אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף טו.

דף יד:

גמ' ואם גילח ושתה יין ה"ז סופג את הארבעים וכו' ופירש"י אלמא דגמרי ימי ימי וכו' ולא ידעתי מי הכריחו לזה דלפ"ז מנ"ל לברייתא לימוד זה דילמא דוקא גבי טומאה דאיכא קרא אבל יין ותגלחת דליכא קרא לא מחייב כסברת ר"י בר חנינא ותו קשה דלקמן פרק ג' מינין דף מ"ד ע"א תנן חומר בטומאה מבתגלחת ומביוצא מן הגפן וכו'. ע"ש וא"כ היכי מצי יליף קרא מטומאה דהא איכא למפרך ואם נאמר דכוונת רש"י דיליף בג"ש לא ידעתי מנ"ל לרש"י ג"ש זו ואיך שתיק תלמודא ולא ביאר להדיא דאיכא ג"ש ובפשיטות הו"ל לרש"י לפרושי משום דכתיב בכולהו כל לרבות כדקאמר תלמודא לעיל ולא דרשי' מי שנזרו בראשו ואפשר להגיה בדבריו וכצ"ל אלמא דגמרי כל ימי כל ימי וכו' ור"ל מתיבת כל ועיין לתוס' לקמן פ"ח דף נ"ט ע"ב ד"ה נמצא וכו' ולחידושינו שם. ודע דמסוגיא זו מבואר להדיא דדבר הנלמד מרבויא דכל לוקין עליו ומכאן ק"ל על ה' המגיה שבס' מש"ל ז"ל פי"ג מה' שגגות דין ה' בד"ה אמנם שכתב דכל דבר שאינו מפורש בתורה אלא מרבוייא דכל או מהיקשא אין לוקין עליו ובד"ה אך וכו' העלה בסוף דבריו שזה מחלוקת בין הרשב"א ובין ה"ה ז"ל ע"ש וצ"ע ועיין עוד לחידושינו למס' בכורות פ"ה דף ל"ג ע"ב. ודע דלקמן דף י"ח ע"א מייתי ברייתא דדריש וטמא ראש נזרו בטהור שנטמא הכתוב מדבר וליפטור את הנזיר בקבר וכו' וכתבו התוס' ד"ה והלא דברים ק"ו וכו' וטמא ראש נזרו מיותר וכו' ע"ש והשתא קשה והא אצטריך לכדדרשי' הכא מי שנזרו תלוי בראשו וצ"ל דבלא"ה פריך שפיר מהך ברייתא דנזיר שכלו ימיו וכו' ודו"ק:

שם גמ' וכן מתני' לרב ש"מ וכו' ר"ל כיון דסיפא קושיא לרב א"כ מתני' כולה בם מרישא נמי קשיא לרב ולא מתרצינן בדין הוא וכו' וזה נמי כונת רש"י שכתב וכן לענין זה קושיא מתני' לרב וכו' ר"ל כלפי מאי דפריך מרישא דאינו אלא לענין לגלויי אסיפא אחר ממש ולא אמרינן עולה לכאן ולכאן אהא קאמ' וכן נמי לענין זה דלא אמרי' עולה לכאן ולכאן קשה נמי מתני' גם מרישא עצמה כדפריך מעיקרא ודו"ק נ"ל ואין צורך למה שנדחק ה' אורח מישור ז"ל שתיבת וכן לשון ירושלמי הוא כמו כיני מתני' דלשון נזיר משונה ע"ש:

רש"י ד"ה אבל וכו' וה"מ וכו' וטעמא מאי וכו' שאין תגלחת בנתיים וכו' עכ"ל ק"ק ה"נ בנזירות מרובה נימא שלא יגלח בנתים ואינו סותר ודו"ק: ד"ה אמר רב וכו' א"צ למנות אלא כ"ט עכ"ל משום דכי היכי דיום ע' עולה לכאן ולכאן משום דעומד בין שני נזירות דשל עצמו ושל בנו ולכך שדינן לכאן ולכאן ה"נ יום ל' של בנו נמי דעומד בין שני נזירות דלמחר מתחיל נזירות עצמו לכך אמרינן דעולה נמי לכאן ולכאן ונמצא דמרויח שני ימים וא"כ אין צריך למנות אלא כ"ט דהוו שלשים עם אותו יום של שלשים דבנו מלבד יום השבעים וכ"כ רש"י להדיא בד"ה ת"ש וכו' דיום שלשים דבנו עולה לכאן ולכאן ודו"ק:

ד"ה אתגורי אתגר וכו' שאינו צריך להשלים למאה אלא שלשים בלבד ועוד וכו' כצ"ל והאי ועוד שכתב רש"י אינו צריך אלא נופך בעלמא וק"ל: ד"ה אלא בדין וכו' הך אלא נשתנה וכו' עכ"ל דלשון אלא אינו מתיישב כלל עם בדין הוא וכו' אלא עם משום דקתני סיפא וכו' וק"ל:

בא"ד ואית ספרים וכו' עכ"ל ר"ל דלגירסת רש"י דגריס דלא ליתני עד ע' משמע דלא ליתני כלל כל החלוקה אבל אית ספרים דגרסי עד ע' וכו' דתיבת וכו' משמע דקאי אלישנא דמסיים דלא הפסיד וכו' דהול"ל עד ע' מרויח וכו' והוא כפי' התוס' וק"ל:

ד"ה ת"ש וכו' ויום שלשים דבנו עולה לכאן ולכאן אכתי פשו להו שלשים יום וכו' עכ"ל לא ידענא היכי פשו להו שלשים שהרי כ"ט ימים הוא דנשארו מן המאה ואדרבא כיון דיום שלשים דבנו עולה אינו צריך לחשוב להשלים המאה אלא כ"ח ימים בלבד דמה"ט כתב רש"י לעיל דנולד ביום ע' אין צריך למנות אלא כ"ט ונראה דס"ל לרש"י הא דאמרי' עולה לכאן ולכאן כי היכי דמהני להרויח החשבון דא"צ לחשוב יותר ה"נ מהני להשלים חשבון גידול שער כדי שלא יהא סותר ונימא דמונה הכ"ט ימים שנשארו מן המאה ויום שלשים דבנו עולה לו נמי והו"ל שלשים ומ"ש רש"י כיון דמתחיל למנות מבו ביום לבנו וכו' ר"ל כיון דאותו יום עולה נמי לבנו דהיינו עולה לכאן ולכאן וכו' ובזה נתיישבה כל הסוגיא לפי פירש"י ודו"ק:

תוס' בד"ה אלא בדין וכו' ובקצת ספרים וכו' עד שבעים והוי כמו וכו' עכ"ל כצ"ל ונמחק תיבת לא הפסיד והוא כמו ואית ספרים דכתב רש"י וק"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה