באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף ח.
במשנה ר' אומר אין זה מגלח ח' לשלשים וכו' הק' המש"ל ז"ל פ"ג מה' נזירות ריש דין י"ח וז"ל יש לתמוה לפי מ"ש לעיל בשם רש"י דנזיר עולם אליבא דכ"ע מגלח א' לשלשים א"כ איך קאמר ר' אין זה מגלח א' לשלשים יום דהן לו יהיה שלא יהיה פי' דבריו דנזירות בתר נזירות אלא נזירות ארוך מ"מ הוי דינו כדין נזירות עולם שמגלח א' לשלשים יום זהו תורף קושייתו ע"ש וטפי ה"ל להרב להקשות דאיך כתב רש"י בד"ה ר' אומר וכו' בסוף דבריו וז"ל ואינו מגלח לעולם עכ"ל דזה דלא כמאן ותו ר' גופיה ס"ל לעיל דף ה' ע"א נזיר עולם מגלח לי"ב חדש ומיהו הא ל"ק לה' אפי' לסברת התוס' דמחלוקת תנאים בנזיר עולם מנ"ל דת"ק דר' ס"ל נזירות הרבה קבל כדמוכח מתלמודא דקאמר ר"י סבר לה כר' וכו' אימא דכ"ע נזירות ארוך ובהא פליגי דלת"ק נ"ע מגלח א' לשלשים יום ולר' מי"ב חדש כשיטתיה לעיל די"ל מדקאמר ר' ואיזהו מגלח וכו' האומר הרי עלי נזירות וכו' משמע דת"ק אית ליה נזירות הרבה קבל ולזה פליג ר' דבעי עד שיאמר הרי עלי נזירות ובמה שתירץ ה' וז"ל וסבור הייתי לומר דהריני כעפר הארץ דינו כמו האומר אלף שנה שאינו מגלח לעולם כיון דנתן קצבה מצד לשונו ודחה זה מדברי רבינו בפי' המשנה דס"ל כדין נזיר עולם וכתב וסמך יש לדבריו בעלה ז' וכו' ע"ש ק"ק עליו דלכאורה מש משמעתין גופה יש להוכיח דהוי כדין נזיר עולם מיהא דמסיק דר"י ס"ל כר' ובנזירות ארוך מודה ר' יהודא דאזיל לחומרא ונשמע מפשטא דסוגיא דהיינו מטעמא דנחית לנזירות כדקאמר מעיקרא ולא דמי לכרי כיון דממ"נ נזיר וחיישי' דילמא פרע לאתויי חולין בעזרה כמו שפירש"י ותוס' להדיא והשתא אם איתא דנזירות ארוך של שער ראשו דינו כמו האומר אלף שנה שאינו מגלח לעולם א"כ ודאי נזירות ארוך של חרדל נמי הוי הכי דמאי שנא וא"כ קשה אמאי הוצרך תלמודא להך טעמא כלל משום דלא דמי לכרי וממה נפשך נזיר ומשום חשש חולין בעזרה תפוק ליה בפשיטות דאפי' דמי לכרי דלא הוי ממ"נ נזיר כגון מלא קופה חרדל אם יש בכרי וכו' דהוי הספק אי נזיר או לא אפ"ה ע"כ דמודה ר"י דאזיל לחומרא שהרי כיון דטעמא דר"י דאזיל לקולא משום דספיקו חמור מודאו דנזיר ודאי מגלח ומביא קרבן וספיקו אינו מביא משום דשמא חולין בעזרה וכמ"ש התוס' ד"ה ולחזייה וכו' וכ"ה בהדיא בפ"ב דנדרים דף י"ט ע"ב וכ"כ ה' עצמו בפ"ב מה' נזירות דין ה' בסוף דבריו בד"ה כתב הראב"ד בסיום דבריו וכו' ועיין לחידושינו לקמן דף י"ג ריש ע"ב א"כ הכא גבי נזירות ארוך של חרדל לא הוי ספיקו חמור מודאו שהרי כיון דודאו דינו כמו האומר אלף שנה דאינו מגלח לעולם וא"כ אזלינן לחומרא דכ"הג קאמר תלמודא להדיא פ"ב דנדרים דאי לא הוה ספיקו חמור מודאו אזלינן לחומרא ועיין להלח"מ ז"ל פ"ד מה' נזירות דין ו' אלא ע"כ דודאי דחרדל ושער ראשו חשיב אין לו קצבה כיון דתלה בדבר שא"א למנותו והוי כדין נזיר עולם והילכך הוי ספיקו חמור מודאו דאילו ודאי נזיר עולם הכביד שערו מקיל ומביא קרבן ועל ספיקו לא כדאיתא בפ"ב דנדרים וכה"ג ק"ל על דברי התוס' ד"ה ולחזייה וכו' שהוצרכו לומר דלעיל גבי מכאן ו ועד סוף העולם דפריך לחומרא משום משמעות לשונו ואמאי הוצרכו לזה כלל ת"ל דפריך לחומרא משום דאין ספקו חמור מודאו שהרי כיון דמהלך העולם ת"ק שנה כמ"ש התוס' לעיל דף ז' ע"א ד"ה ואמאי וכו' וא"כ ודאו אינו מגלח כל ימיו כמו האומר אלף שנה וצ"ל אע"ג דאינו מגלח כל ימיו ואינו מביא קרבן אפ"ה חשיב ספיקו חמור מודאו משום כיון דמצד לשונו נתן קצבה אלא דממילא לא שייך שיחיה האדם כולי האי אבל אם יצוייר שיחיה שיעור זמן של אותה קצבה מביא קרבן ומגלח אבל על ספיקו לא משכחת לה כל ימיו שמגלח כי היכי דכתב ה' ז"ל דנתינת הקצבה מצד לשונו מהני לעשותו דלא הוי כדין נזיר עולם לענין דהכביד שערו מיקל וכו' ה"נ מהני לענין לעשותו דחשיב ספיקו חמור מודאו. ומ"מ לא נתקררה דעתי בזה מאחר דעיקר הטעם תלוי בדעת האדם שאינו רוצה להכניס עצמו שיהא כל ימיו מקולקל א"כ היכא דהמציאות כל ימיו מקולקל דלא שייך שיחיה אלף שנה איך שייך שתתקרר דעתו בדבר הנמנע אם יצוייר שיחיה אלף שנה ודוחק לומר דהוצרך תלמודא להך טעמא משום אותה ברייתא דמייתי ר' אדא בר אהבה פ"ב דנדרים דקתני נזיר שמשון ולא ס"ל הך טעמא משום דספיקו חמור וכו' ומלבד זה אני תמיה על המש"ל ז"ל אמאי לא הביא ראיה מדברי רבינו גם בחבור פ"ג מה' נזירות דין י"ז שכתב להדיא דנזירות ארוך של חרדל דינו כדין נזיר עולם וא"כ ה"ה נמי שער ראשו ועפר הארץ דמאי שנא וצ"ע:
ובמה שתירץ ה' מש"ל ז"ל במסקנת דבריו דרש"י ס"ל כסברת התוס' דנזיר עולם דוקא מיקל אבל אינו מגלח לגמרי ובגילח הוא דפליגי ת"ק ור' וכו' ע"ש אינו מספיק שהרי רש"י עצמו כתב לעיל דף ד' ע"א מיקל בתער מגלח כנראה דבא לומר דמיקל לאו דוקא אלא גילוח ממש וכבר דקדק כן מדבריו ה' עצמו פ"ג דין י"ב ע"ש ומה שנראה לישב לעיקר קושייתו כיון דמה שמגלח או מיקל נזיר עולם אינו מצוה אלא הותר לו אם ירצה משום כובד ראש כדמשמע מתוך דברי ה' ז"ל ד"ה תו תנן וכו' אבל נזיר דעלמא הוי מצוה כדפסק הרמב"ם פ"ק דנזירות דין ג' לכך קאמר ר' אין זה מגלח לשלשים ר"ל אין זה מגלח כמו שאמר ת"ק דלדידיה ע"כ מצוה לגלח קאמר אלא דינו כדין נזיר עולם וזה נמי כוונת רש"י שכתב ואינו מגלח לעולם ר"ל ואינו חייב ודו"ק:
שם גמ' התם לא נחית לנזירות הכא נחית וכו' עיין ללח"מ ז"ל פ"ה מה' נזירות דין י"ד ועיין להראב"ד בהשגות פ"ב מה' נזירות דין ה' שכתב בסוף דבריו וז"ל וכיון דלא פליט מחד נזירות וכו' ועיין מ"ש עליו ה' מש"ל ז"ל בסוף דבריו ויש לתמוה על דבריהם מסוגיא דהכא ועיין לחידושינו לקמן דף י"ג ריש ע"ב ודו"ק היטב:
רש"י ד"ה ר"ש היא וכו' ואלו על ספיקו לא מצי מגלח וכו' התם בפ"ב דנדרים פי' הר"ן לפי שצריך לגלח על הבאות קרבנותיו ומייתי חולין בעזרה וראיתי לה' מש"ל ז"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ח ד"ה תו תנן וכו' שהקשה דלמאי אצטריך לזה ת"ל דלא מצי עביד הקפה ותירץ אולי אצטריך לטעם זה למ"ד הקפת כל הראש מדרבנן וכדאיתא פ"ד דנזיר עלה כ"ט ושוב הקשה דמ"מ הוי ספיקו חמור מודאו דלא מצי עבר אדרבנן מן הספק וכו' ע"ש ולהא י"ל בדוחק דהוצרכו לטעמא דחולין בעזרה כדי ליתן טעם אפי' קודם שאסרו רבנן הקפת כל הראש ועיין כיוצא בזה לה' שע"ה ז"ל הלכות לולב דף צ"ב ריש ע"ד. מיהו עיקר תירוץ ה' מגומגם הוא בעיני שהרי בפ"ד דנזיר באותו דף איתא נמי דאיכא מ"ד חולין בעזרה נמי דרבנן וא"כ מאי אולמיה להו טפי למנקט טעמא דחולין בעזרה למ"ד הקפה דרבנן ולא כתבו נמי להפך טעם הקפה למ"ד חולין בעזרה דרבנן שהרי לר"ל ע"כ בהקפת כל הראש מחלוקת תנאי היא כמו חולין בעזרה כדמוכח הסוגיא לקמן פרק שני נזירין דף נ"ח ע"א כמו שהוכחנו בחידושינו שם ולקמן פ"ד דף כ"ט ע"א ע"ש:
ומלבד זו יש לתמוה על תירוצו דלפ"ז ע"כ טעם חולין בעזרה דכתב הר"ן הוי מדאורייתא ואלו בפרק כל שעה דף כ"ב ע"א אמרינן אליבא דר' יודא גופיה חולין בעזרה לאו דאורייתא ע"ש מיהו ראיתי לרש"י שם בד"ה חולין וכו' שפי' איסור הנאה לאו דאורייתא והתוס' שם הקשו עליו דלא משמע פשט ההלכה כן ע"ש ומלבד קושיית התוס' יש לדקדק עוד על רש"י שהרי בפ"ב דקידושין דף נ"ח ע"א פריך אליבא דר"ש חולין בעזרה לאו דאורייתא ופירש"י לא איסור הנאה ולא איסור שחיטה ע"ש וא"כ מי הכריחו גבי ר' יודא דפרק כל שעה שינה את טעמו ולא פי' נמי הכי אבל לפי דברי המש"ל א"ש דרש"י הכרחו משום דלשטתיה אזיל דס"ל טעם ר' יהודא גבי כרי משום חולין בעזרה אלמא לר' יהודא הוו דאורייתא ולכך הוכרח לפרש דמאי דקאמר בפ' כל שעה לאו דאורייתא אאיסור הנאה לחוד אבל גבי ר"ש דפ"ב דקידושין ע"ב דבין איסור שחיטה בין איסור הנאה מכח פירכת תלמודא התם כמ"ש ה' שע"ה הל' חמץ דף ס"ב ע"א ועיין לה' שע"ה ז"ל ה' עכו"ם דף ח' ע"ד ועיין לחידושינו לקמן ריש פ"ח דף נ"ז ריש ע"ב ודו"ק:
ודע שהוקשה לי דרך אגב לדעת הסוברים דהא דאמרינן בעלמא ספיקא דאורייתא לחומרא היינו מדאורייתא עיין כ"מ ז"ל פ"ט מה' טומאת מת דין י"ב א"כ אמאי ספק נזיר אינו מביא קרבן משום חולין בעזרה לפי' הר"ן או משום הקפה לפי' ר"י שהרי כיון דמדאורייתא אזלינן לחומרא א"כ אמאי הוי חולין בעזרה ואמאי עובר אאיסור הקפה וצ"ע. ואין להק' בעיקר המחלוקת דר' יודא דמיקל בס' נזיר ור"ש מחמיר ממ"נ ק' למ"ד ספיקו דאורייתא לחומרא מן התורה אמאי ר' יודא מיקל בספק נזיר ולמ"ד ספיקא דאורייתא לקולא מן התורה אמאי ר"ש מחמיר בספק נזיר די"ל דשאני הכא משום דתלוי בדעתו של נודר דלמר אמרינן דעתיה שיהא ספק נזיר משום דחמור מודאו ולכך אפי' ספיקא דאורייתא לחומרא בעלמא הכא לא ולמר אמדי' דעתיה דניחא ליה בנזירות אף שיהא ספק נזיר דאדם מכניס עצמו אפי' בספק חמור ולכך אפי' ספיקא דאורייתא לקולא בעלמא הכא לא ודו"ק. ודע שראיתי לה' ערך השלחן נר"ו חי"ד שנדפס מחדש סי' ק"י דף צ"ו ע"ג ד"ה וראיתי וכו' שכתב משם הרשב"א בתשו' דהא ספק דאורייתא לחומרא מדאורייתא היינו דאזלי' הכא והכא לחומרא מדאוריית' ע"ש והשתא ניחא הך דספק נזיר דחשיב חמור מודאו דלגבי קרבן ניזיל לחומרא דלא מייתי חולין בעזרה וכן לא יעבור אהקפה ולגבי יין אסור כל ימיו ומיהו לפי דעת הר"ן בתשובה שהביא ה' דס"ל דחשיב כודאי דלא ס"ל כהרשב"א ע"ש א"כ לדידיה הדרא קושיין לדוכתא וצ"ע כעת ועיין עוד לחידושינו לקמן פ"ד דף כ"ד ע"ב בד"ה שלאחר מיתת וכו' ודו"ק. מיהו אחר זמן רב יש מי שהשיב לי דשאני הכא דאיכא חזקה דמנגדת דאוקי גברא אחזקתיה דלא היה נזיר ועיין למהרש"א בפ"ב דסוטה דף כ"ח ע"א ד"ה מה ת"ל וכו' ועיין לחידושינו פ"ג דקידושין דף ס"ו ע"ב ברש"י בד"ה והיתה לו ולזרעו וכו' ודו"ק. ודע דלפי דברי ר"י דספקו חמור מודאו משום איסור הקפה ק"ק לישנא דתלמודא פ"ב דנדרים דף י"ט ע"ב דקאמר דאילו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן וכו' דלאיזה תכלית נקט ומביא קרבן דמאי נ"מ בהבאת הקרבן דמה שייך חומרא או קולא אם מביא או אינו מביא בשלמא לפי' הר"ן ולפירש"י א"ש דה"ק כיון דמביא קרבן דלא הוי חולין בעזרה מצי לגלח ודו"ק: ודע דעל מה שהק' הר"ן פ"ב דנדרים נהי דחטאת לא מצי לאתויי בתנאי וכו' ליתי עולה או שלמים וכו' דהא קי"ל אם גילח על א' משלשתן יצא וכו' וראיתי לה' מש"ל ז"ל שכתב וז"ל ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דמחלוקת ר"ש ור"י תלוי במחלוקת אחר וכו' דר"ש אית ליה וכו' ומשו"ה אית ליה ספק נזירות להחמיר דאין ספיקו חמור מודאו שהרי יכול לקיים וכו' את"ד ע"ש באורך. ואחר המחילה תמהני איך יכול הפה לדבר דלר"ש אין ספיקו חמור מודאו שהרי תלמודא קאמר להדיא ור"ש היא דאמר אדם מכניס עצמו לדבר שספיקו חמור מודאו וכו' והרב עצמו הזכיר לדברי הגמ' הללו בתחלת לשונו ד"ה תנן וכו' וצ"ע. ועיין עוד לחידושינו לקמן פ"ו דף מ"ה ע"א בד"ה תגלחת וכו' מה שהקשינו עוד על דברי ה' ודו"ק ועיין עוד שם ע"ב לחידושינו בגמ' גבי הא דקאמר ר' יודא אומר וכו' ודרך אגב וכו' ע"ש:
ד"ה הריני נזיר דספיקו דנזיר חמור מודאו וכו' עכ"ל ק"ק אדרבא האי טעמא דספיקו חמור גורם דלא אמרי' ספק נזירות להחמיר דמה"ט ר' יודא מתיר כדאיתא פ"ב דנדרים דף י"ח ע"ב ותו קשה מהו הא דכתב עוד רש"י וז"ל דאילו ודאי וכו' לא היה נזיר וכו' עכ"ל משמע דפי' חמור מודאו דקאמר אינו ר"ל חמור מודאו נזיר אלא ר"ל חמור מודאי שאין בו מאה כור שאינו נזיר וזה אינו דא"כ מאי אריא נזיר שהרי בכל האיסורין נמי כן הוא דמספק אזלי' לחומרא אבל חמור מודאו ר"ל חמור מודאי נזיר כמ"ש רש"י עצמו בדבור שלפני זה וכ"ה בפ"ב דנדרים ונראה להגיה בדברי רש"י וכצ"ל אע"פי שספקו דנזיר וכו' ומ"ש דאילו ודאי וכו' חוור על מ"ש ספק נזירות להחמיר וחזר וביאר עוד ביאור אחר ביאור היכי דמי ספק נזירות להחמיר דאלו ודאי וכו' ודו"ק:
תוס' ד"ה הריני נזיר וכו' קופה ריקנית לפניו וכו' כצ"ל:
ד"ה וליחזייה וכו' ולכך פריך לחומרא ממשמעות לשונו אבל הכא קס"ד דאין אדם מכניס וכו' עכ"ל ק"ק כיון דטעמא דאזלי' לקולא משום דאין אדם מכניס א"כ אמאי הוצרכו לומר דלעיל פריך משום משמעות לשונו ת"ל בפשיטות דלעיל אין ספיקו חמור מודאו דודאו נמי אין מגלח כל ימיו כיון דמהלך העולם ת"ק שנה דבהדיא אמרינן לעיל דף ז' ע"א האומר הריני נזיר אלף שנה דאינו מגלח כל ימיו כפירש"י ותוס' שם וכבר כתבתי יישוב לקושיא זו במשנה אבל אכתי קשה אימא דלעיל דפריך לחומרא מטעם דמסיק הכא דבנזירות ארוך כיון דממ"נ נזיר לא מצי לסלוקי נפשיה והתם נמי ממ"נ נזיר אחת קטנה ולא מצי לסלוקי נפשיה ולהביא קרבן דשמא נזירות ארוך עד סוף העולם ועדיין לא השלים נזרו והוי חולין בעזרה. תו ק"ק דתוס' לעיל דף ז' ע"א ד"ה ואמאי וכו' כתבו הכרח לדברי המתרץ דמשני ה"ק אריכא לי וכו' משום דהו"ל להזכיר מנין סוף העולם וכו' ע"ש והשתא לפי תירוצם הכא דפריך משום משמעות הלשון אמאי הוצרכו כלל לאותו הכרח שהרי כיון דתריץ משמעו' הלשון דה"ק אריכא לי וכו' א"כ ממילא ע"כ דספק נזירות להקל ונראה לישב דלעיל דהוצרכו לאותו הכרח משום דאל"כ כיון דממ"נ נזיר אזלינן לחומרא והכא דהוצרכו למשמעות הלשון משום דלא א"ש תירוץ הגמ' דה"ק אריכא לי וכו' שהרי עיקר התירוץ הוא אותו הכרח שכתבו התוס' לעיל דהו"ל להזכיר מנין סוף העולם וא"כ הו"ל העיקר חסר ולכך כתבו דלעולם ידע תלמודא דלא אזלי' לחומרא אע"ג דממ"נ נזיר מכח אותו הכרח ועיקר קושיית המקשה משום משמעות הלשון איך מתרצינן דבוריה וזהו דפריך והא מכאן ועד סוף העולם קאמר משמע דמכח משמעות הלשון הוא דפריך ולזה משני שפיר דה"ק אריכא לי וכו':
אבל ק"ק דאכתי תק"ל מהא דפריך לעיל ולהוי כל פרסא ופרסא ולהוי כל אונה ואונה מי לא תנן וכו' ופירש"י דאמתני' דמכאן ועד מקום פלוני פריך והשתא קשה איך פריך לחומרא כיון דאיכא לפרושי משמעות לשונו כמנין הימים וגם לפי' התוס' לעיל שכתבו דאמתני' דמכאן ועד סוף העולם פריך קשה ג"כ כיון דמשני דה"ק אריכא לי וכו' היכי הדר פריך לחומרא שהרי אע"ג דממ"נ נזיר מ"מ יביא קרבן ויסתלק לר' יודא כדמסיק הכא כיון דהספק אי נזירות אחת אי נזירות הרבה כמנין של פרסה ופרסה ועל כל ל' יבוא קרבן וא"כ אכתי קושיית התוס' במקומה עומדת דהכא פריק לקולא מכח מתני' דטהרות דספק נזירות להקל דאתיא כר' יודא ולעיל פריך לחומרא מכח מי לא תנן וכו' דע"כ אתיא כר"ש דמחמיר וי"ל הא דפריך לחומרא משום הא דאמרי' ה"ק אריכא לי וכו' הוא פי' דחוק בדבריו וטפי משמע נזירות הרבה עד סוף העולם ולכך ס"ל למקשה לעיל דהך מי לא תנן וכו' אתייא אפי' כר' יודא והא דלא אמרי' כוונתו אריכא לי ולקולא משום דפי' דחוק הוא ולזה מייתי ראיה מינה מי לא תנן וכו' אלמא דלא אמרי' אריכא לי משום דפי' דחוק הוא וה"ה דהו"מ למפרך קושייתו קמייתא גופה דאימא נזירות ארוך מכאן ועד סוף העולם אלא דפריך נזירות הרבה כל פרסה וכו' משום דבעי לאתויי מי לא תנן וכו' הילכך ניחא ליה למנקט ליה אליבא דת"ק דר' דס"ל נזירות הרבה קבל עליה כמנין שער וכו' ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ג דין ה' ע"ש באורך ודו"ק:
ד"ה שיהא בכרי וכו' ולקמן מפרש וכו' עכ"ל ר"ל בדף י"ג מפרש על ע"א ה"ה הכא ה' אורח מישור ז"ל:
בא"ד וי"ל וכו' כגון אם נטמא וכו' עיין לחידושינו לקמן דף י"ב ע"ב ד"ה הפילה וכו' ודו"ק: