דסוגיין אליביה אזלא כדפירש"י ד"ה ורב כמאן אמרה וכו' ועיין לחידושינו לעיל פ"ק דף ה' ע"א ודו"ק:
ד"ה לעולם אימא לך וכו' דכיון דבההיא שעתא. וכו' אהני בה מקצת היום וכו' עכ"ל הרי משמע הילוך הסוגיא לפי פירש"י דלפי דחייה זו דתהום דזיבה התירו הוי טעם דפטורין מלעשות פסח שני משום מקה"כ דא דאע"ג דגבי טומאת לא שייך האי טעמא שאני הכא משום דאגלאי מילתא דלמפרע טמא אבל לשיטת התוס' ע"כ הילוך הסוגיא דלפום דחייה זו אדרבא לא אמרי' מקה"כ ובזה ניחא מה שהקשה ה' לח"מ פ"ד מה' נזירות דין ד' על רבינו דפסק בהלכות ק"פ גבי שומרת יום דפטורה מפסח ב' ולדידיה לא ס"ל טעמא דמקה"כ וגם לא שייך טעמא דמכאן ולהבא וכו' את"ק ע"ש די"ל דס"ל דטעמא הוי משום תהום דזיבה התירו כמ"ש הלח"מ גופיה פ"ו מה' נזירות דין י"ח דרבינו ס"ל תהום דזיבה התירו והביא סיוע לרבינו מהכא דקאמר תהום דזיבה התירו ע"ש ואע"ג שהרב ז"ל אזיל בשיטת רש"י כדמשמע מלשונו פ"ד מה' נזירות ע"ש ותשכח וא"כ לרבינו דלא ס"ל מקה"כ לא התירו תהום דזיבה מ"מ משמע פשטא דסוגיא דלא בעינן טעמא דמקה"כ אלא כגון הכא דלמפרע טמא אבל היכא דהוי תהום דזיבה כגון ספק זיבה דליכא למימר למפרע טמא הדין דין אמת דהותרה אלא דלא ידעתי איך לא ביאר הרמב"ם להדיא דין זה דתהום דזיבה התירו ומה שהוצרך הרב לידחק לדעת הראב"ד דס"ל למעוטי תהום דזיבה דהאי תנא פליג אברייתא וכו' ע"ש אחר המחילה לא ידעתי אמאי הוצרך לזה שהרי בפרק כיצד צולין דף פ' ע"ב איתא בהדיא כדברי הראב"ד דקאמר מר אמר ר' יוסף לא לעולם וכו' ולמעוטי תהום דזיבה וכו' וא"כ ע"כ דמאי דקאמר הכא תהום דזיבה התירו אינו אלא דחייה בעלמא ומהתימא על רבינו פ"ו מה' נזירות שכתב מת למעוטי הרוג שהרי התם בכיצד צולין משמע או למעוטי שרץ או למעוטי זיבה כדברי הראב"ד וכן נמי בפ"ב דזבחים דף כ כ"ג ע"א ע"ש. גם יש לתמוה על הראב"ד שלא הזכיר מהסוגיא כלום וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן דף ס"ג ע"ב ועיין לה' אורח מישור ז"ל. ודע דמה שהקשה בתוך דבריו אסוגיא דפסחים דף צ"א ע"ב גבי הא דאמר כמאן אזלא הא דאמר ר"א בר' יודא והק' הרב דפשיטא דכר' יודא ע"ש עיין פ"ק דערכין דף ה' סוף ע"א דפריך תלמודא כה"ג ועוד ק"ל דר"א גופיה מאי קמ"ל לימא הלכה כר"מ ולפי תירוץ הרב ניחא ועיין לחידושינו שם פ"ק דערכין ודו"ק:
סליק פרק שני
פ"ג דף ט"ז ע"ב במשנה מי שנזר ב' נזירות וכו' ראיתי להרמב"ם פרק ג' מה' נזירות דין י' שכתב וז"ל מי שנוזר ב' נזירות וכו' ומנה את הא' והפריש קרבן ואח"כ נשאל על הא' וכו' ע"ש וראיתי למרן כ"מ שהראה מקורו וז"ל תוספתא בנזיר פ"ג עכ"ל ויש לתמוה עליו שלא הזכיר דהך תוספתא הובאה בפ"ב דנדרים דף י"ז ע"ב והזכירו ה' מגדל עוז ע"ש. עוד כתב הכ"מ וז"ל ומ"ש בין שנדר שתיהן כאחת בין שנדר זו אחר זו כן משמע בירושלמי דנזיר פ"ג עכ"ל גם בזה תמיה עליו דמסוגיא דפ"ב. דנדרים דף י"ח ע"א משמע נמי הכי דפריך מהך תוספתא תיובתא דר' הונא ומוקי לה לחד שנוייא כגון שקבל שתי נזירות בבת אחת ע"ש משמע דלשמואל דקי"ל כוותיה מתוקמא בין בבת א' בין בזה אחר זה. גם מ"ש עוד הכ"מ וז"ל ומ"ש אפי' הביא כפרתו כן משמע בירושלמי שם עכ"ל אני תמיה עליו דלימוד ערוך הוא להדיא פ"ג דשבועות דף כ"ח ע"א דפריך והתניא כפר וכו' והתניא גלח וכו' ע"ש הרי בהדיא כמו שפסק רבינו וצ"ע והק' על רש"י בנדרים שכתב וקודם שה שהפרישו נשאל וכו' ע"ש ועיין עוד לחידושינו לקמן ריש פ"ד דף ך' ע"ב במשנה ודף כ"ח ע"א במשנה ודו"ק: במשנה אפי' היה שם שלשים וכו' דסד"א כיון דשהא ימים הראוין לנזירות יביא קרבן טומאה קמ"ל ש"מ ז"ל:
שם במשנה ר"א אומר לא בו ביום וכו' וכתבו התוס' ורש"י דר"ל אם נכנס ביום שנטהר אינו מביא קרבן טומאה אבל ראיתי להרמב"ם פ"ו מה' נזירות דין ו' שכתב וז"ל נטמא ביום שנדר וכו' אינו סותר אלא משלים אחר שיביא קרבנו וכו' עכ"ל נראה דס"ל דר"א דקאמר לא בו ביום לענין דאינו סותר הוא דקאמר אבל מביא קרבן טומאה ודלא כתוס' ורש"י וכ"כ הלח"מ ז"ל ע"ש. מיהו ראיתי בירושלמי דמכלתין דבעי לר"א אם נטמא ביום אחרון מנזירותו מי בעינן עד שישאר לו עוד שתי ימים הוא דסותר כמו אם נטמא ביום א' ופשיט ליה ממתני' דלעיל דסותר ולא בעי שתי ימים ושוב הדר ליה שמענו שהוא סותר שמענו שמביא קרבן טומאה בתמיה ע"ש כלומר נהי דשמעינן דסותר אבל אנן קמבעיא לא לענין אם מביא קרבן טומאה או לא ע"ש לה' פני משה ז"ל מפרש להירושלמי ע"ש משמע מדברי הירושלמי דלא מבעיא לן אם הביא קרבן אלא משום דקתני סותר ואין צריך שתי ימים לסתירה ה"נ לקרבן אין צריך שתי ימים א"ד אפ"ה לענין קרבן מיהא בעי שתי ימים אבל נטמא ביום א' דאינו סותר עד דאיכא שתי ימים פשיטא דקרבן נמי אינו מביא וא"כ איך פסק הרמב"ם נטמא יום א' מביא קרבן טומאה הפך הירושלמי ומשמע דלרבינו כ"ש נטמא ביום אחרון דמביא קרבן שהרי פסק שם דין ג' נטמא יום מלאת סותר הכל אלמא דא"צ שתי ימים לסתירה א"כ כ"ש דמביא נמי קרבן ולפי הירושלמי בעיא היא ולא אפשיטא וא"כ ע"כ מספק אזלי' לקולא משום חולין בעזרה ונמצא דהרמב"ם היפך הירושלמי בתרתי דלפי הירושלמי נטמא יום א' פשיטא ליה דאינו מביא קרבן ונטמא ביום אחרון מספק"ל ומספק אינו מביא ואיך פסק הרמב"ם נטמא ביום א' מביא קרבן וכ"ש נטמא ביום אחרון ונראה דרבינו הוק"ל מה שהק' התוס' לקמן דף י"ח ע"ב ד"ה מתחיל וכו' שהק' מר"א דלא מחייב קרבן בו ביום ונדחקו טובא דמתחיל ומונה מיד דקתני אז' קאי ולא הח' ועוד נדחקו טובא שם בד"ה בשלמא לר"א וכו' שכתבו דלשון הש"ס דקאמר מר אעפ"י שלא הביא קרבנותיו וכו' הוי פי' אע"פי שלא הגיע יום הראוי וכו' ע"ש. ועוד הוק' לרבינו מה שהק' התוס' לקמן דף י"ט ע"ב ד"ה א"ל ר"פ וכו' שהק' וז"ל אבל קשה דלפשוט ליה מברייתא דלעיל דמתחיל ומונה מיד וכו' וכי נטמא בח' וכו' מביא קרבן טומאה לר"א וכו' עכ"ל ונדחקו טובא בתירוץ קושיא זו וכתבו דלא שמיע ליה להך ברייתא ועוד נדחקו כמו שיעו"ש ומכח כל הני קושיות לכך ס"ל לרבינו דע"כ תלמוד דידן פליג אירושלמי וס"ל דמביא קרבן טומאה לר"א דלפ"ז ניחא כל הנך קושיות על נכון ודו"ק. ודע דמפירש"י לקמן דף י"ז ריש ע"א ד"ה הכא במאי עסיקי' וכו' שכתב וז"ל ולאפוקי מדר"א דאמר לא בו ביום וכו' עכ"ל נראה מדבריו דר"א לענין איסור יין ותגלחת נמי קאמר לא בו ביום דאם נטמא ביום שנטהר מותר ביין ותגלחת כל אותן ימי טומאה כמ"ש שם בחידושינו וזה חידוש בעיני וק"ל:
שם גמ' א"ל אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן וכו' לעיל פ"ק דף ד' ע"ב דיין נמי תלמודא כה"ג גבי נזיר שמשון ופריך מני וכו' ע"ש ואיכא למידק אמאי לא משני כי הכא דאינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן וכבר כתבנו בחידושינו שם ישוב נכון ע"ש ועי"ל כיון דחיילא איין ותגלחת א"כ מסתמא דקרבן דוקא הוא דקאמר דאינו מביא אבל טומאה חיילא כמו יין ותגלחת אבל הכא דלא חיילא כלל לכך משני דלאו בר טומאה ולאו בר קרבן ומה"ט נמי פריך תלמודא בסמוך קרבן טומאה הוא דלא מייתי הא מילקא לקי ולא משני לאו בר מלקות ולאו בר קרבן כדמשני הכא משום דלר' אשי קיימינן דכ"ע מיחל חיילא נזירות ולכך כיון דחיילא מסתמא דוקא קרבן הוא דמיעט וק"ל:
שם גמ' אמאי סופג וכו' ה"ה דמרישא נמי דקתני אסור לגלח קשה לפום האי לישנא דלר"ל לא חיילא כלל ומותר וכן משמע מפירש"י ד"ה הב"ע וכו' אלא לרבותא פריך דאפי' מלקות איכא וק"ל:
רש"י ד"ה א"ל מסקנא דמתני' וכו' ואינו בתורת קרבן טהרה וכו' עכ"ל אע"ג דמתני' קתני קרבן טומאה מ"מ כיון דממילא דאינו מביא נמי קרבן טהרה נקט רש"י חדא מנייהו וק"ל:
תוס' ד"ה מי שנדר וכו' לענין דאינו מביא קרבן טומאה וכו' אבל הא פשיטא וכו' עיין להלח"מ ז"ל פ"ו מה' נזירות דין י':
ד"ה מתלא תלי וקאי וכי משכחת טהרה חיילה פי' דין נזירות וכו' כצ"ל: בא"ד ובקיצור ה"מ למימר וכו' עכ"ל פי' אמאי נקט לענין טהרה שתלויה היא עד שיצא הוא שתחול והו"ל לומר לענין יין ותגלחת דמהשתא חיילי וק"ל: