באר משה (דנשבסקי) ב· רבי משה דנושבסקי
אבן העזר · סימן יד
באלטרומאנץ ג' כ' תמוז תרמ"ז כבוד הרב הגאב"ד דק"ק
ע"ד אשה אחת עניה שבאה לפ"ק, ובידה היה כתב פטור מכת"ר שנתגרשה אשתקד מבעלה יצחק צבי המכונה הירש בן, יעקב, ובעלה המגרש הנ"ל הוא יליד פ"ק באלטרומאנץ וכאשר ראו הפטור, עמד ע"ז ידידי הרב הגאון מוה' יוסף ד"צ דפה, אשר ידוע לו שבעלה כשהיה פה, היה שמו רק צבי לבד, וכתבתי זאת להרה"ג דק"ק שנסדר אצלו הג"פ, והשיב לי ע"ד הפטור שנתתי להאשה מינא בת יעקב, עובדא הכי הוה שבעלה המגרש קודם שנשאה פ"ק בא לכאן, והיה בידו כתב מעשה ב"ד מרבני ווילנא בצירוף הגאון מוה"ר יוסף נ"י מ"צ דשם, שלפניהם גירש אשתו והיה כתוב שמו יצחק צבי בן יעקב, ועפ"ז הרשיתי לסדר קידושין שלו, וכן נכתב בכתובה, ואחרי שנים או שלשה שבועות בא. לפני לגרש אשתו שנשאה כאן, וחקרתי אצלו אם נקרא בשני השמות יחד ואמר לי שבפי כל נקרא בשם הירש לבד, ורק לתורה עולה בשם יצחק צבי ויען ששם הטפל כותבין ע"פ עצמן, ע"כ סידרתי הגט יצחק צבי המכונה הירש ע"כ, וראוי לחקור בווילנא אצל הגאון מהר"י נ"י מ"צ דווילנא, שבודאי נתחזק בשם הזה בווילנא כי אמר שדר שם כמה שנים, וגם לפני ארבעה שנים היה בפ"ק והיה נקרא דער ווילנער מולער, ודרש ממני הכרעת דעתי בזה, וזה אשר כתבתי לו בע"ה:
והנני אומר בזה, לפה"נ הוא שהחזיק עצמו (ע"פ כתב התעודה) להקרא לתורה בשני השמות ביחד בשם יצחק צבי, וא"כ הדין הוא כאחד שיש לו שמות בשני מקומות בפה היה שמו שם הקודש שלו צבי לבד, ובווילנא הוחזק בשם יצחק צבי לעלות בו לתו', ובכגון זה כיון שבא למחניכם והחזיק את שם הקודש שלו יצחק צבי כמו שנקרא בווילנא, הגם שלא היה במחנם שלשים יום בחזקה זו, הא מבואר בסי' (קכ"ט סעיף י"ב) מי שיש לו שני שמות א' בגליל וא' ביהודה והוא ואשתו במקום שאין מכירין בו אלא בשם אחד, בין שהוא אחד משמות הללו כו', לכתחילה צריך לכתוב כל השמות שיש לו, ואם לא כתב אלא שם שהוא ואשתו שם כשר, וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שנכתב במחנם שהוא מקום הכתיבה והנתינה השם שהוא הוחזק אצליכם בו לשם הקודש שלו שנכתבו בכתובה (ובודאי עלה לתורה במחנם באותו העת קטן שהיה במחנם פעם אחת או שתים) והוא השם שהוחזק בו בווילנא, הגט כשר:
ולכאורה יש לפקפק ולומר אולי אימתי סגי בנכתב במקום אחר אחד מן השמות, כשהוחזק שם באותו העיר בשם זה שלשים יום, אבל כאן שלא הוחזק במחנם שלשים יום, לא סגי בשם אחד מן שני השמות וצריך לכתוב שניהם ויהיה זה לעיכובא, אמנם נראה לענ"ד שזה אינו, חדא כיון שבא עתה למחנם ממקום השני שהוחזק בשם יצחק צבי, נוכל לומר שזה העיר (הוא מחנם) היא מתחברת עם אותו המקום, ובס"ה נחשב הוחזק בשם זה יותר משלשים יום, וניחזי אנן אטו בעיר אחת שיש בה כמה רחובות אם עשרה ימים היה במקום זה ועשרה ימים היה ברחוב אחרת, הכי נאמר שלא יצטרפו כל המקומות באותו העיר שיחשב זה להוחזק שלשים יום, ובמה חלוק שני עיירות אחרי שס"ה בלי הפסק הוחזק רק בשם זה, ובלא"ה נראה לענ"ד כיון דסתמא קתני בברייתא שהובא בגמ' גיטין (ל"ד ע"ב) יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת, ומדנקט לה סתמא, משמע בכל גוונא מגורשת אם יצא למקום אחר אפילו לא נשתהה שם שלשים יום, ועיין פ"ח (בסי' קכ"ט ס"ק ל"ד) הביא בשם הגט מקושר שיש תקנה שתלך האשה עם השליח למקום אחר כו', וכתב שבכה"ג לא בעינן שלשים יום, וכן נראה ג"כ דעת החתם סופר (חלק ו' סי' מ"א) וז"ל שם, כל שהוחזק ל' יום בעיר כו' אין חוששין כו' כדי לרמות ולעשות קנוניא, לכך בעינן שלשים יום, משא"כ באדם הבא לפנינו ורוצה להחליף שמו, הלא מעשים בכל יום שמשנים של חולים כו', וע"כ לא נתחבטו רק במת באותו היום, וקודם מותו אחר שינוי השם נכתב הגט, בזה נתחבטו אי חיישינן לאותו השם כיון שלא נקרא בו עדיין, אבל זולת זה שלשים יום מאן דכר שמיה, עכ"ל. וא"כ לפי דבריו כאן בנ"ד אין ענין שלשים יום, לכן ביצא למקום אחר וגירש באחד מהם שהחזיק בעצמו בבואו לשם באחד משני השמות, כיון שהוא בא והחזיק עצמו בשם אחד לא בעינן שלשים יום, א"כ ה"נ בנ"ד שהוא החזיק עצמו בשם הקודש שלו יצחק צבי, במה שבא עם כתב ראיה של המעשה ב"ד שהעידו על פטורו בשם זה, וכן נכתב בהכתובה וקראוהו בכתובה בשם זה, וקרוב הדבר שמסתמא אחר שנשא קראוהו במחנם לתורה לכל הפחות פעם אחת בשם זה, הרי הוחזק שם לקרותו בשם הקודש בשם זה, ושפיר יש לו דין של (סעיף י"ב) מי שיש לו שני שמות והוא ואשתו במקום שאין מכירין אלא בשם אחד כשר, גם שלא נשתהה שם שלשים יום:
ועיין בספר גט פשוט (סי' קכ"ט ס"ק צ"ג) שהביא הרבה דיעות הראשונים והאחרונים בנשתנה שמו בחליו ובא לכתוב תומ"י גט, והעלה למסקנא שאם עברו ג' או ד' ימים אחר שינוי השם ונתפרסם שם השינוי, יש להסתפק איזה שם עיקר ולכתחילה צריך לכתוב שני גיטין, ובדיעבד שלא כתבו רק גט אחד הכריע אם כתב שם הראשון עם כל שום (כמנהג הספרדים) והן אם כתב שם השני עם כל שום כשר, ומסיים בסוף דבריו שיראה לו שכל שלשים יום הוה ספק ומשלשים יום ואילך הוה מוחזק בשם שני, עכת"ד בקצרה. והנה למדנו מתוך דבריו, א) שגם לענין שינוי השם ג"כ יש מקום לענין ל' יום, וחולק על דעת הח"ס הנזכר בדברינו שסובר שדין שלשים יום הוא רק לענין חשש רמאות. ב) שמ"מ הוא מסתפק אולי חשוב נשתנה שמו גם בתוך ל' יום כיון שנתפרסם שינוי השם אע"פ שלא הוחזק בו. ג) למדנו במה שמכשיר בדיעבד גם אחר ב' ימים או ג' ימים אם כתב בשם השני עם כל שום שכשר בדיעבד, וכתב הטעם בזה משום דהוה ספק ספיקא, שאם כתב השם שאין ידוע ביותר עם וכל שום הוה בזה מחלוקת להרמב"ם פסול ולהרא"ש וטור כשר, ועוד שמא נחשב שם השני לעיקר תומ"י כיון שנתפרסם שינוי השם עכ"ד. וא"כ חזינן שזה מיפשט פשיטא ליה להג"פ שנחשב לשם טפל לכל הפחות תומ"י גם בתוך שלשים יום, ולכן בנ"ד נראה שהגט כשר לכו"ע משני טעמים, גם שאם נאמר שמי שיש לו שני שמות ויצא למקום אחר וגירש באחד מהם שמגורשת, שהוא דוקא אם הוחזק בשם זה שלשים יום, אבל בפחות משלשים יום יהיה לעיכוב שצריך לכתוב שני השמות. וניחזי אנן מאיזה טעם הוא, וצריך לומר שכאן לגבי מקום החדש חשבינן שני המקומות כמו מי שיש שקורין לו כך ויש שקורין לו כך וכל שאי אפשר להכריע מי הוא הרובא ומי הוא הפורתא שצריך לכתוב שניהם, ואם נכתב רק אחד מהם נאמר שיש כאן חסרין שמו בגט אף שלא נוכל לקרותו שינוי השם, שמ"מ שמו הוא זה, אבל מצד חסרון השם של המגרש לגבי אותו המקום יהיה עליו חשש פסול, ולכן כיון שנכתב שם הירש בגט שזה השם לקרא בו בפי כל בכל המקומות, ואילו שם זה לבד היה נכתב בהגט היה כשר לכל המקומות שהרי בכל מקום הוא חניכתו שהכל קורין בו, ושם יצחק צבי איך שהוא, מ"מ נחשב לשם טפל. א) מצד שבווילנא נקרא כן לעלייתו לתו' ולשארי ענינים שנשתמש שם בשם הקודש. ב) גם במחנם שהוחזק פחות מל' יום, לכל הפחות שם טפל הוא מיקרי גם בפחות מל' יום, שהרי הוא החזיק עצמו ברצונו במחנם בשם זה למען הפטור שלו, ואולי היה לו איזה כוונה שמטעם זה החזיק עצמו בווילנא להוסיף שם אחיו המנוח יצחק על שמו, וכבר הוכחנו מדברי הג"פ שגם בפחות מל' יום בשינוי השם מיקרי זה שם פורתא, נמצא מה שנכתב בגט הזה שם יצחק צבי לא נקרא זה שינוי השם רק שנכתב שם טפל, ושם צבי לבד נחסר בכתיבת הגט ושם הירש שבו מתכשר הגט נכתב בגט זה, ולכן לא גרע זה מאילו נכתב שם הירש לבד שהיה כשר בפשיטות כדין חניכה שהכל קורין בו, ומה שיש כאן ריעותא משום שנכתב שם יצחק צבי לעיקר, ובאמת אין נחשב רק לטפל לגבי שם הירש שהוא חניכה שהכל קורין בו בכל המקומות, וגם ניתן מעריסתו, אבל שם יצחק צבי שנקרא בו לתורה בווילנא ובמחנם בזמן מועט שהיה שם, וגם אינו שם עריסתו לא נחשוב אותו רק לטפל, והורע בזה הגט שנכתב שם טפל קודם לשם עיקר, הנה בזה קיי"ל לדינא (בסעיף ב') שם שאם נכתבו שניהם בגט אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה ועיין פ"ת (שם ס"ק ו'). ומ"מ גם שאנו מדמינן בסברא זו, יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר שגם שאם היה נכתב שם הירש לבד היה כשר מטעם חניכה שהכל קורין בו, מ"מ כיון שנכתב בגט שם הקודש שלו, ונכתב רק הטפל מן שם הקודש, ושם הקודש שניתן לו מעריסה ונקרא בו לתו' לבד במקומות אחרים לא נכתב, חשיב זה כשינוי ולא כמו שלא נכתב שם הקודש כלל, וסברא כזו נראה שכן הוא מסתפק בזה הגאון בעל חמדת שלמה הובא דבריו בפ"ת (ס"ק ה'), בגט שנכתב שם אבי האשה אריה המכונה ליב, והיה לו שני שמות בשמו הקודש יהודא וגם אריה יעוש"ה, וכתב שאם היה נכתב רק ליב לבד היה כשר בפשיטות רק נסתפקו שם מחמת שנכתב שם אריה, וכיון שקורין אותו לתורה בשם יהודא גרע, ומדמי זה למי שיש לו שני שמות ונכתב רק אחד מהם, והחמדת שלמה שהכשיר בגט הנ"ל טעמו משום שהיה זה רק באבי המתגרשת, אבל במגרש עצמו אם היה דבר כזה לא היה מיקל מטעם זה שנכתב החניכה שהכל קורין בו, וא"כ לכאורה צ"ע בנ"ד. אמנם נראה לענ"ד, אם בווילנא נקרא בקביעות לתורה בשם יצחק צבי כאשר אמר בעת סידור הג"פ כיון שישיבתו בווילנא הוא מאוחר מעת שהיה פ"ק, וגם במקומם היה נקרא "דער ווילנער מולער" גם מקודם, וא"כ אין כאן בית מיחוש, כי השם שנקרא בו בווילנא לס"ת שהחזיק עצמו שם בו לעלות בו לתו' חשוב הוא שם עיקרי, יען שהוא בעצמו שינה שמו בכוונה, והוא נקרא על שם איש ווילנא, וגם יש לצרף בזו הסברא שהובא (בפ"ת שם בס"ק ה' בשם הגאון המהרי"מ מבריסק) לפי ששם אריה נכלל בשם ליב הנכתב יעו"ש, וה"נ בנ"ד שם צבי לבד נכלל בשם הירש שנקרא בו ונכתב בגט, ויתר הסברות שצירף הגאון הנ"ל שייך ג"כ בנ"ד יעוש"ה:
אך מה שיש לעיין בנ"ד לפי שלא נתברר לנו אם הוחזק באמת בשם יצחק צבי בקביעות לעלות לתורה בשם זה ואין לנו רק הכתב מעשה ב"ד מרבני ווילנא, והנה באמת לבד הנאמנות שלו, יש להסתפק אולי שם בהג"פ נכתב שמה שם צבי לבד ג"כ ובכתב המעשה ב"ד כתבו רק אחד משמותיו שיש לו, אך מעיקר הדין כתבו הפוסקים ששם טפל כותבין ע"פ עצמם וכיון שהוא אמר שכן נקרא בעלייתו לתורה ודאי דמהימן, אך יש להסתפק בנ"ד כיון שאתחזק ריעותא, שהרי לא הגיד זאת אשר מאז היה עלייתו לתורה בשם צבי לבד וכן הוא שם עריסתו, מ"מ לא הורע בזה חזקתו כי יכול להיות שאצלו הוא דבר פשוט כי השנים האחרונים הוא אצלו נחשבים לעיקר ועליהם אמר שהוא נקרא בעלייתו לתו' בשם יצחק צבי, ובאמת מצד הסברא הפשוטה ראוי להיות המגרש נאמן במה שאומר שזה שמו, ובזה הוא כשר לגרש אשתו, אחרי שבידו לגרשה בגט כשר, וכיון שאומר הרי זה גיטך ובו תהיה מגורשת וזאת הוא גלוי לכל ששינוי בשם הוא ריעותא בגט, וכיון שהוא אומר שהוא גט כשר יען ששמו כן הוא כאשר אמר ונכתב הגט ודאי ראוי להיות נאמן, שהרי בידו לגרשה, ואע"ג דאנן קיי"ל לדינא בבעל שאמר גירשתי את אשתי שגם על להבא חוששין להחמיר ואין מתירין לאשתו, הא כתב הרשב"ם ב"ב (קל"ה ע"א) ד"ה ואנן אשינויי ניקום ונסמוך דטעמא דחוששין גם על להבא שלא יהיה נאמן מה שאומר גירשתי את אשתי משום דאי איתא דגרשה קלא אית לה, וכן כתבו התו' (קל"ד ב' ד"ה אזל), אבל היכא דליכא האי טעמא ודאי דמן הדין נאמן הואיל שבידו לגרשה בגט כשר, ועד כאן לא אמרינן דחוששין באיש שבא לגרש אשתו שמא אין זה שמו, משום שאנו חוששין שמא עושה קנוניא לגרש אשה אחרת שאינה אשתו, אבל כל שידעינן בודאי שגירש לאשתו, רק שחוששים אנו ומסתפקים אם מגרשה בשמות האמתים שלו או אולי אין אומר אמת בשמותיו, מאין לנו חשש זה אחרי שהדין שכל שבידו נאמן, ובאמת בגמ' (ב"ב קס"ו ב') לא הוזכר דין זה דבעינן שיהיו מכירין שזהו פלוני רק בכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו, משום שחוששין אנו שמא יגרש בו אשה אחרת שאינה אשתו, אבל כל שידעינן בודאי שמגרש את אשתו נראה שאין צריך שיהיו מכירין שזה שמו, שנאמן הוא עצמו בזה כיון שבידו לגרשה, וכן ברמב"ם (פ"ג מהלכות גירושין הלכה ג') הוזכר דין זה שיהיו מכירין ג"כ גבי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו, אלא שמרן הב"י כתב בספרו על הטור (בסי' ק"כ) ד"ה וכותבין לו גט וכו', וכתב שם הרב"י שמדברי הרמב"ם (פכ"ד מהלכות מלוה) למד דין זה, דאע"ג דתנן ובלבד שיהיו מכירין כו' גבי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו איתניה, לאו דוקא הוא דה"ה כשאשתו עמו דלא שנא, ורבותא אשמעינן, דאע"ג דמקילין לכתוב גט לאיש בלא אשה, אבל לענין ההיכירא לא מקלינן כו' עכ"ד הב"י יעו"ש. ולפענ"ד לא זכיתי להבין דבריו הק', מאי ראיה מייתי מדברי הרמב"ם גבי שטרי ממון, שבשלמא התם גם ששניהם לפנינו המוכר והלוקח או המלוה והלוה שמא קנוניא הם עושים המוכר והלוקח או המלוה והלוה ויוציא השטר על אחר ברבות הימים, אבל באיש ואשה המתגרשים לפנינו במקום שיודעים אנו שזו היתה אשתו עד עתה ועכשיו מגרש אותה לפנינו, מאי ניחוש לה. מ"מ אחרי שמרן הב"י כתב כן, ההכרח מוטל עלינו לבטל סברתינו ונאמר שגם בגט יש לחוש באיש ואשה הבאים לפנינו להתגרש שמא קנוניא עשו שניהם לפטור אשה אחרת ששמה כשם אשתו, והבעל של אותו האשה שם אחר לו והוא מגרש עתה על שם אותו האיש, ובהסכם האיש ואשתו זו נעשה ההערמה, וכעין הערמה שחיישינן במלוה ולוה או במוכר ולוקח הבאין לפנינו, אך לפי האופן שנהוג אצלינו שהגט נשאר ביד ב"ד אשר לפניהם מתגרשים, וזאת ידענו בבירור שזה הוא אישה וזו אשתו ולאחרת לא ינתן ראיה, בזה רק הספק אולי לא אמר שמותיו באמת, ודאי דאין לחוש לזה מדינא, ויש להבעל נאמנות, וכמו דמהימנינן לו לומר שיש לו בנים משום שבידו לגרשה וכמבואר באה"ע (סי' קנ"ו סעיף ו'):
והנה בעיקר הדין דמהימנינן לו לומר יש לו בנים לדעת הי"א שם במקום שיש עדים ברורים שיש לו אחים אינו נאמן, וא"כ יש לפקפק לכאורה שבמקום שהוחזקה באשת איש ע"פ עדים ברורים אין לו נאמנות מטעם בידו, אמנם באמת בעיקר הדין יש לדקדק, כי מקור הדין הוא מדברי הרשב"ם (ב"ב קל"ד ב') שפירש בהא דאומר זה בני נאמן דמיירי במוחזק באחי, פירשב"ם, חזקה בעלמא בלא עדים, ועיין ב"י בטור בסי' הנ"ל שדין זה כתב הטור, וכתב ע"ז הב"י שהוא מדברי הרשב"ם הנ"ל, ותמוה לענ"ד דא"כ סתרי אהדדי דברי הרשב"ם, דהא יליף מזה הא דאמרינן בעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן משום שבידו לגרשה, ושם היא מוחזקת גמורה באשת איש בפני עדים, וגם למאי דאמרינן דאין נאמן כתב הרשב"ם שמטעם דאם איתא דגרשה קלא אית לה, משמע דלולא זה אין טעם לחלק מהא דמהימן לומר יש לו בנים, ואמאי הא כאן הוחזקה באיסור אשת איש ע"י עדים שיודעים שזו אשתו, והנה מצאתי אח"כ קושיא זו בספר בית מאיר, גם הקשה הב"מ מדברי הרא"ש בתשובה (כלל פ"ב סי' א') שמשמע מהתם שיש לו נאמנות גם שיש כאן אח לפנינו [הב"מ לא הזכיר מדברי הפרישה שם ס"ק כ"ד שהעיר זה בדברי הטור שמביא בשם הרא"ש דין זה וכתב שיש לחלק משום דרגלים לדבר] ומטעם זה כתב הבית מאיר שעיקר הדין הוא כדיעה הראשונה שגם ביש עדים שיש לו אחים נאמן משום שבידו לגרשה, ועל דברי רשב"ם נשאר בצ"ע. ולענ"ד נראה לתרץ דברי הרשב"ם מצד חומר הקושיא בסתירת דבריו, שדוקא בענין הא דיש לו בנים שהמגו אין טוב שהרי אם מגרשה מפסלה מכהונה ובאומר יש לו בנים גם לכהונה כשירה ועיין ברמב"ן בחידושיו לב"ב שהעיר בזה דהוה כעין מגו לחצי טענה יעו"ש, ולכן כיון שאין זה מגו טוב לכן לא מהני רק במקום חזקה לענין אחים, אבל לא במקום שיש בירור בעדים שהוחזקה ע"י עדים שזקוקה היא ליבום לאח הידוע לנו, משא"כ בענין בעל שאומר גירשתי את אשתי שמטעם שבידו לגרשה לולא הסברא דאם איתא דגירשה קלא אית לה, היה ההואיל שבידו לגרשה טוב שהיה מועיל, וא"כ בנ"ד המחזיק עצמו בשמותיו קודם הגירושין לענין אשה זו שיודעים אנו שזו אשתו, ודאי דשורת הדין הוא דמהימן מטעם שבידו לגרש בגט כשר בשמותיו האמתים, ולכן כיון שאמר קודם הגירושין שכן הוא שלא נקרא רק יצחק צבי לתורה, ודאי דנאמן אז להכשיר הגט ואין לנו לחוש שמא שינה:
ועוד נראה להוסיף סניף להקל בנ"ד ולומר שגם אם היה בווילנא נקרא לפעמים לתורה גם בשם צבי לבד, שאז בודאי היה לנו לחוש לומר שכל שלא הוחזק במקום כתיבת הגט ונתינתו שלשים יום בשם יצחק צבי לבד לעלות לתורה, שיש לחוש על הגט שלא נכתב בו שם צבי לבד, מ"מ נראה לענ"ד שאפשר לומר שבנ"ד לא בעינן ל' יום דאימתי בעינן בשינוי השם שיוחזק בו ל' יום [)לדעת הסוברים כן כמש"כ לעיל] במקום שידוע לנו שהיה לו שם אחר מקודם, או אם להמתגרשת נודע השם הקודם בעת נישואין שהיה לו שם אחר, משא"כ בנ"ד שמתחלת נישואין הוחזק בשם הקודש יצחק צבי, ובכל העת שהיה שם לא נודע שם אחר, בזה גם בפחות מן שלשים יום מהני, ודמיון ראיה למדתי מדברי הגאון מאור הגולה מוהר"ח מוואלאזין ז"ל בספרו חוט המשולש (בסי' י"ט) לענין מי ששינה שם אביו הגם ששם האב אין יכול לשנות לפי דברי תשובת הרא"ש, וא"כ התם שלשים כמו בנ"ד פחות מן ל' יום, ואפ"ה כתב שם "כיון שלא ידעו כלל במקום הגירושין משינוי השם אין לנו אלא השם שהוחזק בו דאין להקדש אלא מקומו ושעתו" והוא חילוק ברור ונכון לדעתי, עכ"ל הזהב של רבינו הגאון מוהר"ח זצוק"ל. ומכל, האמור נראה לענ"ד שיש לסמוך להכשיר הגירושין של האשה מינא בת יעקב שנתגרשה בהג"פ שקבלה מבעלה שכתוב שם שמו יצחק צבי המכונה הירש, גם ששם צבי לבד לא הוזכר בו, ודו"ק: