באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף יד.
גמ' לא אפשר לאתשולי וכו' ופירש"י משום דשמשון לא הוה נדור משמע מפי' דטעמא דליתיה בשאלה משום כיון דלאו נדור מפי עצמו אלא המלאך הזירו הילכך לא שייך שאלה וחרטה לומר אדעתא דהכי לא נדרתי שהרי הוא לא נדר מידי אלא המלאך הזירו והילכך המתפיס בו נמי הוי כמותו דאין לו שאלה וראיתי לרש"י ס"פ אלו הן הלוקין דף כ"ב ע"א בד"ה בנזיר שמשון וכו' שכתב וז"ל ע"י מלאך קבל נזירות עליו דההוא אין לו שאלה דצווי של מעלה הוא עכ"ל נראה דטעם אחר הוא מדכתב דצווי של מעלה משמע משום שהוא צווי של מעלה הוי חמיר טפי והילכך ליתיה בשאלה והמתפיס ביה נמי הוי כמותו דאין לו שאלה וכן משמע מתוך לשון מרן כ"מ ז"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ד שדברי רש"י הכא ודפרק אלו הן הלוקין שני טעמים הם ע"ש והרמב"ם שם כתב טעם אחר וז"ל ומי שנדר נזיר כשמשון אינו יכול לישאל על נדרו שנזירות שמשון לעולם היתה עכ"ל וכבר הק' עליו הכ"מ ז"ל שהרי נזיר עולם מי לית ליה שאלה ומה שפירש ה' דה"ק משום דנזיר שמשון לא היה לזמן קצוב וכו' לא הבנתי דבריו ס"ס נזיר עולם נמי אינו לזמן קצוב ואיתיה בשאלה. וראיתי למהריב"ל בח"א בחידושי דינים דף נ"ט ע"א שמכח קושיא זו כתב דאין ה"נ דלהרמב"ם נזיר עולם ליתיה בשאלה וכבר תמה עליו דלא משמע כן מסוגיא דפרק בתרא דמכות דלא מוקי למתני' התם בנזיר עולם ע"ש באורך. ולכך נראה לע"ד דמ"ש הרמב"ם לעולם היתה אינו טעם למאי דליתיה בשאלה אלא ר"ל שלא מצינו לשמשון ששאל אלא לעולם היה עומד בנזירותו והילכך המתפיס בו נמי הוי כמותו ואכתי קשה הו"ל לבאר שמשון גופיה מ"ט ליתיה בשאלה וצ"ל דס"ל לרבינו דאין ה"נ דמותר לישאל אלא שלא רצה. ושו"ר בלקט הקמח דף כ"ד ע"א סי' א' שדחה זה ע"ש ועיין למהריט"ץ ז"ל סי' קצ"ד דף קנ"ח ע"א ודו"ק. ודע דפשט פירש"י דבס"פ אלו הן הלוקין משמע דכוונתו דמאי דקאמר התם תלמודא בנזיר שמשון דאין לו שאלה אינו ר"ל במתפיס בשמשון כגון שאמר הריני נזיר כשמשון אלא ר"ל כגון שאירע לשום אדם א' שבא לו מלאך והזירו כמו שאירע ממש לשמשון וזהו שכתב נמי בדבור שאחריו וז"ל אדם שמקבל נזירותו ע"י מלאך וכו' וכתב עוד וז"ל ואית דמפרשי נזיר שמשון נזיר מן הבטן וק"ל ההוא נמי בשאלה איתיה שהיה אביו יכול לישאל עליו וכו' כוונת הי"מ משום דמילתא דלא שכיחא היא שיבוא מלאך לכך פירשו דמאי דקאמר נזיר שמשון ר"ל שאביו הדירו מן הבטן כמו שהיה שמשון דמן הבטן היה נזיר וס"ל להי"מ כיון דמן הבטן דינו כמו שמשון שהיה ג"כ מן הבטן ולפ"ז ע"כ מה שהוצרכו לכל זה ולא פירשו בפשיטות דר"ל במתפיס בשמשון כגון שאמר הריני נזיר שמשון היינו משום דס"ל דהתולה בשמשון יש לו שאלה והיינו טעמא אע"ג דשמשון גופיה אין לו שאלה מ"מ המתפיס בו כיון דס"ס ע"פ עצמו תלה האיסור א"כ שפיר מצי למימר אדעתא דהכי לא נדרתי להיות כשמשון ולכך הוצרכו לכל זה הדוחק. מיהו מסוגייא דשמעתין דאיירי בתולה בשמשון וקאמר ליתיה בשאלה הרי מבואר להדיא דהתופס בשמשון אין לו שאלה לכך צ"ל בכוונת רש"י ליתן טעם על שמשון גופיה וממילא דהתופס בו הוי כמותו דאין לו שאלה וכמו שכן הבין בו בפשיטות הכ"מ ז"ל שהרי הביא טעם זה של רש"י על דברי רבינו דמיירי בתולה בשמשון והיינו טעמא משום דמסתמא דאדעתא דהכי נדר שיהיה כמו שמשון דאין לו שאלה וכן נמי כוונת הי"מ שכתב רש"י היינו נמי ליתן טעם לשמשון גופיה משום שהיה מן הבטן הילכך אין לו שאלה וממילא דהתולה בו נמי הוי כמותו דאין לו שאלה וכן ממילא נמי אם אדם הדיר את בנו בנזיר מן הבטן אין לו שאלה ותלמודא דקאמר בנזיר שמשון או תולה בשמשון או במדירו אביו מן הבטן דאידי ואידי שוין הן ולכך דחה רש"י דלא שייך טעם זה דההוא בשאלה איתיה דאביו יכול לישאל עליו:
וראיתי להרב אורח מישור ז"ל שכתב משם מהרש"ל בביאורו לסמ"ג לאוין שהביא משם הד"א ממיץ הטעם המתפיס בשמשון אין לו שאלה משום ששינה מדרך הנודרים דבנזירות בעינן דבר הנדור כמו בנדרים והוא שינה ותלה בדבר שאינו נדור הילכך החמירו ביה מידי דהיה כמו הנודר ע"ד רבים שאין לו התרה משום ששינה לנדור ע"ד רבים ע"ש אלא שלשון ה' אורח מישור כזה מגומגם אצלי לא הבינותיו ומלבד שהוא מגומגם לא ידעתי איך כתב בנזירות בעינן דבר הנידר והוצרך למחוק תיבת לא שבדברי ר"א ממיץ כמו שיע"ש שהרי ע"כ מאן דסובר דנזירות שמשון חיילא היינו משום דלא בעי דבר הנדור דשמשון לאו נדור הוא דר"ש דס"ל לא חיילא משום דס"ל דבעי דבר הנדור כמבואר לעיל פ"ק דף ד' ע"ב וכעת ס' מהרש"ל על הסמ"ג לא היה בידי ועיין מהרימ"ט ח"א סי' ד' וח"ב סי' כ"ד דף י"ט ע"ב וג' ועיין לחידושינו לעיל דף ד' ע"ב ועיין למהרימ"ט ח"א סי' קל"ד דף צ"ו סוף ע"א. ודע דלפי טעם רש"י הכא דמשמע כיון דלאו נדור לא מצי למימר אדעתא דהכי לא נדרתי נראה דלפ"ז ה"ה נמי גבי מדיר בנו בנזיר אע"ג דחשיב נדור שהרי אביו הדירו מ"מ הבן לא מצי לישאל מה"ט גופיה שהרי לא מצי למימר נמי אדעתא דהכי לא נדרתי (דלפ"ז ה"ה נמי גבי המדור בנו בנזיר) כיון שהוא לא נדר מידי וה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין י"ג נסתפק בזה ונסתפק עוד אי האב גופיה מצי למשאל ופשיט להו הרב מפי' רש"י דסוף פרק הן הלוקין ע"ש ולפי הנראה דמדברי רש"י הכא נמי יש לפשוט הספק הראשון אמנם תמיה אני עליו שהוצרך למפשט להו מדברי רש"י דסוף מכות ולפ"ז ע"כ דבמחלוקת היא שנויה שהרי ע"כ הי"מ פליגי על רש"י וס"ל ליתיה כשאלה ואמאי לא פשיט לה הרב מתוך הסוגיא עצמה דפריך נזיר שמשון בר טמויי למתים והשתא אי מדיר בנו בנזיר ליתיה בשאלה אמאי לא מוקי למתני' כגון שהדירו אביו בנזיר דע"כ אסור ליטמא כדמשמע לקמן דף כ"ט ע"א דפריך בשלמא לר' יוחנן וכו' אהכי כי מטמא מביא קרבן וכו' וכן פסק הרמב"ם פ"ב מה' נזירות דין י"ד וע"כ דלהי"מ צ"ל דוקא מדירו מן הבטן הוא דקאמר תלמודא בר טמויי למתים משום דהוי כשמשון אבל מדירו אחר שנולד דינו כשאר נזיר דעלמא ואסור ליטמא וא"כ ע"כ דאפי' לפי' הי"מ מודו דמדירו אחר שנולד איתיה בשאלה מכח קושיא הלזו דאי ליתיה בשאלה כלל אמאי לא מוקי לה תלמודא במדירו אביו בנזיר דליתא בשאלה ואסור ליטמא וכה"ג הוכיחו התוס' הכא בד"ה אמר הריני נזיר כשמשון וכו' בסוף דבריהם גבי נזיר עולם דאיתיה בשאלה מהך סוגיא דמכות ונהי דאכתי איכא לאסתפוקי מי הוא שיכול לישאל אביו או הבן עצמו מ"מ תפשוט דע"כ בשאלה מיהא איתיה ולא הו"ל להרב להסתפק אלא חדא מי הוא שיכול לישאל ויש מי שהשיב לי דאיכא למימר דלא מוקי לה תלמודא במדיר בנו משום דלר"ל דס"ל טעמא כדי לחנכו הוי מדרבנן ומתני' משמע דחייב מלקות מדאורייתא: ודע שיש להסתפק בדברי רש"י דסוף מכות שדחה לפי' הי"מ משום דההוא איתיה בשאלה אי מודה להי"מ לענין דמותר ליטמא דהדין מיהא דין אמת א"ד כיון שדחה אותו פי' ממילא לא מצינו נזיר מן הבטן שנקרא בשום דוכתא נזיר שמשון שנאמר מותר ליטמא כמו שמשון ומיהו ראיתי לרש"י לעיל פ"ק דף ד' ע"ב גבי הא דפריך התם שמשון לאו נזיר כתב רש"י ז"ל קס"ד דלמנוח קאמר וכו' דאדם מדיר בנו בנזיר עכ"ל וכ"כ נמי התוס' שם ע"ש משמע דס"ל דמתני' דמדיר בנו בנזיר מיירי נמי מן הבטן וא"כ ע"כ דאסור ליטמא שהרי ע"כ דמתני' משמע דכל תורת נזירות עליו לכל מילי ואסור ליטמא כדמשמע לקמן דפריך בשלמא לר"י וכו' אהכי כי מטמא וכו' כמ"ש התוס' לקמן דף כ"ט ע"א ד"ה משמע וכו' וע"כ דלהי"מ מתני' לא מיירי במדירו מן הבטן. ודע שראיתי בירושלמי עלה הך מתני' דהוי מדיר בנו בנזיר דקאמר תני בנוזרו מרחם וסבור הייתי דכוונת הירושלמי דפרושי מפרש למתני' דמיירי נמי במדירו מן הבטן ומה שסיים הירושלמי בתר הכי אית דבעי מימר מילתא. אחריתי היא וזה הפך הי"מ מיהו ראיתי להמפרש ה' פני משה שפי' בע"א דלא קאי אמתניתין והנראה שהכריחו משום דמשמע דוקא בנזירי מרחם קאמר מדלא קאמר אף בנזרי וכו' ודע דהירושלמי הלז אשתמיט מהתי"ט לקמן ריש פ"ו שכתב דהא דמדיר את בנו בנזיר דוקא כשהגיע לחינוך אבל מרחם אמו אינו מדירו ע"ש וזה היפך הירושלמי בין לפי פי' הרב פני משה בין לפי פירושינו וכבר ראיתי לה' א"מ ז"ל ריש פ"ז דף מ"ז ע"א שתפס עליו ע"ש ואחר זמן מצאתי לה' חזון נחום ז"ל על ס' טהרות במסכת כלים פ"ק משנה ו' דף ט"ו ע"א שהק' נמי על התי"ט מהירושלמי אלא שמבין כונת הירושלמי בקוטב אחר קצת וז"ל איברא דמלשון הירושלמי דפ' מי שאמר יש להבין דס"ל להירושלמי דהאב מדיר בנו בנזיר מרחם דאמרי' התם ר' יוחנן בשם ר"מ וכו' בש"א אין האיש מדיר בנו בנזיר תני בנזיר מרחם ומשמע לי דה"פ תני בנזיר מרחם ר"ל מחלוקת ב"ש וב"ה הוא אם האב יכול להזיר בנו מרחם אבל אם כבר יצא לאויר העולם לכ"ע יכול להזירו א"כ כיון דקי"ל כב"ה נקיטינן דאף מרחם יכול להזירו עכ"ל וסיים עוד ה' וז"ל ומיהו הא דאמר התם בירושלמי בתר הא דתני בנזרי מרחם אית בעי מימר עד שיביא שתי שערות אית דבעי מימר עד שיבא לעונת נדרים הכל מודים שאם יבא לעונת נדרים שאיני מזירו וצ"ע עכ"ל. נראה דכוונתו משום דמשמע ליה דמאי דקאמר הכל מודים מדברי סתמא דתלמודא היא וקאי אהנך אמוראים שנחלקו אית דבעי מימר וכו' וא"כ דברי הירושלמי סתרי אהדדי שהרי למ"ד עד שיביא שתי שערות ס"ל אע"ג דהגיע לעונת נדרים מצי מדיר ליה. עוד אפשר לומר דכונתו דלעולם דס"ל דהכל מודים הוא מדברי אותו מ"ד דאמר עד שיבא לעונת נדרים ור"ל דמודים ב"ה וכמו שכן פי' הר' פני משה וכוונת קושיתו משום דלשיטתיה אזיל דלכ"ע בין לב"ש בין לב"ה אם יצא לאויר העולם יכול להזירו א"כ תיבת מודים אינה מיושבת דלמאן מודים כיון דלא פליגי ומ"מ יש ליישב דמודים לגרמייהו וכה"ג כתב הריטב"א פ"ק דמ"ק דף ח' ע"א כמ"ש בחידושינו שם ע"ש:
עוד ראיתי לה' שהקשה דמש"ס דילן מוכח דאינו יכול להזירו מרחם דלא כהירושלמי דאי יכול. להזירו מרחם א"כ היכי מייתי קרבן הא הוי חולין בעזרה דלקמן דף כ"ט ע"א משני תלמודא קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא ואתי חינוך דרבנן ודחי דרבנן אבל מרחם דעדין לא הגיע לחינוך וליכא מצוה דרבנן היכי נימא אתי דרבנן ודחי דרבנן את"ק ע"ש ונראה לישב אע"ג דע"כ דמשמע לית ליה לתלמודא מדיר בנו בנזיר כל תורת נזירות עליו ומביא קרבן כמ"ש התוס' לקמן דף כ"ט ע"א ד"ה מש"ה וכו' מ"מ כיון דאיכא תרי זמנים שפיר מצינן למימר דמזמן הרחם עד שיגיע לחינוך מיהא לאו לענין קרבן קתני מתני' ולא קתני דהתורת נזיר עליו אלא אאותו זמן דהגיע לחינוך ועי"ל דמתני' לא איירי במדירו מרחם כי היכי דצ"ל הכי לי"מ שכתב רש"י בסוף מכות כדכתיב' ועיין לחידושינו לעיל פ"ק דף ד' ע"א במשנה דהאומר הריני כשמשון עש"ב ודו"ק:
ודע שיש מחלוקת בין רש"י ותוס' לקמן דף כ"ח ע"ב גבי מדיר בנו בנזיר דקי"ל דיכול למחות הבן דלפירש"י יכול למחות כל זמן שירצה והתוספות מספקא להו אי בעינן דוקא שימחה מיד ועיין לכ"מ פ"ב מה' נזירות דין י"ג דמספקא ליה בדעת רבינו ונראה להכריח דע"כ דלפי הי"מ ורש"י דסוף פרק אלו הן הלוקין ס"ל דבעינן שימחה מיד דאל"כ היכי שייך לפרושי מתני' התם בנזיר מן הבטן דא"כ היכי משכחת לה חיוב מלקות דקתני מתני' דאם הוא עדין קטן לאו בר חיובא הוא ואם כשהגדיל הא קי"ל דאם גלח בטלה הנזירות משום דאין לך המחאה גדולה מזו כמ"ש התוס' לקמן דף כ"ח ע"כ ד"ה ואין האשה וכו' וכדפסק הרמב"ם פ"ב מה' נזירות דין י"ד וא"כ ה"נ כשנטמא במזיד בבית הקברות נימא דאין לך מחאה גדולה מזו אלא עכ"ל דאינו יכול למחות אלא מיד כששמע דהשתא איכא לאוקי למתני' כשלא מיחה בשעה ששמע ודו"ק נ"ל. מיהו נראה דאיכא למדחי דשאני התם כיון דכבר עבר אהנך לאוין דחשיב במתני' אמרינן דגבי נזירות נמי נתכוון לעבור ג"כ אאיסור טומאה ולא תלינן להתיר לומר דכוונתו המחאה דבטל הנזירות ואע"ג דקי"ל חזקה אין אדם מניח ההתר ועושה האיסור ואע"ג דכבר עבר כמה איסורין כדפסק הרמב"ם פ"ב מה' תמורה דף ג' גבי איסור תמורה כבר ראיתי לה' מש"ל ז"ל פרק עשירי מה' גירושין דין י"ח שחילק לדעת הרדב"ז דדוקא היכא דעבר אאיסורים בגופות מוחלקים אבל היכא שהוא בדבר אחד שבאותה ביאה עבר אאיסור נדה בודאי לא נשמר מאיסור אחר שהוא בעילת זנות הבאה מחמת אותה ביאה עצמה את"ד ע"ש וה"נ דכוותה דבאותה חרישה עצמה עבר כמה איסורין ואע"ג שאיסור טומאה לא בא מחמת החרישה אלא מחמת ההכנס שנכנס לבית הקברות מ"מ באותה הכנסה עצמה כבר עבר אאיסור כהונה ועוד דחרישה נמי גרמה לטומאה לפי שאינו יכול לחרוש בשוורים אלא א"כ הולך עמהם ומנהיגם למקום הטומאה כמ"ש הרע"ב בהך משנה דיש חורש תלם אחד ע"ש וא"כ באותו דבר עצמו שעבר אהנך לאוין עבר נמי אטומאה ואחר כתבי ראיתי בש"מ לקמן עלה הך מתני' דמדיר בנו בנזיר שכתב בשם הרא"ש וז"ל מספקא ליה אם שתה יין או נטמא אי מקרי המחאה דמסתבר למימר הכי כיון שעשה דבר שהנזיר אסור בו אין לך מחאה גדולה מזו ומיהו מדנקט גילח משמע דוקא שעשה מעשה בגופו עכ"ל ע"ש וכן משמע מדברי התוספות לקמן פ"ד דף כ"ד ע"ב ד"ה שלו וכו' ע"ש ולפ"ז אין צורך למה שכתבנו אלא דאיכא למדחי דס"ל להי"מ דנטמא שאינו מעשה בגופו לא חשיב המחאה ועיין לחידושינו לקמן גבי מדיר בנו בנזיר. שוב התבוננתי דלפי הי"מ דנזיר מן הבטן דינו כמו שמשון א"כ אינו יכול למחות נמי דודאי דשמשון לא הוה יכול למחות כיון דע"פ מלאך אלא שאני נבוך בזה שראיתי למהרי"מט ח"ב סי' כ"ד דף י"ט ע"ג שכתב בפשיטות דאדם שמקבל נזירות ע"פ מלאך אם עבר על נזירות אינו לוקה משום כיון דלא יצא נזירות מפיו מה פשע איהו שהרי המלאך הוא שהזירו אטו מי שאכל תמרי' בארבילה לוקה את"ד ע"ש ולפ"ז ע"כ דשמשון גופיה אי הוה עובר לא היה לוקה אבל המתפיס בו מ"מ לוקה שהרי יצא נזירות מפיו אמנם לפי הי"מ דנזיר מן הבטן דינו כמו שמשון נימא נמי אינו לוקה מה"ט גופיה כיון דלא יצא נזירות מפיו ואביו שהזירו מה פשע איהו והיכי חשיב ליה מתני' התם בהדי מלקיות בשלמא מדיר בנו בנזיר לוקה משום דנזירות אביו שהזירו הל"מ היא אבל מן הבטן דדינו כמי שמשון לפי הי"מ אמאי לא הוי כשמשון נמי גם לענין מלקות אבל אי אמרינן דנזיר מן הבטן יכול למחות כיון שאינו ע"פ מלאך אלא עפ"י אביו איכא למימר דפשיעתו היא כיון שיכול למחות ולא מיחה א"כ חייב כשיעבור. ולפ"ז צ"ל נמי דס"ל להי"מ כמ"ד לא נתבטל נדר האב כשנעשה הבן גדול שזהו מחלוקת בין הראשונים שונים כמ"ש המש"ל משם התי"ט בפ"ג דסוטה וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד: ודע דלפי הי"מ ע"כ הא דקתני לקמן מתני' סוף מכלתין דף ס"ו ע"א נזיר היה שמואל ויליף מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמזאל נזיר ע"כ שנזירות שמואל היה נזירות שמשון שהרי כיון דהיה מן הבטן ונ"מ האומר הריני כשמואל הרמתי הרי זה נזיר שמשון והא דאצטריך קרא בשמואל א' סי' א' לומר ונתתיו לה' כל ימיו חייו אע"ג דבלא"ה ידעי' כיון שהוא נ"ש אפשר לומר דכונתה דרך תפלה שמתפללת עליו שלא ימחה כשיגדל שהרי בידו למחות אבל הרמב"ם בפ"ג מה' נזירות דין י"ו פסק האומר הריני כשמואל הרמתי ה"ז נזיר עולם ואע"ג דס"ס אמאי לא ילפינן לגמרי דהוי כשמשון נזיר עיין להתי"ט לקמן בהך משנה ולחידושינו שם. ודע אע"ג דתנן לקמן האיש מדיר בנו בנזיר ולא האשה צ"ל דאלקנה בעלה הסכים עמה במה שהדירתו חנה בנזיר לשמואל כדכתיב ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך וכו' ודו"ק כנ"ל ושו"ר לס' נחל קדומים למהר"י אזולאי נ"ע פ' נשא בפסוק איש איש כי יפליא וכו' שכתב משם קול הרמ"ז בע"א ע"ש בסוף דבריו ועיין לחידושינו לקמן דף כ"ח ע"ב במשנה גבי אין האשה מדרת בנה בנזיר וכו'. ודע שראיתי למהרי"בל ז"ל בח"א דף נ"ט ע"א שהקשה להי"מ דאמאי לא מוקי תלמודא מתניתין דמכות בנזיר שמואל הרמתי שהוא נמי מן הבטן הוה והוה אסור ליטמא למתים דדוקא בשמשון דגמרא גמירי לה דאטמא למתים א"ד ע"ש ולא ידעתי מאי קושיא דודאי דלהי"מ כל שהוא נזיר מן הבטן דינו כמו שמשין ממש לגמרי לכל מילי ומותר ליטמא למתים ותלמודא דקאמר בנזיר שמשון מדיר בנו מן הבטן נמי נזיר שמשון קרי ליה וזה פשוט. ודע דמסוגיא הכא מבואר דהנודר על תנאי אע"פ שעדין לא חל הנזירות אינו יכול לחזור בו ולבטל הנזירות מדקאמר הכא ודאי לא מצי לאתשולי ואי ס"ל דכל זמן שלא חל הנדר יכול לחזור משום דאתי דבור ומבטל דבור א"כ נהי דנזירות שמשון ליתיה בשאלה מ"מ הא יכול לחזור בו ולעקור הנזירות כ"כ ה' מח"א ז"ל הלכות נדרים סי' י"ב דף י"ב ע"ב ע"ש:
ואגב אכתוב שראיתי להמש"ל פ"ב מה' נזירות דין י"ז בסוף דבריו וז"ל כתב מהרי"מט ח"א סי' ד' דאשה שנדרה בנזירות שמשון מצי הבעל להפר לה ויש ראיה מהא דאמרי' בפרק השולח דף ל"ה ע"ב אמר ר' הונא נשאת אין מדירין אותה שמא יפר לה בעלה ואי ס"ד דניירות שמשון אינו יכול להפר ידירוה בנ"ש וכו' וראיה זו איני מכיר דהא מתניתין קתני נודרת ליתומים מה שירצו ושמא היתומים רוצים להדירה בפירות אחרות ולא ביין ושכר אבל לדברי התוס' א"ש דכל מין פירות וכו' ודברי ה' צ"ע עכ"ל ולכאורה אינו מובן דאמאי לדברי התוס' א"ש שהרי שמא היתומים אינם רוצים להדירה ע"ד רבים וכן נמי מאי מקשו התוס' ידירוה שלא תאכל ככר זה אם נהנית משל בעלה ותאכל לאלתר בפנינו וכו' שהרי שמא היתומים אינם רוצים. גם עיקר קושייתו אינה קושיא כלל שהרי עיקר התקנה שתהיה נודרת כדי שלא תפסד כתוב' כדקתני מתניתין מפני תיקון העולם אבל מאי דקתני מה שירצו היתומים אינה אלא עצה טובה בעלמא לטובת היתומים וא"כ היכא דלא אפשר אלא בנזירות שמשון אין סברא כלל שתהיה מפסדת כתובת' אם לא ירצו היתומים כיון דאינה אלא עצה טובה בעלמא ונראה דכונת הרב משום דעיקר התקנה שתהיה נודרת בדבר הקשה לה כדפירש"י אבל יין ושכר שמא אינו קשה לה כי היכי דאמרינן נמי משום חששת שמא יפר לה בעלה קאמר ר' הונא מפסדת כתובתה וזהו שכתב שמא היתומים אינם רוצים להדירה ביין ושכר כלומר משום שאינו קשה לה ובהא הוא דתלוי ברצון היתומים וזהו שכתב אבל לדברי התוס' א"ש דכל זמן פירות שירצו היתומים וכו' וזה פשוט ודו"ק ועיין מה שאכתוב עוד בתוס' ד"ה אמר וכו' בבא המתחלת דע שראיתי להלק"ט וכו':
רש"י ד"ה ואת"ל לענין כולהו שאלתא לענין נזירות מועטת וכו' עכ"ל וכ"כ התוס' והוכרחו לפרש כן אע"ג דכבר קאמר תלמודא את"ל נזירות מועטת כיון דעשרה יומין יתירין לא סלקי וכו' ע"כ בהאי את"ל הדר ביה תלמודא דאל"כ היכי בעי הריני נזיר שמשון אחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם שהרי אחר עשרים. עשרה יומין הוא דיתירין מנזיר סתם ודו"ק: רש"י ד"ה הריני כמשה וכו' ושוב לא שתה יין וכו' עכ"ל כתב ה' אורח מישור וז"ל דבר תמוה היכי בא זאת ללשון נזירות הלא כיון שנפטר לא שתה כלל אפי' שאר משקין ונ"ל צ"ל שתו וקאי אדורו שהיה באותו פעם שנפטר משה ודאי לא שתה יין שהיו נזירות וכונת רש"י כמ"ש התוס' אלא שנשתבש הלשון בטעות עכ"ל ומיהו הלח"מ פ"ד מה' נזירות דין ו' בסופו הבין דברי רש"י בפשוטן ולכך כתב עליו שהתוס' פירשו בע"א ע"ש: תוס' ד"ה אמר הריני נזיר כשמשון וכו' וידחה סתם נזירות וכו' עכ"ל ר"ל כיון דלא ניחא ליה בהפסקה וגם לא מצי לאתשולי לא חיילה כלל נזירות סתם ונדחית וכ"ה בהדיא בש"מ והא דלא ניחא להו לומר דלאחר עשרים מונה סתם נזירות ויגלח ויביא קרבן ואח"כ יתחיל נזי' שמשון משום דא"כ לא מצינן לתרוצי דיבוריה שאמר לאחר עשרים שמשון דמשמע לאחר עשרים מיד מתחלת של שמשון כמו שהוכחנו לעיל מדבריהם בד"ה הגה"ה וכו' אלא ע"כ דלא חלה כלל ודלא כהרב אורח מישור שכתב דטעות הוא שהרי צריך לקיים שניהם והגיה מדחל במקום תיבת וידחה ע"ש ולפי הגהתו מדחל ליכא לפרושי דר"ל לאחר עשרים מונה נזירות סתם וינהוג כל דין נזירות שיכול לנהוג ולא יגלח ואינו מביא קרבן ואח"כ מונה של שמשון לחוד דא"כ היינו דלא אפשר להשלימו וחשיב הפסק ודו"ק:
בא"ד סתם נזירות דהנך עשרים וכו' ואחר עשרה בר יפסיק וכו' כצ"ל: בא"ד והך בעיא ל"מ למבעי בגמ' וכו' דודאי חייל עליה נזיר סתם וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז איך מבעיא ליה גבי נזיר שמשון אי חיילא או לאו תפשוט דע"כ דחיילא כמו נזיר עולם דאי לא חיילא א"כ יש חילוק בין נזיר שמשון לנזיר עולם א"כ אמאי לא חשיב לעיל במתני' פ"ק דף ד' ע"א דקתני מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון וכו' שהרי ע"כ דלפי חילוק זה איכא נפקותא גבי נ"ש ונ"ע גופייהו דאלו נזיר עולם מתחיל לאחר עשרים אבל נ"ש מתחיל אחר חמשים לפי מה שהגיה ה' א"מ בדבריהם מדחל וכו' ולפי הגי' נמי דידחה וכו' מ"מ גבי נ"ע יחול עליו נזירות סתם דצריך לקיים שניהם שימנה עוד עשרה ימים ששייר מנזיר סתם ויגלח אבל נזיר שמשון דוחה נזירות סתם ואינו מקיים שתיהם ודוחק לומר משום דמתני' גופה ספוקי מספקא לה דכולי האי הו"ל לתלמודא לבאר להדיא וי"ל דאיכא למימר דלא חשיב מתני' אלא כשהוא כבר עומד בנזירות וכה"ג תירצו התוס' לעיל שם במשנה ע"ש ודו"ק:
ודע שראיתי למהרימ"ט סי' קל"ד דף צ"ו ע"א שנסתפק אם אמר הריני נזיר שמשון ע"מ שיש לי התרה אי הוי כמו מתנה על מה שכתוב בתורה כיון דשמשון אין לו התרה או נימא אין זה כתוב בתורה ואדרבא כל נזירות ונדרים שכתוב בתורה אחרים מוחלין אלא שנזירות שמשון אמרו דליתיה בשאלה את"ד ע"ש ונראה דמדברי התוס' בפ"ק לעיל דף ד' ע"א ד"ה בין וכו' שהקשו שאלה איכא בינייהו ע"ש יש להוכיח דס"ל אפי' אמר ע"מ לא מהני דאל"כ מאי מקשו אימא דלא חשיב אלא מידי דלא שייך כלל בנ"ש אבל שאלה דמשכחת לה כגון שהתנה לא קא חשיב מיהו ק"ל על הרב שרצה לצדד מטעם דחשיב מתנה על מה שכתוב בתורה מהא דאמרי' בפ"ק דר"ה דף ו' ע"א אמר הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה וכתבו התוס' ד"ה ע"מ וכו' וז"ל לא דמי למתנה על מ"ש בתורה עכ"ל והנראה שכוונתם כיון דנדבה כתובה בתורה א"כ הו"ל כמפרש דבריו שכוונתו אינו נדר אלא נדבה ולא דוקא לשון נדר דקאמר ולא דמי לע"מ שאין לך כסות ועונה דלא אשכחן כלל דין זה כתוב בתורה ולכך הוי מתנה הפך על מ"ש בתורה וכן ראיתי בס' שאגת אריה וקול שחל דף ז' ע"ג ודף ח' ע"א שכ"כ ע"ש וכן ראיתי להלק"ט דף מ"ו סי' רמ"ג שכתב וז"ל פי' כיון דבידו לעשות בידו להתנות ולא דמי לע"מ שאין לך שאר כסות ועונה מיהו קשה אמאי לא מייתי כאן פלוגתא אי תפיס לשון ראשון או אחרון לזה נ"ל דבאומר ע"מ סיומא דמילתא הוא והכל דבור אחד עכ"ל ונר' שכוונתו כדכתיב' וא"כ גבי נזירות שמשון שהתנה על מנת שיש לו התרה נימא נמי דלא דמי למתנה על מה שכתוב בתורה מה"ט גופיה כיון דאיכא נזיר סתם דיש לו שאלה נימא דכוונתו לאו דוקא נזיר שמשון אלא נזיר סתם. א"נ כונתו שמשון אחרינא:
ומיהו קשה לדברי התוס' מהא דתנן לעיל דף י"א ע"א הריני נזיר ע"מ שאטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן ומפרש תלמודא טעמא מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ומייתי תנא כוותיה וכו' ואמאי לא נימא נמי כיון דאיכא נזיר שמשון דמותר ליטמא נימא דכוונתו להיות נזיר שמשון ונראה דכוונת התוס' אינו ר"ל משום דה"ל מפרש דבריו אלא ר"ל מצי להתנות כיון דבידו לעשות ע"ד מיגו דאמרי' בעלמא ונראה שזה נמי כונת הלק"ט שזכרנו והשתא י"ל דגבי ע"מ שאטמא למתים לא אמרי' מגו דאי בעי נזר כשמשון דאין זו מגו טוב דלא ניחא ליה בחומר שמשון דלא מייתי קרבן ואינו מגלח לעולם וכן לית ביה שאלה וכן נמי מ"ש מהרימ"ט גבי נזירות שמשון דמתנה ע"מ שיש לו התרה לא אמרי' מגו דאי נזר נזירות סתם משום דאינו מגו טוב דלא ניחא ליה בחומרת שאסור ליטמא מיהו אכתי קשה נימא מגו דאי בעי לידור נדר בעלמא וי"ל דזה נמי לא הוי מגו טוב משום דבעי לנזור לחייב עצמו בכל איסור נזירות וכן ניחא ליה לקיים מצות דמביא קרבן ומגלח ודו"ק:
וראיתי למהרימ"ט ח"א סימן ך' דף ע"ב וד' שהוקשה לו בפשטא דמתני' דגבי ע"מ שאטמא למתים נימא דכוונתו כמו נדר בעלמא ותירץ דכל שאומר לשון הנזירות אי אתה יכול לומר שהוא נדר אפי' היתה כוונתו לכך משום דהול"ל בפירוש הרי עלי קרבן וכו' את"ד ע"ש ולפ"ז צ"ל דכוונת התוס' בפ"ק דר"ה שכתבו ולא דמי וכו' היינו מטעם מגו כדכתיב' דאי משום דמפרש דבריו א"כ תקשה להו קושיא הלזו שהק' הרב ולא שייך תירוצו דהא התם נמי קאמר נדר ומפרש דבריו נדבה ה"נ אף דקאמר נזיר נפרש דבריו נדר דמאי שנא ועיין עוד לחידושינו לעיל דף י"א ע"א במשנה ודו"ק. מיהו ק"ל דמשמע דבע"מ לא אמרינן תפוס לשון ראשון וכמ"ש בהדיא הלק"ט שזכרנו מאי שנא מהא דאמרי' בפ"ב דביצה דף ך' ע"א האומר הרי עלי תודה ע"מ שאצא בה ידי חגיגה הריני נזיר ע"מ שאגלח ממעות מעשר שני נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח ופירש"י דכי אמר הרי עלי נתחייב וכי הדר אמר אמר ע"מ לאו מילתא היא וכ"כ התוס' שם אלמא משמע דבע"מ אמרי' תפוס לשון א' א"כ ה"נ גבי הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה נימא תפוס לשון א' ועיין לחידושינו לעיל דף י"א ע"א במשנה ובחידושינו שם גבי דקאמר הוה ליה מתנה על מ"ש בתורה ודו"ק. דע שראיתי להלק"ט דף כ"ו ע"א סי' נ"א שכתב משם מהרימ"ט כשנזירות שמשון לא קיבלו מצד עצמו אלא כדי להרחיק עצמו דרך קנס אז קיל ומצי למשלפיה ע"י פתח ע"כ:
עוד ראיתי לו דף כ"ד שכתב משם מהריב"ל דנ"ש דאפקיה בלשון שבועה יש לו שאלה עוד ראיתי לו דף כ"ז ע"ד סי' נ"ח שכתב משם מהר"ם ן' חביב משם מהר"י ן' מיגש הא דאמרינן ליתיה בשאלה דוקא היכא דכבר התחיל לנהוג בעצמו דין נזירות אבל אם עדין לא התחיל לנהוג ובא לישאל מתירין לו את"ד ע"ש וקצת נראה דלא ס"ל להתוס' ז"ל לעיל דף ר' ע"א להני החילוקין שהק' שאלה איכא בינייהו ע"ש ומאי קושיא אימא דלא חשיב אלא מידי דליתיה בנ"ש כלל אבל שאלה דמשכחת לה דיש שאלה לא קחשיב. גם מ"ש ה' ז"ל משם מהר"י ן' מיגש דהיכא דלא התחיל לנהוג מצי לישאל נראה דע"כ שהרב מהרימ"ט לא ס"ל חילוק זה והוא דבח"א סי' ד' והביאו ה' מש"ל ז"ל בפ"ב מה' נזירות דין ט"ו בס"ד הביא ראיה דאשה שנדרה בנזירות שמשון מצי הבעל להפר לה מהא דאמרי' בפרק השולח אמר ד' הונא נשאת אין מדירין אותה שמא יפר לה בעלה ואי ס"ד דנזיר שמשון אינו יכול להפר ידירוה בנ"ש וכו' ע"ש ועיין מ"ש בחידושינו בגמרא גבי דקאמר לא אפשר לאתשולי וכו' והשתא מאי ראיה מייתי דילמא שמא יפר לה בעל קודם שתנהוג נזירות דאיתיה בשאלה א"ו דס"ל דליתיה בשאלה כלל: ומיהו יש לדחות דמדירים אותה שלא בפני בעלה עד שתנהוג נזירות שעה אחת דקי"ל דאינו יכול להפר נדרים שעתידה לידור כרבנן לעיל דף ב' ע"ב ועיין להתוס' בהשולח ד"ה אבל וכו' מיהו צ"ע טובא על מהר"י ן' מיגש דאיך כתב לחילוק זה דא"כ היכי קאמר תלמודא הכא הריני נזיר שמשון לאחר ך' יום ומעכשיו נזיר סתם הכא לא אפשר לאתשולי וכו' שהרי כיון דנזירות שמשון אינה אלא לאחר ך' יום א"כ עדין לא נהג נזירות ומצי לאתשולי א"ו משמע דאף שעדיין לא נהג נזירות לא מצי לאתשולי וצ"ע. עוד ראיתי להלק"ט דף כ"ו ע"א סי' ן' שכתב משם מהר"י טאיטאצק ומהר"י יחיאל אשכנזי דנזירות שמשון לא הוי אלא שמקבל עליו נ"ש בהחלט בלא שום תנאי אבל אם עשה תנאי אם אעשה כך או אם לא אעשה כך אז אין נזירות חל עליו ולא הוי נזיר עכ"ל ולפ"ז צ"ל הא דלא חשיב מתני' לעיל דף ד' ע"א נזיר עולם מהני על תנאי כדתנן ע"מ שיהא לי בן וכו' ונזיר שמשון לא מהני על תנאי י"ל דלא חשיב אלא כששניהן עומדים בנזירות ע"ד מה שתירצו התוס' לעיל גבי דלא חשיב שאלה ע"ש ומיהו מדלא הקשו התוס' קושיא זו קצת נראה משום דלא ס"ל לחילוק זה אבל יש לתמוה על זה מפ"ב דנדרים דף י"ט ע"ב דמוקי להך ברייתא דקתני הריני נזיר אם יש בכרי זה מאה כור בנזירות שמשון ע"ש אלמא דמהני על תנאי וצריך לחלק דוקא תנאי שתלאו בדבר שבידו לעשותו כדדייק לישנא אם אעשה אם לא אעשה וכו' ולכך לא מהני דהוי אסמכתא גמורה אבל הך דברי אם ימצא בו מאה כור הרי הוא מתחייב בנזירות ועיין לחידושינו לעיל דף י"א ע"א ד"ה דהוי מתנה וכו'. ומיהו גבי נזיר סתם ע"כ אפי' בדבר שבידו לעשות מהני תנאי כדמוכח לעיל דף י' ע"ב גבי אמרה פרה זו הריני נזירה ומוקי לה כגון שהיתה פרה רבוצה ואמר הריני נזיר אם אעמידנה ולא אעמידנה וכו' ע"ש כנ"ל. עיין למהרימ"ט ח"א סי' י"ט ובח"ב סי' כ"ה דף ך' ע"א שהביא מהנך ראיות דנ"ש לגבי נזיר סתם דמועיל תנאי ע"ש ועיין לה' גופיה ח"א סי' ד' דף ב' ריש ע"ד שכתב וז"ל אין כאן חומר נזירות שמשון שנ"ש לא היתה תלויה בדבר וזו התלייה היא כעין נדר ולא מענין נזירות שמשון וכו' עכ"ל משמע דבנ"ש לא מהני תנאי ותלייה בשום צד וצ"ע מהך דפ"ב דנדרים דמוקי להך ברייתא דכרי בנזירות שמשון:
ודע שראיתי למהריט"ץ סי' קצ"ד דף קנ"ד ע"א לדעת הרמב"ם הא דנ"ש ליתיה בשאלה היינו דוקא כשבירר דבריו ואמר כבעל דלילה וכיוצא אבל אם לא אמר אלא הריני נזיר שמשון לבד נהי דאיתיה כדיני נזירות שמשון שיהא אסור בתגלחת לעולם ואינו מקיל בתער מ"מ יכול לישאל כיון שלא בירר דבריו ויכול לומר לשמשון אחר נתכוון ה"נ יכול לישאל עכת"ד ע"ש והוא חידוש גדול בעיני. עוד כתב ה' שם דף קנ"ג ע"ג לדעת הרמב"ם האומר הריני נזיר כראובן אעפ"י שיש ראובן נזיר אינו נזיר שום נזירות משום דלא בירר דבריו מי הוא ראובן הנזיר אם לא יאמר סי' מוכיח שעל ראובן הנזיר אמר בשלמא אם היה נזיר עובר לפניו ואמר הריני כזה מהני כדתנן במתני' וכן נמי אם אמר הריני נזיר כשמשון היכא שאמר לשמשון אחר שהיה נזיר נתכוונתי אינו נזיר את"ד ע"ש וגם זה חידוש גדול: בא"ד וה"נ משמע בפ"ב דמכות וכו' נזיר עולם אפשר לאתשולי עכ"ל היינו מדלא משני התם כנזיר עולם מיהו ראיתי להתוס' פ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א ד"ה אלא שהקשו כה"ג דלישני וכו' ותירצו עדיפא מינה משני ע"ש ולפ"ז אין ראייתם הכא מוכרחת אמנם עיקר דברי התוס' בשבועות הם דברים תמוהים דודאי שנויא דתלמודא התם שנויא דחיקא הוא וכמ"ש התוס' שם עצמן בקושייתם ודחיק למימר וכו' ואיך חזרו בתירוצם וכתבו עדיפא מינה משני וא"כ הדין עם דבריהם הכא שהוכיחו כפשיטות דנזיר עולם אפשר לאתשולי ודבריהם בשבועות צ"ע ועיין בחידושינו לעיל פ"ק דף ד' ע"א בתוס' ד"ה מאי היא וכו' בבא המתחלת אבל מה שק"ל וכו':
ואכתי איכא למידק דאמאי לא מבעיא ליה הכא בנזיר עולם גופיה וכגון שנזר ע"ד רבים דקי"ל נדר שהודר ע"ד רבים אין לו הפרה כדאיתא פ"ג דגיטין דף ל"ו ע"א וי"ל דהתם אמרינן דלדבר מצוה יש לו הפרה והתרת נזיר חשיבא לדבר מצוה כיון דחוטא מקרי ואפי נזיר טהור חוטא קצת כמ"ש התוס' לקמן פ"ו דף מ' ע"ב ד"ה הא כיצד וכו' בסוף דבריהם ע"ש ואעפ"י דהתוס' לעיל פ"ק דף ב' ע"ב ד"ה ואמאי כתבו דמ"מ המצוה רבה על החטא ע"ש מ"מ חשיב התרתו לדבר מצוה כיון דאיכא מיהא סרך חטא ובלא"ה יש עור מן הישוב ובמקום אחר הארכתי עיין בתחלת הספר בענין אי התרת נזיר חשיבא מצוה וק"ל:
לעיל תוס' בד"ה מי חיילא וכו' וה"ה דמצי למבעי אי אמר לאחר ך' נ"ע ומעכשיו נזיר סתם וכו' עכ"ל כתב ה' אורח מישור וז"ל וצ"ע היאך יכול למבעי אי אמר הריני נ"ע אחר ך' ומעכשיו נזיר סתם הלא כבר אמר לעיל את"ל וכו' כיון דעשרה יומין יתירין לא סלקי וכו' א"כ ה"נ לאחר עשרים עשרה יתירין מנזיר סתם וצ"ל דמגלח לאחר מ' יום דהיינו דממתין עשרה דשייר מנזיר סתם אחר שלשים יום מנזירות עולם דמיקל ולע"ד אחר שנה ממתין שנה ועוד עשרה ימים דשייר מנזירות סתם ואח"כ מגלח עכ"ל לא ידעתי מה תירץ שהרי גבי נזירות מועטת נמי אי הוה חיילה מהשתא ע"כ דממתין עשרה יומי דשייר מנזיר סתם אחר שלשים של נזירות דמעכשיו ואח"כ מגלח כמ"ש התוס' לעיל ד"ה ותבעי ליה וכו' ואפ"ה קאמר כיון דעשרה יומי הוא דיתירין לא חיילי. ולעיקר קושייתו לא ידעתי מאי מקשה דכוונתם כיון דגבי בעיא דשמשון נקט הכי וע"כ הדר ביה מהך את"ל ה"ה נמי דהוה מאי למבעי הכי גבי נזיר עולם ודו"ק:
ד"ה אמר כמשה בז' באדר וכו' וק"ק למ"ד נדרים ונדבות וכו' דקרבן נזיר נידר ונידב וכו' עכ"ל הא דקרבן נזיר נידר ונידב אינו מוסכם דאיכא מ"ד דחובה הוי ועוד דמשמע דאי הוה חובה ניחא וזה אינו כיון דנדרים ונדבות לא קרבי כ"ש דחובה לא קרבי ועוד דליכא שום מ"ד דס"ל נדרים ונדבות לא קרבי בבמה ונראה להגיה בדבריהם וכצ"ל וק"ק למ"ד נזירות ומנחות לא קרבי בבמה והיא סברת רבנן סוף זבחים דף קי"ז ע"א דס"ל דנזירות הוי חובה ולא קרב בשום במה וכן רבי שמעון ס"ל הכי דנזירות הוי חובה ולא קרבי בבמה כמ"ש המש"ל ז"ל ריש פ"ק דה' ק"פ דין ג' ע"ש ואף למ"ש התוס' סוף זבחים דף קי"ז ע"ב ד"ה ר"ש וכו' יש נידר ונידב שאין קרב כגון מנחות ונזירות מ"מ יש להגיה כדכתיב' דהכי מתיישב הלשון טפי דקרבן נזיר נידר ונידב נראה דיש למחוק הני תיבות מדבריהם ומ"ש בסוף דבריהם וכן קשה מן נזירות דאבשלום עיין לתוס' סוף מסכת זבחים דקי"ז ע"א ד"ה ר"ש שכתבו בסוף דבריהם שתירצו דאבשלום לאו נזיר היה וקרא דאלכה נא ואשלם נדרי בנדרים ונדבות עכ"ל בד"ה מחלוקת בעולה וכו' דחו לזה דבפ"ב דחמורה דף י"ד ע"ב משמע דאיירי בקרבן נזירות עכ"ל ונראה דמסוגיא דלעיל פ"ק דף ד' סוף ע"ב מבואר נמי דבקרבן נזיר איירי ע"ש אלא דמהך רפ"ב דתמורה מוכח טפי דקאמר מי איכא למ"ד וכו' משמע דליכא מאן דפליג ועיין לה' מש"ל ריש ה' ק"פ מה שרצה לתרץ: ד"ה חדא נזירות וכו' אינו סותר אלא אותה שלו ולא של בנו עכ"ל עיין להלח"מ ז"ל פ"ד מה' נזירות דין ג' ועיין לה' אורח מישור ז"ל: רש"י ד"ה נטמא בימי בנו וכו' כיון דאפי' מונה את של בנו אינו מגלח וכו' עכ"ל כצ"ל אבל קשה דאיך תלי הטעם משום שאינו מגלח בנתיים שהרי ברישא נמי דמניח את שלו אינו מגלח בנתים לפירש"י לעיל במתני' ואפ"ה אינו סותר לד"ה דלא פליגי אלא בסיפא כדמשמע מפירושו שכתב האי דאמר הריני נזיר לכשיהא לי בן וכו' דהיינו סיפא דמתני' ולכן נראה להגיה הכי דכיון דמניח את שלו ואינו מגלח וכו' ור"ל כיון דאינו משלים שלו אלא מניחו והו"ל באמצע נזירותו עומד וגם אינו מגלח בנתיים וכ"כ ג"כ התוס' ד"ה חדא וכו' והשתא ניחא דברישא משום דאינו עומד באמצע נזירותו דכבר נסתלק מניינו מיהו לפי' המורה שכתב רש"י לעיל במתני' דבין רישא ובין סיפא איכא תגלחת בנתים ע"כ דטעמא הוא משום דעומד באמצע נזירותו אלא נקטו נמי טעמא דתגלחת לרווחא דמילתא לשיטתם דס"ל ליכא תגלחת בנתים. ומ"מ לרש"י דס"ל דברישא אינו מגלח לא הו"ל למנקט כלל טעמא שאינו מגלח ואולי יש למוחקו ואיך שיהיה משמע מפי' דלא פליגי ר"י ור"ל אלא אסיפא אבל ברישא דכבר נסתלק מנזירותו אינו סותר לד"ה וכ"כ התוס' להדיא בד"ה נטמא וכו' ובזה ניחא הא דעביד תלמודא צריכותא ואי אתמר בהא בהא קאמר ולר' יוחנן גופיה אצטריך נמי דאי אתמר בהא בהא הוא דקאמר ר"י סותר משום דאכתי קאי בנזירות של עצמו אבל נטמא בימי בנו דנסתלק מנזירות של עצמו ה"א דאינו סותר קמ"ל ר"י דסותר אלא משום דברישא כ"ע מודו דאינו סותר:
אלא שק"ל לפ"ז בדברי רש"י לעיל שהביא פי' המורה וכתב וז"ל ועוד מדקאמר ומניח את שלו וכו' למאי מילתא הוא מתחיל של בנו וכו' עכ"ל ומאי מקשה שהרי נפקותא רבה איכא דאם נטמא דלר"ל אינו סותר ולר"י נמי דסותר ע"כ דסותר אם נטמא באחד מכל השלשים כיון דעומד בא באמצע נזירותו אבל אי הוה משלים את שלו אינו סותר אלא אם נטמא באותן ימים לבד ששייר מנזירותו ובר מן דין ק"ל טובא ולא ידעתי מאי מקשה שהרי אדרבא קמ"ל מתני' דחל נזירות בנו וממילא דאינו מגלח משום דליכא כדי גידול שער וזהו הנפקותא וצ"ע: