באר משה (דנשבסקי) ב· רבי משה דנושבסקי
אבן העזר · סימן ח
עוד בענין הנ"ל: במש"כ כת"ר במכתבו מן כ"ו שבט, שהג"א כו' העיר על דבר העובדא הנ"ל מחשש אונס, משום שיצטרך לתן מעות הכתובה כאשר יגרש, והוה זה אונס ממון, וע"כ מסתפק אולי לא יהיו הקידושין בטלים מפני שלא קיים תנאו הוא התנאי לגרשה קודם מותו, מפני שזה היה מחמת אונס, וכתר"ה כתב ע"ז דברים ברורים וישרים שאין ע"ז שם אונס כלל, אך לבד זה אני מתמיה עליו אפילו לפי דעתי שיחשוב זה אונס ממון, מ"מ אונס זה גלוי היה מתחלה וכבר אמרו (נדרים כ"ז ב') אונסא דמגליא שאני, ובכתובות אמרינן בזה אונס דשכיח שאני, ואף אם היה נעשה אח"כ שאין לו במה לפרוע אמרינן בירושלמי הביאו הר"ן (נדרים דף ס"ה ע"ב) שעניות שכיחא, ולא מיקרי זה אונסא דלא שכיחא, וא"כ גם אם נאמר שבקידושין יש טענת אונם, אמנם במידי דשכיחא שלא יהיה לו ממון לשלם הכתובה, ובפרט שנתינת הכתובה אין מעכב הגירושין רק יהיה זה עליו חוב, וא"כ לא מקרי זה אונס כלל מה שלא גירשה, מפני שיצטרך לשלם הכתובה. ולפי דעתו של המעורר לחוש חשש אונס על מה שלא נתקיים בנתינת הגט, היה לו לחוש חשש אונס מפני שאירע לו שנעשה סימא והעני ואין לו מי שישמשנו, והוא כעין שאמרו (נדרים כ"ה) וחלה בנו, הגם שהוא בעצמו יכול לבוא לסעוד אצלי, מ"מ כיון שיש עיכוב אצלו מסיבת אונס שדרכן של בני אדם להתעכב עבור זה, מיקרי זה אונם, וה"נ סיבת עיכוב הגירושין שאין לו מי שישמשנו ולאדם שנעשה סומא, הוא עיכוב מלגרש הנעשה מסיבת אונס, ושפיר יש לחשוב זה אונס. אך באמת לענ"ד אין לחוש בזה לאונס בתנאי שלא נתקיים, וכמו שהאריך כת"ר, שכן נקטי כל האחרונים, שביטול קיום תנאי ע"י אונס לא מיקרי זה נתקיים התנאי, ועיין (תשו' ח"ס ח' חו"מ סי' א') שהאריך ג"כ בענין זה.
עוד אוסיף בענין זה הנה בעצם סברת ענין טענת אונם בתנאים, שהגמ' מדקדק בזה (ריש כתובות ובנדרים כ"ז)
אם ניזול בתר לשון המתנה שהתנה מפורש בתנאו שאם לא יבא יהא גט ואם יבוא לא יהא גט, מה לנו אם היה אונס, מ"מ ע"פ דבריו אנו צריכים לדין, אלא ענין הסבר הדבר הוא שמצד אומדנא ברורה של דעת בני אדם ומסיבת הענין הגורם לתנאי שנעשה ביניהם, כגון בהא דאם לא באתי גבי גיטין, שמצד שהלך ממנה וחששו עליו ע"כ נתן הגט והתנה שאם לא יבא עד זמן פלוני תהיה מגורשת, מפרשים אנו כוונת דבריו שמה שאמר אם לא באתי, שמצידו יהיה העיכוב שלא יבוא, ולכן אמרינן שם בכתובות שגם אם יש טענת אונס בגיטין, מ"מ במת אמרינן שמיקרי זה נתקיים התנאי ולא חשיב אונס מפני שניחא ליה שלא תיפול קמי יבם הגם שלכאורה יש לדון מה לי דניחא ליה דלא תיפול קמי יבם, הא מ"מ מחמת אונס נתקיים התנאי, וצריך לומר דאנו אומרים כיון דניחא ליה שלא תיפול קמי יבם, נכלל בלשון תנאו שגם אם לא יבא מטעם זה מאונס מיתה ג"כ מגרש אותה, ועיין רש"י שם, וא"כ בנ"ד כיון שכל התנאי היה כדי שלא תיזקק ליבום, א"כ כשמתנה אם לא יתן לה גט קודם מותו, כוונתו ג"כ בכל גווגא שלא יתן לה גט מתנה שלא יחולו הקידושין כדי שלא תזקק ליבום, וא"כ נראה שבנידון כזה, גם לריש לקיש שבירושלמי, אין לחוש למה שהיה באונס במה שלא נתן גט קודם מותו:
עוד אוסיף לחזק הדבר שאין כאן חשש מטעם אונם, ומקודם אכתוב מה שכבר כתבתי במס' כתובות, בהא דאמרינן טענת אונס בקיום התנאי, פירש"י (שם ג' א') אהא דאמר שם בגמ' ומי איכא מידי דמדאו' בטל גיטא ופירש"י שמצינו טענת אונם מה"ת שנאמר ולנערה לא תעשה דבר, והוא לשון הגמ' (נדרים כ"ז א') אמר ליה רבה אונס הוא ואונס רחמנא פטריה שנאמר ולנערה לא תעשה דבר, ובאמת היא צריך ביאור הדמיון דמדמי שם הגמ' קיום התנאי באונס, להא דרחמנא פטריה באונס, דזה ודאי אם היה מסיק אדעתיה אונס, ואפ"ה מתנה תנאי זה הלא לא איכפת לן מה שהוא אנוס, וכמו דאמרינן גבי אונס דשכיח אף שהוא צועק חזו דאתאי, לא אמרינן בזה אונס רחמנא פטריה, משום כיון שמקודם לא היה אנוס בעת שנתן גיטו ונתרצה על כל אופן שהוא שכיח ולא יבא יהא גט, והא דאונס דלא שכיח מבטל המעשה שהתנה על תנאי זה כשנתקים ע"י אונס דלא שכיח, משום דאמדינן דעתו שהיה כוונתו בעת שהתנה כשיתקיים הדבר ע"י רצונו ולא ע"י אונס, ולכן כשנתקיים ע"י אונס נחשב זה לא נתקיים תנאו, וא"כ צ"ע מאי מקשה רבה לרב הונא דאמר אונס אין מבטל לקיום התנאי מהא דאונס רחמנא פטריה, הא ע"כ רב הונא שסובר דגם באונס חשוב נתקיים התנאי, הוא סובר שבכלל תנאו שאומר אם לא באתי בכל גוונא הוא בין שיהיה ברצונו בין שיהיה אפי' ע"י אונס, משום שלא פירש אם לא יבא ברצונו וא"כ לסברת רב הונא דנחשב זה נתקיים תנאו, מה שייך ע"ז להקשות אונס רחמנא פטריה הא בעת שעשה המעשה על תנאי זה אז עשה ברצונו, ולסברת רבה דסבר שכוונת האדם המתנה על דבר הוא אם יהי' נעשה ברצונו דוקא, וכל שלא נעשה ע"י רצינו הלא לא נתקיים תנאו, גם אם התורה לא היתה פוטרה באונס, מ"מ הא תנאו לא נתקיים והיאך יחול המעשה שהתנה על תנאי שלא נתקיים, ומאי הוא כוונת רבה בקושיתו מהא דולנערה לא תעשה דבר:
והנראה לענ"ד בעומק ת הגמ' משום דקרא דולנערה לא תעשה דבר מיירי בכל גוונא גם אם היה ע"י מעשה שמוזהרת ע"ז בגילוי עריות, שתיהרג ואל תעבור או באופן שהיה סופה ברצון שבאמת אסורה להיות גם סופה ברצון על דבר העברה של האיסור ערוה, ומ"מ כיון דאונס גרם לזה פטרתה התורה מעונש, וא"כ חזינן שכל משפטי התורה, כוונת התורה באם שיעבור ברצון דוקא יענש, ולא כשיעבור ע"י אונס, ולכן הכי נמי נאמר בסתמא דמלתא כל שאדם מחייב עצמו באיזה דבר שיעשה, הוא מחייב עצמו באופן אשר התורה מחייבת ולא יותר ואם משום שהתנה סתמא ולא פירש באם שלא יבא לרצונו, ע"ז נאמר משום שלא אסיק אדעתיה, ובודאי אילו היה מסיק אדעתיה היה מתנה שבאופן כזה לא יחשב לקיום התנאי שיחול המעשה מחמת זה, ונמצא שכל הוכחת רבה שהקשה לרב הונא ודייק מקרא, הוא רק להוציא לנו את כוונתו, שבודאי לא אסיק אדעתיה אם יתקיים התנאי ע"י אונס. והנה שם בנדרים בתר הכי קאמר וכ"ת קטלא שאני כי' ולכאורה צ"ע הא בכל משפטי התורה אונס פטור גם בממון וכדאיתא בב"ק (כ"ח ב') יעו"ש, אך למש"כ אתי שפיר שמכל משפטי התורה אין ראיה ממה שנפטר באונס כיון שלא עשה דבר למה יענש, אך עיקר ראית רבה הוא מקרא דולנערה כו' דמיירי גם שעברה ולא עשתה כתורה, שהיתה מחויבת למסור נפשה ולא תעבור, ואפ"ה פטורה מעונש מפני שזה בא מחמת סיבת אונס, וכן נאמר במה שאדם מחייב עצמו ג"כ בכה"ג הוא, וע"ז דחי הגמ' קטלא שאני, דאין דומה חיובים אחרים לחיוב מיתה, ולכן אפשר שסתמא אדם מחייב עצמו בכל גוונא, עד דמסיק הגמ' ומוכיח מן דיני תנאים גופא בהא דנדרים, שאמרינן שבסתמא אין כוונת אדם באם שיקוים ע"י אונס, ומה שהתנה סתמא משום דלא אסיק אדעתיה:
עוד כתבתי שם בכתובות (ב' ע"ב) דמדייק הגמ' מהא דמעכשיו אם לא באתי לסוף י"ב חודש ומת תוך י"ב חודש הרי זה גט, מת וה"ה לחלה, ומשני דלמא מת דוקא דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם, ולכאורה יש לדקדק למה להגמ' בהס"ד למידק דאין אונס מדקתני מת וה"ה לחלה, הא ממת גופא נוכל לדייק שאין אונס דהא אין לנו אונס גדול ממיתה, ואמרתי לתרץ דהגמ' בס"ד שממת בעצמותו אין לדקדק דין זה דאין אונס משום שבתנאו אמר מעכשיו, ע"כ כונתו כדי שאם ימות באמצע הזמן יהיה הגט חל למפרע ולא יהיה גט לאחר מיתה, כי זה לא מסתבר לומר שחשש שמא יתקרע הגט, וא"כ מסתמא אסיק אדעתיה חשש מיתה ג"כ, ממילא חזינן שאם ניחא ליה לגרש גם אם עיכוב ביאתו יהיה ע"י אונס, ממילא ה"ה באונס אחר, וזהו דקאמר הגמ' מת וה"ה לחלה, ולפי זה הס"ד נימא, דרבא דאמר אין אונס בגיטין בכה"ג אמר כשנותן גט מעכשיו ומטעם זה הוא, שמדאמר מעכשיו משום חשש מיתה ממילא ה"ה אונס אחר, ומשני הגמ' לא מת דוקא דניחא ליה דלא תיפול קמי יבם, ועיין רש"י שכתב בד"ה דלמא מת דוקא, משום דכל עצמו שכתב לה גט מחמת כן כתב שאם ימות יהיה גט למפרע, ובהאי אונסא ניחא ליה, אבל באונסא אחרינא לא כו''' ויש להבין מש"כ רש"י שכל עצמו שכתב לה גט מחמת כן כתב, מאין ידיע לנו זה, דילמא כתב לה גט כדי שלא תתעגן כשילך וישהה זמן רב, ונראה דכונת רש"י אהא שאמר מעכשיו, משום חשש מיתה הוא, דאי משים שלא תתעגן היה די גם בלא מעכשיו שאחר כלות י"ב חודש אם לא יבא תהיה מגורשת, ומדהוסיף מעכשיו מוכח שהיה כונתו גם משום חשש מיתה שלא יהיה גט לאחר מיתה שלא תיפול קמי יבם, ואף דנחית לאונס זה, מ"מ באונסא אחרינא אין שם טעם זה אמרינן סתמא שלא היה דעתי על זה:
ומכל זה שכתבתי יצא מדברינו שמהא שמקשה רבה לרב הונא בנדרים אונס רחמנא פטריה, ורש"י הביא זה בכתובות (ג' ע"א) שזהו הטעם שמדאורייתא יש טענת אונס, שמוכח מזה הדבר שאומדן דעתו שאדם אין מקבל לקנוס עצמו או לגרש, רק כשעושה הדבר שלא באונס, וממילא במקום שאין עושה זה החיוב על עצמו משום שיעשה שלא כהוגן להשני, אין שייך טעם זה ובכל גוונא נידון לשון תנאו, בקיומו או בביטולו של התנאי כפי מה שאמר סתמא בלא שום חילוק, עוד מוכחינן שמה שניכר מדבריו שעושה שלא תיפול קמי יבם שהוא ע"י אונס, ה"ה גם בשארי אונסין ג"כ רק שיהיה שם ג"כ טעם הזה, ממה דאמרינן בגמ' מת וה"ה לחלה, וכמו שכתבנו מקודם שמשום שמוכח מתנאו שחשש לשמא ימות, ה"ה שארי אונסין, ומה דמסקינן מת דוקא הוא משום שבחלה אין שם הטעם שלא תיפול קמי יבם. ומעתה ניחזי אנן בנ"ד גם לדעת ריש לקיש שדן טענת אונס גם על ביטול התנאי, נראה, שמסתבר לומר שרק במקום תנאי כעובדא דשם, שאמר אי מטי יום פלן כנסתיך ליבטלו הקידושין, שהוא כעין קנס על העול שיעשה לה שלא יכנסה לזמן המדובר, אבל בנ"ד שכל התנאים המדוברים לבטל הקידושין, היינו אם אחיו לא יחלוץ, ואם תישאר אלמנה אחר מות בעלה בלא ז"ק, וכן אם אחיו ישאר אחר מותו, הלא כולם אין נעשים ע"י רצון בעלה שלא בצדק, וכן תנאי זה שאם לא יפטרה בגט קודם מותו היא ג"כ מצוי שלא יהיה ע"י פשיעתו, שימות בלא שיודע לו מקודם ולא יספיק לתן לה גט, וכיון שבהתנאים שהתנה נכללים הרבה ענינים שיבואו ע"י אונס ג"כ, ואפ"ה התנה תנאו לבטל הקידושין שלא תיפול קמי יבם, ממילא נאמר גם מה שיהיה לו סיבת אונס שלא יהיה אפשר לי לגרשה, מסיבת שנעשה סומא או מחסרון מעות נתינת הכתובה, ג"כ נכלל בזה שלא תיפול קמי יבם:
עוד אוסיף דברים בביאור דברי הירושלמי (גיטין פ"ז הל"ו ובקידושין פ"ג הל"ב) באומר דאין אתא יום פלן ולא ש כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום כו' דפליגי ר' יוחנן ור"ל בענין אונס יעו"ש, וקאמר שם על דעתיה דר"ל "אין צריך למיעבד ואין אתא יום פלוני ולא כנסתה לי לא יהוי לי עלך כלום". והנה בביאור דבר זה מה נתקן שבאופן זה לא יהיה על זה טענת אונס גם לריש לקיש, הנה הפני משה מפרש הכונה היא שהיא ג"כ תתנה שאם יבא יום פלוני ולא תכנוס אותי לא יהא לך עלי כלום, והוא דחוק מאד שאין כאן משמעות בירו' שכל ההשתנות הוא מה שהיא ג"כ מתנה, ועוד שהוא מפרש ולא כנסתה לי שהיא מתנה שלא יהא לך עלי כלום, ואלו לפנינו הגירסא לא יהוי לי עלך כלום:
ופירושו של הקרבן עדה ג"כ קשה שהוא מפרש ולא כנסתה לי שהיא לא תתרצה בנישואין, ולכן בעת שאירע אצלו אונס היא תאמר שהיא אינה רוצה והוא באמת דחוק וקשה, הא בעת שהיא מחכה עליו היא אומרת שמרוצית ואח"כ כשיחלוף היום ולא יבא ע"י אונס, מה מועיל שאח"כ תאמר שהיא לא תתרצה בו אחרי שלר"ל אונסא כמאן דעביד וכבר חלו הקידושין:
ולענ"ד נראה לומר שביאור הירושלמי הוא לפי מה שהקדמנו לעיל בדברינו בסברת טענת אונס, מפני שאנו דנין שכונת המתנה באם שיעשה הדבר ברצונו ולא יהיה ע"י אונס, והכי נמי סבר ריש לקיש גם בהתנאי מביטול להקידושין הוא ג"כ דין זה, כיון שעשה מעשה הקידושין ןרק התנה אם לא יכנוס אותה לזמן פלוני המוגבל, ואמר בלשונו אם לא כנסתיך ליום פלן, כוונתו שהוא לא יכנוס אותה לזמן פלוני והמניעה תהיה מצדו ומסיבת שרצונו עיכב מלישא, ואם הוא יבא לכנס אותה לזמן פלוני והיא תמנע מלהנשא לו בזה האופן ודאי דהוה קידושין, ולכן סבר ריש לקיש דבכה"ג גם אם היה עיכוב מסיבת אונס זה לא מיקרי אי לא כנסתיך, הגם שמתחלה הוא בהן של הקידושין שאמר שמקדשה ע"מ שיכנסנה לזמן פלוני, וא"כ לכאורה גם שנעשה העיכוב ע"י אונס מ"מ הא לא קיים תנאו, מ"מ סובר ריש לקיש שאנו מדייקים בסוף לשונו היינו האם לאו שלא יהיה קידושין, דעיקר מטרת התנאי הוא למעט שלא יהיה קידושין כשלא יתקיים שזהו הלאו של התנאי, ובזה דנין שסתם כוונת האדם שיהי' נעשה המניעה מרצונו ולא ע"י אונס, אבל כשאירע אונס יעבור זה היה המניעה שלא כנסה לזמן פלוני בזה יהיה כמו ראש דבריו שיהיו הקידושין וזה קאמר ר"ל אונסא כמאן דעביד, אבל ר' יוחנן סבר שמדייק ההן של הקידושין שהוא דוקא אם יתקיים שיכנסה לזמן פלוני, וכל זמן שלא נתקיים מאיזה סיבה שתהיה לא הוה קידושין, מ"מ יכול להיות שזה יודה גם ר' יוחנן שאם שהוא בא לכנוס רק היא עיכבה שלא רצתה להנשא, בזה אפשר דהוה קידושין שכוונתו הוא אם יבא לכונסה שהוא יהיה מוכן ע"ז לכנוס אותה. וע"ז אמרינן שם בירו' שאיך יכול לעשות שלא יהיה טענה, אם שיכתוב בהתנאי אם יבוא זמן פלוני ולא כנסתה לי, פירושי שלא תהא כנוסה בזמן פלוני, שנכלל בזה בכל גוונא בין שהמניעה תהיה מצידה או מצידו בכל אופן, רק אם לא תהיה כניסה ביום פלוני יהיו הקידושין בטלין, ובאופן זה גם אם באונס היה העיכוב שלא כנסה הבעל לזמן המוגבל בהתנאי אמרינן שג"כ בטלה הקידושין, דכיון שלא תלה הדבר ברצונו לבד, בזה אין שייך טענת אונס, זהו הנראה לענ"ד בביאור דברי הירושלמי:
מעתה רואין אנו שדעת הירושלמי שגם אליבא דר"ל כיון שאין תלוי הדבר בו לבדו אין כאן טענת אונס כי מטרת התנאי הוא רק עצם הדבר שחפצם בקיום התנאי, וה"נ בנ"ד שהוא התנה שאם לא תתגרש קודם מותו ואח"כ תשאר בלי ז"ק ואחיו יהיה קיים אז הקידושין בטלים, ולפ"ז הלשון גם אם המניעה תהיה מצידה שהיא לא תרצה לקבל ג"פ ומחמת זה לא תתגרש, ג"כ הקידושין בטלים א"כ ממילא אין כאן שום חשש מטענת אונס גם אליבא דר"ל, ולכן נראה בנ"ד שגם אם נחוש לדעת הסוברים שהוא ספק אם הדין כר' יוחנן או כריש לקיש בהא, מפני שר"י חש ג"כ להא דריש לקיש, מ"מ לענין נ"ד אין לחוש כלל ודו"ק:.