באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף ט.
במשנה אר' יודא וכו' עיין להתי"ט שהקשה וכי ר"י טעמא דר"ש אתא לאשמעינן וכ' עליו ה' אורח מישור ז"ל דלא קשה דממילא נשמע לב"ה אפי' באומר קרבן אינו נדור וכו' ע"ש ואין זה מספיק לפי מ"ש התוס' כאלו אמר הרי עלי קרבן וכו' אלמא דלא בעינן שיאמר בפי' עוד הביא דברי הרב תי"ט שהקשה מכמה משניות דקתני בהו מודים ב"ש וכו' וחילק בין אי התנא מפרש דברי ב"ש לבין אי פליגי תנאי אליבא דב"ש ושוב הביא דברי התוס' פ"ק דסוכה דף ט' ע"ב שכ"כ להדיא וכתב שהתי"ט נעלם ממנו דברי התוס' בפ"ק דסוכה את"ד ע"ש ולא ראה מה שפי' ה' מאיר עיני חכמים ז"ל בדברי התוס' בפ"ק דסוכה ועיין לה' ברכי יוסף ז"ל א"ח סימן תרל"ו בד"ה ואולם וכו' דמשמע דסובר בפשיטות כדעת הרב א"מ ולא ראה נמי לה' מע"ח ז"ל ועיין לחידושינו שם בפ"ק דסוכה ודו"ק ועיין עוד לחידושינו לקמן דף י' ע"א ודו"ק:
שם גמ' וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות וכו' ראיתי בס' ערך השלחן נר"ו חלק י"ד סי' ר"י ס"ק ג' הביא דברי מהרימ"ט ח"ב סי' כ"ג שכתב דמי שנדר בנזירות וחזר בו בכ"ד בטל נדרו וכתב עליו ה' דאינו נראה דמהכא מוכח. דנזירות דינו כהקדש והרמב"ם ריש פ' ט"ו מהלכות מעשה הקרבנות פסק דאין חזרה בהקדש אפי' תוך כ"ד וה"נ לענין נזירות עכ"ד ע"ש הנה ה' הק' עליו מהכא דמדמי נזיר להקדש לענין שאלה וה"ה לענין חזרה דתוך כ"ד ולימוד ערוך הוא פ"ב דביצה דף ך' ע"א דמוכח להדיא דנזיר דינו כהקדש לענין חזרה בתוך כ"ד גופא גבי האומר הריני נזיר ע"מ שאגלח ממעות מ"ש וכו' עיין פירש"י ותוספות שם ופסקו הרמב"ם פ"ח מה' נזירות דין י"ד ע"ש בכ"מ ז"ל ומשמע אפי' תוך כ"ד כמ"ש התוס' במנחות פרק התודה דף פ"א ע"א ד"ה תודה וכו'. אמנם הרואה דברי מהרימ"ט במקומם יראה שקודם שכתב להאי דינא דבטל נדרו כתב וז"ל ולענין נדרים יש ללמוד בהדייא מדמייתי בפרק מרובה מתני' דתמורה דאם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים ה"ז תמורת עולה והוינן בה נמלך פשיטא ואמר רב פפא נמלך תוך כ"ד והכי פסקי' לכתחילה דתוך כ"ד כדיבור דמי והיינו כמ"ד כדי שאילת רב לתלמיד ומאחר שזה חזר בו כדי שאילת רב לתלמיד הרי בטל נדרו עכ"ל כצ"ל ומ"ש והרי פסקינן וכו' היינו הא דמסיק שם במרובה דף ע"ג ע"ב כי לית ליה לרבי יוסי כדי שאילת תלמיד לרב כדי שאילת רב לתלמיד אית ליה מעתה אין ה"נ דס"ל למהרימ"ט דנזירות דינו כהקדש אלא דס"ל דהקדש גופיה יש בו חזרה תוך כ"ד. אבל עיקר התפיסה עליו ממה שפסק רבינו גבי הקדש גופיה דאין בו חזרה אפי' בתוך כ"ד ועיין לה' מש"ל ז"ל ריש פט"ו מה' מעשה הקרבנות שכתב דרבינו דחה לאותה סוגיא עש"ב:
מיהו ק"ל לסברת מהרימ"ט דהקדש גופיה יש בו חזרה והא קי"ל גבי הקדש אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כדתנן בפ"ק דקידושין דף כ"ח ע"ב וכדמוכח הך סוגיא דפ"ב דביצה שזכרנו ומשמע דאפי' תוך כדי דיבור כדמוכח מדברי התוס' דפרק התודה שזכרנו גם מסוגיא הכא מוכח דיש חזרה בהקדש תוך כדי דיבור לדעת התוס' כמ"ש ה' מח"א ז"ל ה' צדקה דין ח' ורמזתי דבריו בתוס' ד"ה לאתשולי וע"ש עוד סי' ט' וכעת לא עמדתי על זה לאפס הפנאי וה' ערך השלחן רמז בסוף דבריו לה' קהלת יעקב וכעת לא נמצא בידי. אמנם יש לי לתמוה כיון דהרמב"ם ס"ל אין חזרה בהקדש וכן בנזירות אפי' תוך כ"ד א"כ אמאי בנדרים יכול לחזור תוך כ"ד כמ"ש רבינו רפ"ב מה' נדרים דין ג' שהרי נזירות ונדרים הוקשו להדדי כדאיתא בפ"ק דנדרים דף ג' ע"א וכדפסק רבינו רפ"ק מה' נזירות דהנזירות הוא נדר מכללי נדרי איסור ע"ש. וכה"ג הקשו התוס' פ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א ד"ה חומר וכו' ע"ש ותו דנדרים דין הקדש אית להו דהא קי"ל יש מעילה בנדרים כמ"ש ה' מש"ל פ"ו מה' ערכין דין ל"ד ומה"ט רצה לדמות ה' נדרים להקדש לענין התפסה בטעות ע"ש וא"כ ה"נ לענין חזרה דתוך כ"ד אמאי לא הוו נדרים כמו הקדש וצ"ע. ודע שמצאתי להתוס' לקמן סוף פ"ה דף ל"ד ריש ע"א שכתבו בהדיא דגבי נזירות מהני חזרה תוך כ"ד ודבריו אחרונים עיקר ע"ש והוא ממש כדברי מהרי"מט ז"ל ונראה שנעלמו ממנו ועיין לחידושינו לקמן דף ל"ב סוף ע"ב ודו"ק:
רש"י בד"ה אמר ר"י וכו' אלא מה שאמרו וכו' כצ"ל ונמחק תיבת לפי וק"ל:
ד"ה אלא ב"ש וכו' קדוש יהיה וכו' עיין לחידושינו לעיל ריש מכלתין דף ב' ע"ב ד"ה מ"ד וכו':
תוס' ד"ה הריני וכו' ואיך יהיה נדור וכו' כצ"ל וכ"ה בתי"ט ע"ש: בא"ד וא"ת וכו' וי"ל דה"מ וכו' ראיתי לה' מש"ל ז"ל פ"ק מה' נדרים דין י"ח ד"ה ודע דלכל הגירסאות וכו' שבסוף דבריו רצה להליץ בעד הר"ן פ"ק דנדרים דף י"א ע"א דמשמע דס"ל לחד תירוצא דלא כתוספות אלא אף דאמר עלי בעי כ"ף א"כ מה יענה בקושיית התוספות וכתב וז"ל ומההיא דנזיר ל"ק להר"ן וכו' ע"ש מה שנדחק ונראה לע"ר דאין צורך לדבריו ואשתמיטתיה פי' המשנה להרמב"ם שמפרש דברי ר' יודא בע"א שכתב וז"ל ופי' מה שאמר רבי יהודא לדעת ב"ש הרי עלי קרבן לפי שהוא אחר שזכר הנזירות וקרבן שהוא מתנאי הנזיר דיו עכ"ל משמע דאינו מפרש כפירוש רש"י ותוס' שהנזיר אמר שהגרוגרות הרי הן עלי קרבן עד שנאמר היה לו לומר בכ"ף אלא שהנזיר הכי אמר הריני נזיר מן הגרוגרות והרי עלי קרבן כלומר קרבן נזיר וה"ק ר' יודא אף ב"ש לא אמרו שהוא נזיר אלא עד שיאמר נמי והרי עלי קרבן דאז איכא למימר שכוונתו על קרבן נזירות שהוא מתנאי הנזיר ודיו בכך אע"פי שאומר קרבן סתם ולא אמר להדיא קרבן נזיר ונראה נמי דלא גריס תיבת הן דמשמע דקאי אגרוגרות וכן משמע לשונו שלא העתיק תיבת הן בדברי ר"י נמצא דלפי' זה ל"ק קושיית התוס' וא"כ איכא למימר בפשיטות דהר"ן פ"ק דנדרים סובר כפי' הרמב"ם במשנה ומה שיש לעמוד על דברי הרמב"ם הללו עיין לחידושינו לקמן דף י' ע"ב ודו"ק:
ד"ה אין אדם מוציא וכו' ובהכי מתיישב דלא תקשי מדר"י וכו' עכ"ל והא דקאמר תלמודא ב"ה סברי כר' יוסי וכו' אע"ג דגם ר' יודא בר פלוגתיה מודה הכא דבגמר דבריו נתפס י"ל נקט ר' יוסי משום דאיהו דקאמר להדיא דבגמר דבריו נתפס וכה"ג ראיתי לרשב"ם במס' בתרא פרק יש נוחלין דף קל"ח ע"ב ד"ה שאין צריך וכו' ועיין עוד מזה לחידושינו לעיל פ"ק דף ז' ע"ב ואין צורך למ"ש ה' אורח מישור ז"ל ע"ש:
ד"ה לאתשולי וכו' לאו דוקא וכו' עכ"ל וז"ל ה' מח"א הלכות צדקה סי' ח' משמע דאליבא רב"ה חרטה בתוך כ"ד מהני בהקדש ורש"י תי' וז"ל לאתשולי קאתי דקאמר כשנזרתי לא נזרתי אלא מן הגרוגרות וב"ש סברי דאין טעות בהקדש עכ"ל והרואה יראה דאינו מפרש כפי' התוס' דכי אמר מן הגרוגרות להתחרט קאתי אלא ה"פ דב"ש ס"ל דהאי גברא כשאמר הריני נזיר משמעותיה לנזירות ודאי דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ומכי אמר הריני נזיר הרי הוא נזיר וכי אמר אח"ך מן הגרוגרות ה"ז בא לאתשולי ולומר דטועה היה כשנזר ואין טענת טעות בהקדש עכ"ל כלומר שאמר במקום שהייתי בעי למימר קונם מן הגרוגרות טעיתי ואמרתי הריני נזיר ואין כוונתי אלא לנדור מן הגרוגרות ודו"ק:
ד"ה אין שאלה וכו' וא"ת תיפוק ליה דאין פותחין בחרטה ותירץ דשאני הכא בתוך כ"ד הוא ואין צריך רק החרטה וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דלפי מ"ש בדבור שלפני זה דלאו דוקא לאתשולי אלא חזרה א"כ מאי דקאמר נמי אין שאלה בהקדש כלומר דאין חזרה בהקדש וא"כ ת"ל דאפי' גבי חולין אין יכול לחזור דאין פותחין בחרטה ר"ל דאין עושין פתח מהחרטה כלומר להתיר בחרטה לחוד בלא פתח ועיין לתוס' ריש פ"ו דמסכת עירובין דף ס"ד ע"ב ד"ה פותחין וכו' מ"ש משם ר"ת ע"ש ותירצו דשאני הכא דתוך כ"ד וא"צ פתח רק חרטה לחוד כיון דתוך כ"ד הוא אבל בהקדש אינו יכול לחזור אפי' תוך כ"ד ולפ"ז משמע דלב"ה דס"ל דיש שאלה בהקדש מהני חזרה אפי' תוך כ"ד כמ"ש לעיל משם ה' מח"א דלא כהרמב"ם רפט"ו מה' מעשה הקרבנות ודו"ק:
ד"ה וב"ה כר"ש וכו' וא"ת ולמה הוצרך לומר וב"ה כר כר"ש וכו'. עכ"ל אע"ג דע"כ מאי דקאמר וכ"ה כר"ש היינו אליבא דחזקיה לקמן דאמר במחלוקת היא שנוייה דלר' יוחנן מוקי לב"ה אפי' כרבנן דר' שמעון וא"כ י"ל דתלמודא קושטא קאמר וליכא למימר דכוונתם מאחר דב"ה אתו גם לרבנן דר"ש אליבא דר' יוחנן א"כ אמאי הוצרך תלמודא למנקט הכא אליבא דחזקיה טפי מר' יוחנן דא"כ מה תירצו משום דנדור מיהא ליהוי וכו' אכתי והא לר' יוחנן נמי לרבנן דר"ש פוטרין נמי לגמרי שהרי כיון דמוקי לב"ה דלא נזיר ולא נדור אפי' כרבנן דר"ש אלמא דרבנן דר"ש נמי פוטרין לגמרי לר' יוחנן אלא ודאי דתלמודא הכא אכתי לא אסיק אדעתיה סברת ר' יוחנן וי"ל דכוונתם נהי דלחזקיה ע"כ דב"ה דאמרי אינו נזיר לא אתו כרבנן דר"ש מ"מ אימא דלא ס"ל נמי טעמו של ר"ש משום שאין דרך המתנדכים וכו' אלא דבלא"ה אינו נזיר משום דיש שאלה בהקדש ואמאי הוצרך לומר דאינו נזיר לב"ה מטעמא דר"ש ותירצו דאצטריך ליתן טעם אמאי לא הוי נדור ודו"ק:
והנה ראיתי להכ"מ ז"ל פ"ק מה' נזירות דין ו' שכתב לדעת רבינו דלסתם מתני' ב"ה אינו נזיר אבל נדור הוי ע"ש וק"ל א"כ מה יענה לקושיית התוס' הלזו ועוד ק"ל עליו לפי דבריו דב"ה נדור הוי ומוקי לה כר"ש א"כ משמע דטעם דר"ש לא מהני אלא כי היכי דלא להוי נזיר אבל לעולם דהוי נדור ואלו לקמן גבי ל"א מוקי לב"ה דאמרי לא נדור ולא נזיר כר"ש אלמא משמע דטעם דר"ש מהני נמי כי היכי דלא ליהוי נדור נמי ולהא יש לישב בדוחק דודאי טעם דר"ש משמע הכי ומשמע הכי ובהכי פליגי סתמא דתלמודא הכא ול"א דלקמן אבל קושיית התוס' קושיא היא. שו"ר להתוס' במנחות דף ק"ג ע"א שתירצו לקו' הכא בע"א ע"ש השתא א"ש. ודע שכתבו לחד תירוצא וז"ל ניחא ליה לומר דב"ה כר"ש משום דהיינו נמי טעמא דב"ש לר' יודא דקתני סיפא אר"י וכו' והשתא לב"ש כיון דאמרי אין שאלה בהקדש אמאי לא הוי נזיר אלא ס"ל לר' יודא כר"ש דלא נדר כדרך הנודרים ולכך אמר טעמא דב"ה בהכי דהוי השתא חד טעמא לתרוייהו עכ"ל ע"ש הנה מדבריהם הללו יש סיוע למאי דכתיבנא דלר' שמעון משמע הכי ומשמע הכי שהרי ב"ש לר' יודא ע"כ נדור ואינו נזיר וב"ה ס"ל אינו נזיר ואינו נדור ואפ"ה קאמרי דחד טעמא לתרוייהו דסברי תרוייהו כר"ש. מיהו ק"ל על דבריהם דא"כ ע"כ ב"ש לר' יודא סברי כר"ש איך קאמר תלמודא לקמן גבי ל"א ב"ש כר"י וב"ה כר"ש והא ע"כ דב"ש נמי סברי כר"ש מכח קושיית התוס' דאמאי לא הוי נזיר לב"ש כיון דאמרי אין שאלה בהקדש וצ"ע כעת: