אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף ב:

דף ב.

גמ' ודילמא אהא בתענית קאמר וכו' ראיתי במקובצת שהק' וז"ל וא"ת למה לא נשאול את פיו לאיזה דבר נתכוון וי"ל דמיירי באדם שאמר כוונתי לפי מה שידונו חכמים ע"פ הלשון שאמרתי עכ"ל וה"ה נמי כגון אם שכח מה היה בדעתו ועיין לתוס' ריש פ"ב דשבועות דף ך' ע"א ד"ה לישנא וכו' אפל ק' דא"כ למאי דאסיק דאמר בלבי ל"ל נזיר עובר לפניו שהרי משמע דנזיר עובר לפניו אכתי קאי מדלא קאמר אלא ולעיקר הקושיא י"ל דבטלה רעתו אצל כל אדם א"נ משום דדברים שבלב הם ואינם דברים ועי"ל דאין ה"נ דזהו כונת המקשה דפריך ודילמא בתענית ר"ל וא"כ נשאול את פיו ומשני שנזיר עובר לפניו ולכך א"ץ לשואלו והדר משני ששאלנו אותו ואמר בלבי וכו':

ודע שראיתי בירושלמי ריש מכלתין דפריך אמתני' דקתני כנוי נזירות וכו' מה אנן קיימין אם נתכוון ליזור שאומר שכונתו לקבל נזירות אפי' אמר הריני יפה נזיר אם אמר לא נתכוון לנזירות לא יהא נזיר ומשני באומר אם תופס כ"א מהני לשונות נזירות תחול עלי נזירות ואם לא לא ע"ש ונראה דכוונת קושיית הירושלמי כלומר שואלין אותו דאל"כ אימא שאמר סתם ולא פי' מה היא כונתו א"ו דהכונה שואלין אותו וע"ז משני באומר אם תופס וכו' והיינו כמו שתירץ במקובצת שזכרנו ובתר הכי קאמר הירושלמי אמאי דקתני מתני' אהא וז"ל שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כשראה נזירין עוברין ופי' המפרש ה' פני משה ז"ל משום דילמא אהא בתענית קאמר ע"ש ואין ספק דמה שהוק' להירושלמי דילמא בתענית קאמר הכונה נמי שואלין אותו דומיא דפירכא דלעיל מינה וע"ז משני בנזיר עובר לפניו כלומר לא נצטרך לשנויי לפי מה שידונו חכמים וכו' אלא כשנזיר עובר לפניו סגי אבל הכנויין לא מהני אם נזיר עובר לפניו וא"כ בפשיטות איכא למימר דזה נמי כוונת תלמוד דידן הכא וכדכתיבנא ודו"ק ועיין להתוס' פ"ג דכריתות דף י"ב ע"א ד"ה או דילמא וכו' שהק' דה"נ לשייליה וכו' והתם לא שייך הני שנויי כמ"ש שם בחידושינו לקמן פרק בתרא דף ס"ב ע"א ברש"י ד"ה לאתויי וכו' ודו"ק:

שם גמ' מ"ד בעינן פיו ולבו שוין קמ"ל וכו' משמע דאוקמתא דנזיר עובר לפניו אכתי קאי דאל"כ הוו דברים שבלב ולא הוי פיו ולבו שוין דבעינן שמוציא מפיו כפי' רש"י ותוס' להדיא ומכאן ק"ל למ"ש התוס' ריש פ"ג דשבועות דף כ"ג ע"א ד"ה דילמא וכו' הא דאמרינן בעלמא דברים שבלב אינן דברים היינו היכא דבלב סותר מה שמוציא מפיו אבל היכא דאין סותר הויין דברים ע"ש וה"נ אין לבו סותר מה שמוציא מפיו וא"כ אמאי צריך נזיר עובר לפניו וי"ל דהכא לא משמע כלל לשון נזירות במאי דקאמר אהא וה"ל כמו שלא הוציא בשפתיו כלום ובעינן שיוציא מיהא מ"מ בשפתיו וכ"כ התוס' שם דף כ"ו ע"ב ד"ה גמר וכו' בסוף דבריהם ע"ש:

רש"י בד"ה אמרי לעולם וכו' והכא ה"ט וכו' משום דאיכא למימר אהא בתענית קאמר וכו' עכ"ל ק"ק דקרי לה מאי קרי לה כיון דש דשמואל מוקי לה הכי מכח האי פירכא דילמא בתענית וכו' ונראה דשמואל לא קאי לתרץ האי פירכא אלא מילתא באפי נפשה קאמר וקאי אמתניתין ותלמודא מייתי לה לתרץ בה פירכת ודילמא וכו' וא"כ ס"ד דשמואל מוקי לה הכי אפי' ליכא קושיית לישב בתענית אפ"ה לא הוו ידים ולכך הוצרך לבאר דאינו כן מכח הך דפ"ק דקידושין וקרוב לשמוע דזה כוונת רש"י ד"ה לימא וכו' שכתב וז"ל כלומר מדקא מוקי לה שמואל וכו' ולא כתב מדשני שמואל ואע"ג דבפ"ק דקידושין קאמר והוינן בה והאמר שמואל וכו' משמע דשמואל קאי לתרץ האי פירכא מיהו בלא"ה ע"כ הך סוגיא לא אתיא כסוגיא דהכא לפירש"י עיין בתוס' ודו"ק:

תוס' בד"ה לימא וכו' כתבו בס"ד ודכותא איכא לקמן לימא הני תנאי וכו' עכ"ל לקמן פ"ד דף כ"ט ע"כ ועיין בתוס' שם ד"ה לימא וכו' ולה' אורח מישור שם ע"ש:

תוס' ד"ה מ"ד וכו אלא ה"פ וכו' ראיתי בס' שמחת י"ט סי' נ"ח דף כ"ו ע"ג שהק' דלקמן רפ"ב דף ט' אמרינן דלענין שאלה יש לנזירות דין הקדש משום דכתיב קדוש יהיה ומאי שנא לענין נזיר לב דגבי הקדש מהני אבל גבי נזירות לא מהני את"ד ע"ש ואחר המחיל' לא דק ואשתמיטתי' מ"ש התוס' בדבור שלפני זה דגבי נזיר כתיב כי יפלא שיפרש בפיו אבל גבי הקדש כתיב כל נדיב לב כמ"ש רבינו פרק י"ד מה' מעשה הקרבנות דין י"ב ע"ש:

בא"ד אלא ה"פ וכו' עכ"ל אבל רש"י לא מפרש הכי וכן הרמב"ם ועיין מהרי"בל ח"ד סי' כ"ד בסוף דבריו דף ט' ע"ג:

ד"ה ואמאי וכו' וקשה דבעלמא אייתי לר"א וכו' עיין לחידושינו לקמן דף ה' ע"ב ד"ה תנן וכו' ועיין ללח"מ ז"ל פ"ג מה' דיעות דין א' מה שנדחק ליישב קושיית התוס' לדעת רבינו ע"ש:

בא"ד אפי' הנזיר טהור ע"ש שציער עצמו מן היין וכו' עכ"ל וק"ק דבלא צער היין איכא חטא שהרי אמרינן פ"ב דנדרים דף כ"ב ע"א כל הנודר כאלו בנה במה לאיסור ואמרינן נמי התם אמר שמואל אע"פ שמקיימו נקרא רשע ואמרינן התם בפ"ק דף ג' ע"א דנזירות אתקשו לנדרים מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר א אפי' נזירות עובר וכו' וא"כ נקיש נמי מה נדרים כאלו בנה במה ונקרא רשע אף נזירות וכו' דהא קי"ל אין היקש למחצה ותו דגבי נדרים כתיב טוב אשר לא תדור ומשמע מדברי התוס' פ"ח דמנחות דף פ"א ע"א ד"ה התורה אמרה וכו' דס"ל בפשיטות דה"ה נמי גבי נזירות והיינו ודאי משום דאתקשו כדכתיב. ועוד דנזירות נמי נקראו נדר כדכתיב איש כי ידור נדר להזיר וכו' וכ"כ הרמב"ם ריש פ"ק מה' נזירות ע"ש וא"כ ה"נ אית בהו איסור נדר ומה שיש לעמוד גם על דברי התוספות דמנחות הללו עיין לחידושינו לקמן פ"ח דף נ"ט ע"ב במשנה ע"ש ודו"ק:

בא"ד אבל נזיר טמא רחמנא קרייה חוטא וכו ותוהא על הא' וכו' עכ"ל לכאורה נראה דהוק' להו דנזיר טמא נמי מצוה רבה על החטא ותי' כיון דתוהא על הא' א"כ אין כאן מצוה וק"ק דתלמודא לא קאמר הכי אלא דילמא יעבור על נזירותיה ותו ק' דלקמן פ"ג דף י"ט ע"א ובפ"ק דנדרים דף ו' ע"א קאמר תלמודא היינו טעמא דכתיב קרא בנזיר טמא משום דשנא בחטא ר"ל דחטא שני פעמים ואמאי הוצרך לזה תיפוק ליה בפשיטות דנזיר טמא קרי ליה חוטא טפי משום שציער עצמו מן היין ואין כאן מצוה אבל נזיר טהור מ"מ איכא מצוה ולכן נראה לפרש כוונתם דכתבו תוהא על הא' ר"ל דע"י שתוהא דילמא אתי לעבור וכו' דמשמע להו דתלמודא דקאמר דילמא יעבור היינו משום שתוהא על הא' וזה נמי כונת תלמוד' לקמן דאמר שנה בחטא החטא הב' היינו דילמ' יעבור כדקאמ' הכא דחשיב חטא אבל כיון דתוהא נמצא מביא חולין לעזרה כדקאמר בפ"ק דנדרים דף ט' ע"ב והביאו רש"י הכא ד"ה הני מילי וכו' וא"כ זהו החטא ואמאי הוצרך תלמודא לדילמא יעבור וכו' וליכא למימ' דה"נ קאמר משום דמתירא שמא יעבור הילכך מתחרט ונמצא מביא חולין לעזרה דא"כ הו"ל העיקר חסר מן הגמ' א"ו מתחרט לחוד ודילמא יעבור לחוד וצ"ל דתלמודא הכא חדא מנייהו נקט והנה רש"י ד"ה ה"מ וכו' כתב וז"ל כדאמרי' בפ"ק דנדרים וכו' ע"ע אע"ג דתרי טעמים חלוקים הם וא"כ הא דמייתי מפ"ק דנדרים לא שמיה מתייא נראה דכוונתו דמביא ראיה למ"ש אריכא ליה מילתא וכו' ולזה נסתייע מפ"ק דנדרים דקאמר להדיא רבין עליהם ימי טומאה וכו' ומעתה יש לתמוה על התוס' דהניחו טעמא דילמא יעבור דהכא ונקטו טעמא דתוהא דפ"ק דנדרים וצ"ע וע"ע לחידושינו לקמן פ"ג דף י"ט ע"א ד"ה והא דכתביה וכו' ודו"ק:

ד"ה הריני כזה וכו' הריני נזיר לא אמר יש ספרים וכו' כצ"ל: בא"ד ושמא הסופר טעה וכו' וה"פ דס"ד וכו' כצ"ל ר"ל ושמא לקיים גירסת יש ספרים ולמחוק תיבת אמר שהסופר טעה בתיבת אמר שמואל וכתב אמר אמר שני פעמים וה"פ הריני כזה לא ר"ל לא משמע נזירות ודו"ק:

ומיהו פירש"י אינו מתיישב שכתב דאי כזה אמר וכו' ור"ל בשלמא אי אמר כזה וכו' משמע דמתני' לא אתני הריני כזה ועיין לה' אורח מישור ז"ל שהביא גי' אחרת בגמ' ובדברי רש"י בזה בבי"ת ולא בכ"ף ע"ש והשתא נתבארו דברי רש"י גם לפי גי' זו נתבארו לי דברי ה' מש"ל ז"ל פ"ק מה' נזירות דין ו' שכתב בסוף דבריו וז"ל כן נלמד מדאמרי' פ"ק דנזיר וכו' הריני כזה לא אמר וכו' ע"ש דלכאורה אינו מובן אלא כונתו על בזה בבי"ת שכך היתה גירסתו אלא שאני תמיה עליו שלא הזכיר שרש"י גורס הכי אבל התוס' גרסי כזה בכ"ף וצ"ע:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה