באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף ג:
גמ' הרי עלי קן מ"ל וכו' משמע דבאומר ציפורין ליכא לספוקי בציפורי נדבה כלל וכפי' רש"י ותוס' ומכאן ק"ל על הרמב"ם בפי' המשנה שכתב דלחכמים דאינו נזיר יקריב ציפורי. נדבה וכן פי' הרע"ב ונראה דבחבורו חזר בו שכתב בפ"ק מה' נזירות דין ז' וז"ל אמר הרי עלי ציפורין אינו נזיר וה"ז כמי שלא הוציא בשפתיו כלום עכ"ל איכפל לכתוב וה"ז כמי שלא הוציא וכו' דנראה מיותר אלא דכונתו לשלול אפי' ציפורי נדבה ולאפוקי דבריו שבפי' המשנה ונר' דדעתו בפי' המשנה הכריחו מדפריך תלמודא מכדי חיישינן קאמר או"ד צפורי נדבה וכו' משמע דלא פריך אלא לר"מ דס"ל חיישינן ואמאי לא פריך גם לרבנן דאמרי אינו נזיר נהי אינו נזיר מ"מ דילמא ציפורי נדבה קאמר שהרי קאמר להדיא הרי עלי ציפורין וצ"ל דלא פריך לרבנן משום דאה"נ דהכי ס"ל וא"כ אפי' למאי דמשני נמי הרי עלי קן מ"ל אינו אלא לר"מ אענין הכרעה בעלמא דמסתברא דעתו טפי אנזירות משום דהו"לל קן אבל לרבנן כיון דאין דעתו אנזירות ע"כ דדעתו אציפורי נדבה ואע"פ דלא אמר קן:
שו"ר להירושלמי פ"ק דמכילתין הלכה א' דקאמר להדיא דלרבנן נעשה כמתנדב ציפורי נדבה ע"ש והיינו כדברי הר"מ בפי' המשנה וא"כ זהו הכריחו לפרש גם תלמודא דידן כדכתי' כדי להסכים ומיהו בחיבורו לא ניחא ליה בהכי משום דפשטא דתלמודא משמע דליכא לספוקי כלל בצפורי נדבה מדלא אמר קן ומינה ה"ה לרבנן ועיין להרב מראה הפנים על הירושלמי ודו"ק:
שם גמ' ומנין להאומר ימין שהוא שבועה שנאמ' נשבע וכו' איכא למידק א"כ תקשי לאידך גיסא מי איכא למ"ד מתפיס מדהוצרכה הברייתא ללמוד מקרא משמע הא לא"ה לא הוי שבועה אלמא לא מתפיס ויש ליישב דהברייתא קושטא קאמרה דימין ושמאל גופייהו אקרו שבועה ומיהו לפי מ"ש התוס' לעיל ד"ה צפורים וכו' דסמיכות גרידא לא מהני ניחא שפיר ודו"ק: שם גמ' ומנין להאומר שמאל וכו' אגב הביא סיום הברייתא דכן אורחיה דתלמודא בכמה דוכתי לאתויי הברייתא כולה וה' א"מ ז"ל נדחק בזה ואין צורך ובעיקר הכריחו שהכריח דאיכא ברייתא אחרת ע"ש אינו מוכרח אלא דברייתא דידן עצמה קתני ימין לרבותא וכ"ש שמאל דסמיך טפי ומשני דימין גופיה אקרי שבועה ודוקא קתני ימין ולא שמאל וזה פשוט: שם גמ' וישבע בפי העולם וכו' עיין לרש"י לקמן סוף המסכתא דף ס"ו ע"ב ד"ה השמים וכו ולחידושינו שם ודו"ק:
שם גמ' מתני' דלא כר"ש וכו' יש להסתפק הא דקי"ל האומר הריני נזיר יום א' הרי זה נזיר שלשים יום לפי שאין נזירות פחות משלשים יום כדתנן לקמן דף ז' ע"א אמר הריני נזיר אחת קטנה נזיר שלשים יום כפרש"י שם ותנן נמי הריני נזיר מכאן ועד מקום פ' וכו' אומדין כמה ימים מכאן ועד מקום פלוני פחות משלשים יום נזיר שלשים ותנן נמי הריני נזיר ויום א' ה"ז נזיר שתים מה"ט נמי דכי אמר יום א' אין נזירות פחות משלשים ע"ש אי הוי הנך סתמי כולהו דלא כר"ש משום דכי היכי דלר"ש היכא דנדר מאחד מהחפצים לא הוי נזיר כלל עד שידור מכולן ה"נ גבי ימים היכא דנדר מקצת ימי הנזירות לא הוי נזיר כלל עד שידור כל ימי הנזירות א"ד דוקא גבי חפצים הוא דגלי קרא אבל גבי ימים מודה ר"ש דאפילו נדר מקצת ימים נזיר שלשים ונראה להביא ראיה דה"ה נמי גבי ימים לא הוי נזיר לר"ש עד שידור מכולן מהא דאמרינן פ"ק דנדרים דף ד' ע"א דנזיר חידוש הוא שחידשה תורה הואיל ואי אמר מחרצן לבד הוי נזיר לכל ופריך הניחא לרבנן אלא לר"ש דאמר עד שיזור מכולן מאי א"ל וכו' ע"ש ואי גבי ימים מודה ר"ש מאי פריך אכתי חידוש אף לר"ש גבי ימים דאפי' לא נדר אלא יום א' הוי נזיר לכל הימום א"ו דלר"ש גבי ימים נמי אינו נזיר עד שידור מכל הימים מיהו ראיתי לתוס' לקמן פ"ד דף כ"ב ע"א ד"ה ת"ש וכו' שכתבו בפשיטות אליבא דר"ש וז"ל ואילו אמר הריני נזיר היום ולמחר איני נזיר הוי נזיר שלשים יום דאין נזירות פחות משלשים יום וכו' עכ"ל ע"ש הרי דפשיטא להו להתוס' דגבי ימים מודה ר"ש דאפי' נדר מקצת הוי נזיר לכל ודוקא גבי חפצים הוא דגלי קרא ולפ"ז צריך לדחוק ולישב ההיא דפ"ק דנדרים דפריך לר"ש מאי איכא למימר י"ל סמך אועוד דפריך התם ע"ש אבל ק' דא"כ לרבנן דפליגי עליה נמי נימא דגבי חפצים הוא דגלי קרא דאפי' נזיר מחד הוי נזיר לכל אבל גבי ימים היכא דנזר חד יומא לא הוי נזיר ומה גם שהסברא נותנת כך דלא הוי חידוש אלא ע"כ מסתמא לא שאני לן כין חפצים לימים אלא אמרינן גלי קרא גבי חפצים וה"ה ימים ה"נ נימא לר"ש הכי שו"ר לה' שמחת יו"ט ז"ל סי' מ"ח דף ק"פ ע"א ד"ה ולע"ד ע"פ וכו' שהביא דברי התוס' דלקמן שזכרנו וכתב דאפשר דפלוגתא דר"ש ורבנן גבי ימים נמי דלא כתוס' ע"ש ולע"ד דיש לסייעו מהך דפ"ק דנדרים וגם מרבנן דפליגי עליה כמו שהקשינו ודו"ק:
רש י ד"ה מכדי וכו' כלומר וכו' עיין מה שאכתוב בסמוך בד"ה ודילמא וכו':
בא"ד ולא נתנה נזירות אלא להפלאה וכו' וכה"ג כתבו התוס' ד"ה מכדי וכו' וז"ל דכל כמה דאיכא לפרושו וכו' דלא אנזירות וכו' דחמיר עליה וכו' עכ"ל ואין להקשות אמאי הוצרכו לכל זה אימא דהכי פריך וניחוש נמי לציפורי נדבה ויתחייב בשניהם מספק בנזירות וגם יביא ציפורי נדבה דא"כ מאי משני הרי עלי קן מ"ל וכו' שהרי אי הוה אמר הכי לא משמע אלא ציפורי נדבה לבד ולא נזירות וק"ל:
ד"ה ודילמא מקבל עליו תורת ציפורי מצורע וכו' עכ"ל ולא ניחא לפ' לפטור מצורע מקרבנותיו כמו שפי' התוס' דא"כ הו"ל לתלמוד' לומ' להדיא לפטור מקרבנותיו כי היכי דנקט הכי גבי הא דפריך ודילמא נזיר טמא וכו' ותלמודא גופיה עדיפא מינה פריך שקבל עליו ציפורין לעצמו ממש וק"ל:
בא"ד והך פירכא דפרכינן השתא וכו' בין לר"י בין לר"ל וכו' עכ"ל הוכרח לזה דאל"כ מאי פריך תלמודא מאי בינייהו הא איכא בינייהו דלר"ל לא בעי נזיר עובר לפניו ולר"י בעי נזיר עובר לפניו וכמו שביאר רש"י עצמו ד"ה מאי בינייהו וכו' אבל ק' דמשמע מדבריו דפרכא קמייתא מיהא דפריך ודילמא ציפורי נדבה אינה אלא לר"י ולא ידעתי מאי שנא וה' אורח מישור ז"ל כתב משום דע"כ טעמא דר"ל דלא אמר כר"י היינו משום דלשון ציפורים לא הוזכר גבי נזיר טמא אלא תורים וא"כ גבי קרבן עוף נדבה נמי לא כתיב אלא תורים אבל גבי מצורע כתיב לשון ציפורים את"ד ע"ש ויש סעד לדבריו בהירושלמי ריש פ"ק דנזיר הלכה א' דפריך למ"ד שמא ציפורי נזיר טמא קבל עליו וכי ציפורין הוא מביא תורין ובני יונה הוא מביא הרי דקפריך אטעמא דר"י האי פירכא עצמה וא"כ לא נפלאת היא לייחס סברא זו ליבא דר"ל ולומר דמה"ט לא אמר כר"י ואף למאי דמשני הירושלמי כל עוף טהור קרוי צפור ומייתי ליה מקרא דכל צפור טהורה תאכלו מ"מ לר"ל לא ס"ל הכי אלא ס"ל כדעת המקשה. א"נ ס"ל לר"ל לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד:
אמנם עיקר דברי ה' א"מ אינם אלא דברי תימא ולא ידעתי מאי קאמר דאיך שי"ל דפירכא קמייתא אינה לר"ל משום דלשון צפורים לא הוזכר בעוף נדבה אלא תורים שהרי תלמודא תלה הפירכא להדיא משום דר"י קאמר חיישינן ולא ודאי כפירש"י ותוספות שהרי פריך מכדי חיישי' קאמר דילמא וכו' משמע אבל לר"ל ניחא משום דאיהו לא קאמר חיישינן וע"כ נמי דגם הנך פרכי דפריך ודילמא ציפורי מצורע היינו נמי מה"ט גופיה משום דר"י קאמר חיישינן כמו פירכא קמייתא וא"כ לר"ל דלא קאמר במלתיה חיישי' ע"כ דגם הנך פירכא דמצורע נמי לא תקשי ליה ואיך כתב רש"י דפירכא דמצורע בין לר"ל בין לר"י וזו קושיא אלימתא בעיני על דברי רש"י ומה שנ"ל לע"ד בזה דלזה נתכוון רש"י עצמו בד"ה מכדי וכו' שכתב וז"ל כלומר דלא הוי נזיר אלא משום דאמרי' שמא וכו' עכ"ל ויש להבין מה הוקשה לו עד שכתב כלומר וכו' ונראה כוונתו שהוקשה לו קושיא הלזו עצמה ולשטתיה אזיל דפי' דהך פירכא דמצורע ע"כ בין לר"ל בין לר"י א"כ איך פריך הכא מכדי חיישינן קאמר משמע אבל לר"ל דלא קאמר חיישינן ליכא למפרך ולזה כתב כלומר וכו' ר"ל דכוונת המקשה הכא לאו משום דר"י אמר חיישינן אלא מלתא מושאלת וה"ק דע"כ כן הוא דהוי חששא מצד עצמה דלא הוי נזיר אלא משום דא דאמרינן שמא וכו' ולאו דוקא נקט קאמר דלעולם אפי' לרבי יוחנן לא נקט במלתיה חיישינן אפ"ה מצי למפרך וא"כ מעתה שפיר מצי פריך גם לר"ל דע"כ נמי דאינו אלא חששא שמא צפורין סמוכין לשער קביל עליה אלא דפירכא קמייתא הוא דלא הויא לר"ל מהך טעמא דס"ל לר"ל דתורין אינן בכלל ציפורים כנ"ל עומק כוונת רש"י לפי חומר הנושא ודו"ק:
והנה בפשטא דשמעתא הוק"ל כיון דחיישי' א"כ איך מביא חולין לעזרה מספק וליכא למימר דס"ל לר"מ חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וכה"ג משני תלמודא לקמן פ"ד דף כ"ט ע"א שהרי בפ"ב דקידושין דף נ"ז ע"ב מייתי גבי שחוט בשלי וכו' דס"ל לר"מ חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ואפשר לומר דמה שאמר ר"מ ה"ז נזיר אינו אלא לענין מלקות ואינו לענין קרבן וכה"ג כתבו התוס' לעיל דף ב' ע"א ד"ה נזיר וכו' משם הר"ר יחיאל ע"ש. אך ק' לפ"ז מאי פריך תלמודא מאי בינייהו וכו' הא טובא איכא בינייהו דלר"ל מביא קרבן משא"כ לר"י אמנם לפי הדרך שכתבנו בכוונת רש"י דגם לר"ל נמי איכא חששת שמא א"ש דע"כ דגם לר"ל נמי אינו מביא קרבן מספק כמו ר' יוחנן. שו"ר דלק"מ דפלוגתא דתנאי היא לקמן דף ח' ע"א אם ספק נזירות להקל או להחמיר וע"כ דלר' יוחנן ר"מ ס"ל להחמיר ומבואר לקמן דלמ"ד להחמיר קושטא הוא דאינו מביא קרבן מספק משום חולין בעזרה אלא יהיה כל ימיו באיסור יין ותגלחת דמה"ט חשיב ליה ספיקו חמור מודאו ע"ש ועיין להתוס' שם ד"ה שיהא וכו' עיין במקובצת ודו"ק:
ודע שראיתי לה' מש"ל ז"ל בפ' י"א מה' טומאת צרעת דין ז' ד"ה גרסינן כתב וכו' שהביא לקושיית הירושלמי שזכרנו דפריך למ"ד שמא צפורי נזיר טמא וכו' וכי ציפורין הוא מביא וכו' וכתב ה' וז"ל משמע דאית ליה דתורים ובני יונה אינם בכלל ציפורים והדבר הוא תימא בעיני דהא כתיב ואת הצפור לא בתר וקאי על התור וגוזל דכתיב מקמיה והדבר צריך תלמוד עכ"ל כוונתו אע"ג דקושטא הוא דהירושלמי משני כל עוף קרוי צפור ומייתי מקרא דכל צפור טהורה תאכלו מ"מ היכי ס"ד המקשה כלל דלא הוי בכלל בשלמא קרא דכל צפור דמשני ליה איכא למימר דהמקשה לא אסיק אדעתיה למדרש תיבת כל אבל קרא דוהצפור לא בתר מקרא מפורש הוא להדיא וליכא למימר דקושיית הירושלמי היא משום דס"ל דבלשון בני אדם לא הוו תורים בכלל צפורים וכעין מ"ש איהו גופיה לעיל מזה לתרץ על מה שהקשה אהך דת"כ מסוגיא דהכא ע"ש מ"מ מנ"ל להירושלמי זה כדי להקשות וזה פשוט מ"מ לר"ל מיהא איכא למימר שפיר דטעמו דפליג אר"י משום דס"ל דלשון בני אדם לחוד ואין תורים בכלל צפורים וכדכתיבנא לעיל: ואגב הוק' לי באותה ברייתא דת"כ שהביא ה' מש"ל ז"ל דקתני והלא דין הוא ומה אם הציפורים וכו' ת"ל קרבנו וכו' ע"ש דאמאי לא הדרינן למילף מק"ו דיהו הציפורים כשרים לכפר בפנים ונימא הכי ומה תורים שלא הוכשרו לכפר בחוץ הוכשרו לכפר בפנים ציפורין שהוכשרו לכפר בחוץ א"ד שיוכשרו לכפר בפנים וכה"ג פריך תלמודא בפ"ק דקידושין דף י"ד ע"א גבי ותהא א"א יוצאה בחליצה מק"ו ומייתי מיעוט אחרינא ע"ש אבל הכא קשה. שו"ר בת"כ ומצאתי שהבריית' עצמה הוק' לה הכי ומייתי מיעוט אחרינא ע"ש ומה שקשה ע"ז דל"ל תרי מיעוטי דהא כיון דאיכא ק"ו הכי ואיכא ק"ו הכי כל חד ליקו אדכותיה כבר ראיתי למהרש"א ז"ל שהוקשה לו הכי בפ"ק דקידושין משם התוס' דפ"ב דחולין ע"ש:
ד"ה שנאמר ובזרוע עוזו וכו' א"נ דאמרינן בפ"ק דברכות וכו' כצ"ל: תוס' ד"ה מאי בינייהו וכו' ה"ל להש"ס להזכיר נזיר עובר לפניו במלתיה דר"ל וכו' עכ"ל דלשיטתם דר"ל בעי שיזכיר גם סמוכין לשער ע"כ דפירכת הש"ס דפריך ודילמא ציפורי מצורע אינו אלא לר' יוחנן דלר"ל לא שייך שער גבי מצורע אבל לשיטת התוס' לעיל ד"ה ציפורין וכו' דס"ל דאמר ציפורין סתמא שלא דס"ל לר"ל דעתיה דאיניש אסמוכין לשער לפ"ז פירכת הש"ס ודילמא ציפורי מצורע אין ה"נ בין לר"י בין לר"ל כפרש"י ואהא משני כגון נזיר עובר לפניו א"כ הזכיר הש"ס נזיר עובר לפניו גם במלתיה דר"ל וק"ל:
בא"ד והשתא נמי ניחא וכו' דא"כ ליחייב נמי כי אמר נשרין וכו' עכ"ל לא הבנתי דבריהם שהרי כי היכי דכי אמר ציפורין הסמוכין לשער דלא בעי נזיר עובר לפניו ואפ"ה ל"ק מנשרין משום דאמרי' דה"ק דבר שיוכל להביא ציפורין ה"נ כי אמר ציפורין סתמא דאמרי' מסתמא דעתיה אסמוכין לשער היינו נמי דוקא כי אמר ציפורין דבעינן נמי שיאמר דבר שיובל להביא ציפורין משא"כ נשרין סתמא וכך הם דבריהם להדיא לעיל ד"ה ציפורין וכו' שכ' וז"ל ה"פ מצוה התלויה בציפורין וכו' אכן אין לפרש משום סמיכות גרידא עכ"ל ודברי התוס' הכא צ"ע ובשלמא מ"ש התוס' בדבור שאח"ז וז"ל ומשום הכי לא מהני הרי עלי נשרין וכו' עכ"ל אפשר לפרש כוונתם דאינו מקושר עם מה שכתב קודם וז"ל כשנזיר עובר לפניו דוקא עכ"ל אלא מקושר עם מ"ש מלפני פניו וז"ל דמשמע שנדר דבר שיכול לבא לידי חיוב ציפורין וכו' הבל דברי התוס' הכא קשים ועיין לה' א"מ ז"ל וצ"ע:
ד"ה האומר ימין וכו' כדלקמן והזכיר ימין שהוא תחלה עכ"ל כצ"ל ור"ל לפי שהוזכר תחלה בקרא וה' א"מ ז"ל הגיה בע"א והוא נכון ע"ש: