אור ברסלב
באר משה (דנשבסקי) א לוח המפתחות

באר משה (דנשבסקי) א· רבי משה דנושבסקי

לוח המפתחות

הוספות

לחלק יורה דעה

סימן א

חקירה במש"כ הט"ז בענין הפרשת תרו"מ וחלה אם הוא מצוה לבד תיקון איסור טבל, והוכחה בראיות נכונות שהוא מצוה לבד ההיתר לאכילה, ויבואר דברי הרמב"ם בואכלת ולא מוכר:

סימן ב

בדינו של הרשב"א בתו"ה המובא ביו"ד (סימן ב' סעיף י') שהקשה הב"ח על הרשב"א קושיא חמורה מהא דעשה בה מעשה כל דהו אסרה, יתורץ היטב בזה בארוכה, ויתבאר שיטת רש"י בענין זה (ב"ק ע"ב ב') וגם ד' הרמב"ם (בפ"ח מהל' ע"א):

סימן ג

יתבאר ספק בענין נולד בן שמונה, אם נחתך ממנו בעודו חי, אם יש בזה דין אמה"ח, ואם מותר למכור הבני מעיים מוולדות הנשחטים קודם ח' ימים לב"נ, ואם אבר הנפרש מעובר במעי אמו קודם שכלו חדשיו לחוץ יש עליו דין אמה"ח, ויתבאר בענין זה בארוכה בע"ה וביאור שיטת רש"י והרמב"ם בזה:

סימן ד

בשו"ב שקבל איסור בכתב שלא ישתה ועבר ע"ז, אם יש עליו הדין לפ"ד הרמב"ם שצריך שיהיה אחר בודק סכין ונותן לו, וגם ע"ד שבועה בכתב:

סימן ה

במי שעבר על עברה מסופקת במזיד והיא עברה שיש ע"ז מלקות, אם נפסל מספק לעדות, ואם נתברר אח"כ שהיה עברה ודאית אם נידון כמזיד ומובא ד' (יו"ד סי' ט"ז ס"ק י"ד) ומה שהשיג ע"ז הגרע"ק איגר, והארכתי בזה וגם עפ"ז ישבתי קושית התוס' (ב"ק ל' ע"ב) למה שטרי חוב המוקדמים כשרים לרבנן מזמן שני וכן על שטר שיש בו רבית:

סימן ו

חקירת ספק אם היו מונחים שלשה סכינים, שנים מהם נבדקים כראוי ובאחד היה בו פגם אחד, ובא השוחט שחשב ששלשתן נבדקו והוכשרו לשחיטה ושחט באחד מהם, והחזירו למקומו ולא נודע באיזה מהן שחט, אם יש לומר בזה כל דפריש מרובא פריש ובשלם שחט, ויבואר בגדר קבוע, ובזה בארתי (בסי' י"ח סעיף א') דקאמר שם גבי נמצא פגם אחר שחיטה שאסור, אפילו בעוף:

סימן ז

במה דאיתא (בסי' י"ח סעיף י"א) אם לא בדק בין שחיטה לשחיטה בשוחט לאחרים ונמצא פגום אח"כ, שהעט"ז פסק שחייב לשלם והט"ז חולק שפטור מלשלם, והתב"ש פסק שבשל שנים פטור מלשלם, ובשניהם של אחד חייב לשלם עבור אחד, ודברתי בענין זה בארוכה וגם עוד פרטי דינים הנוגעים לזה.

סימן ח

שנשאלתי מאחד שקבל עליו שלא ישחוט בעיר זו, אם מותר לו לשחוט לעצמו, והשבתי ע"ז:

סימן ט

בשחט מקצת עור בעוף ולא יצא דם והגביה הסכין, אם מותר לשחוט למטה ולראות אח"כ במקום חתך הראשון אם נשאר מקצת העור שלם, ולהתיר בזה:

סימן י

בענין זה, אם יצא דם ובארתי בארוכה בע"ה בענין ספק כזה, אם הוא אסור מדאורייתא, וגם בארתי הרבה דברים בענין ספק בטרפות ובדין מחזיקים מאיסור לאיסור, ובארתי דברי הר"ן והרשב"א פ"ק דחולין שכתבו בספק בנשבר הגף שאין ידוע אימתי היה, אם קודם לשחיטה או לאחר שחיטה:

סימן יא

בענין נקובת הוושט, אם הוא נבלה או טרפה ובארתי דברי הראשונים ז"ל ודעתם בזה:

סימן יב

בסירכא במיצר החזה לבשר שבין הצלעות שעוברת ע"י מיעוך, אם יש לחוש לתרתי לריעותא כשיש עוד ריעותא אחרת:

סימן יג

בחצר הכבד שנתלש מן הכבד ונמצא בחה"כ נקב עגול, ומחציתו היה מכוסה בקרום ובהנותר ניכר תלישה, ובמקום שהי' דבוק להכבד נמצא שם ג"כ קרום, ולא נודע אם היה סתימה מעליא על כל הנקב, אם תולין בזה במשמוש ידא דטבחא, ודברתי בזה בארוכה בע"ה:

סימן יד

שהשבתי להגאב"ד דדובראוונא בענין מראות בריאה האיסרות, אם נקלפים הקרומים והמראה נשאר על הבשר והקרום נקי בלא מראה, שאם הוא במקצת הריאה שיש להכשיר ע"פ דעת הרשב"א:

סימן טו

שכתבתי ע"ד סירכא משומן לריאה במקום שהריאה נתרוקנה שם והקרומים דבוקים זה בזה, ודנתי בכמה פרטים שיש לדון בזה אם יועיל בזה מיעוך, והעירותי בזה על ד' העונג יו"ט (סי' ע"ב):

סימן טז

עוד בענין הנ"ל, וגם הארכתי להוכיח מהראשונים, שגדר האטום אינו שיהי' משמושו קשה דוקא:

סימן יז

בענין שיור עובי דינר זהב, בארתי דברי הרשב"א במש"כ שלא ידענו שיעורו, רק שהוא פחות מן שיעור חצי עוביו:

סימן יח

דקדקתי על דברי הפלתי שרצה לעשות הוכחה מהש"ס על ערך שיעורו של עובי דינר זה, והראיתי שא"א להיות כמש"כ והעליתי ממקום אחר בע"ה השערה לערך עובי דינר זה מגמ' ומדברי הרמב"ם, שהוא בערך חלק ששית מרוחב אגודל, ולכל היותר חלק חמשית:

סימן יט

בענין כוליא שהקטינה שבגסה שיעורו עד כענבה, בערך שיעור ענבה, שהוכחתי ז שיעורו מגמ':

סימן כ

בדבר שנשאלתי על פרה שבאה מן השדה והיה זב דם מהדדים, אם יש לחוש שמא נקרע רוב בשר החופה את הכרס:

סימן כא

בעז שנמסר לרועה א"י ובא נער הרועה ואמר לו שזאב נשך אותה בשניו, ובעת שהודיע הא"י חפש למצוא המקום שנשך ולא מצאו ואח"כ מצא מקום אדום בעור העז אצל כרסה כעין נשיכה, וחקרתי בזה כמה פרטים ובפרט בענין מהימן ליה:

סימן כב

בענין נפילה כשהלכה והיא צולעה רק קודם הנפילה היתה ג"כ צולעה, אם יצתה מחשש נפולה, ובארתי בעז"ה בדברי הראשונים בזה:

סימן כג

בריאה שהוחזקה בתולעים, אם מותר למכור הריאה לא"י מחשש אמה"ח על התולעים, ובארתי בעז"ה שרק איסור תולעים יש ע"ז ולא אמה"ח, וכן דברתי בדין בטול ברוב לאמה"ח לענין מכירה לב"נ:

סימן כד

אשר כתבתי לרב אחד בענין בע"ח הגדלים בכלים, אם יש להם היתר ע"י סנפיר וקשקשא גם לאחר שפרשו מן הכלים:

סימן כה

במש"כ הש"ך (בסי' פ"ו ס"ק ט"ו) לבאר הגמ' בחולין (צ"ח א') אבא לא שיער במ"ז כו', ובארתי בעז"ה דברי הגמ' בחולין וביאור נכון בעירובין (פ"ג ע"א):

סימן כו

בענין זיעה מחלב תחת קדרה של בשר אם הזיעה אין יד סולדת בו והקדרה רותחת בפ"ע, ובהגהת הגאון ר"ע איגר בזה:

סימן כז

שכתבתי לרב אחד בענין נשפך חלב על קדרה של בשר עוף:

סימן כח

שכתבתי לחכם אחד בענין איסורא של בטול איסור לכתחלה, במקום שאין מכוון לבטל, ובארתי בזה בע"ה דברים נכונים בדברי הראשונים, וגם בארתי הירושלמי בזה:

סימן כט

בספק בגוף האיסור, שנתערב לח בלח פחות מס' ונודע הספק לאחר התערובות, אם יש בזה היתר במקום הפ"מ ועוד בענין זה:

סימן ל

בדבר אשה מסולקת דמים מחמת זקנתה שיש לה חולי השבירה והניחה טבעת של שעוה בא"מ ובעת שמוציאה הטבעת היא מרגשת כאב ומוצאת דם עליו והבדיקות נקיים, ויבואר בענין זה כמה דברים, וגם בענין בדיקת מהרי"ו:

סימן לא

בענין רואה דם תוך מ"ר, והכאב מרגשת אחרי יציאת המ"ר אם יש לסמוך בזה על בדיקת מהרי"ו, ואם הפסיקה לראות איזה פעמים אם צריכה לעשות מחדש בדיקת מהרי"ו:

סימן לב

בהל' נדה חקירה באשה שהיה לה מכה אם חוששין לנתרפא לענין רואה דם על בדיקת עד.

סימן לג

בענין פרישה סמוך לווסתה אם הוא מהתו' או דרבנן, ויוכיח שרוב דעות הראשונים סוברים שהוא מדרבנן וגם יתבאר שחששא דשמא ימות הוא רק דרבנן:

סימן לד

שכתבתי להמ"מ דווילנא הגאון מוה' יעקב יוסף ז"ל בענין מה שלא הביא הרמב"ם בה דמפלת יד הא דר"ח ורבה בר ר"ה שאין נותנין לה ימי טוהר שמא הרחיקה לידתה:

סימן לה

בענין מקוה בענין זוחלין ועוד בדיני זוחלין:

סימן לו

עוד בדיני מקוה וגם מה שבספר ענג יו"ט משיג על המשכנות יעקב שחושש על המקוה שחפרו סמוך לנהר שיש שם דין פסול של מים שאובין שאין זה מעין רק מי תמציות וע"ז כתב הענג יו"ט שמי תמציות מבטלין ומכשירין להשאובין, ובארתי שדברי המשכנות יעקב נכונים:

סימן לז

בענין מי שנתקשר בברית תנאים, ואח"כ שמע שאבי אבי הכלה פשע וכפר בעודו בחיים וכבר נאבד זכרו אם יש לו רשות לבטל ההתקשרות, וידקדק בד' הנו"ב מה"ק סי' ס"ט ובח"ס וגם יתרץ דברי הרמ"א ממה שהקשה עליו הנו"ב:

סימן לח

שנשאלתי מאחד בדין נדר אם יש לזה הנדר דין התרה:

סימן לט

בענין אם מותר לשנות מצדקה לצדקה אחר ויבואר בזה דברי הראשונים:

סימן מ

בענין אמירה לצדקה אם הוא נחשב כקנין או שהוא מחויב לקיים רק מדין נדר או נדבה:

סימן מא

בענין ספק בצדקה איך הוא הדין אם מחמירים בזה כספק איסור, או שהוא ככל ספק ממון דאזלינן לקולא

סימן מב

ע"ד בכור שהיה אצל כהן שנעשה בו ע"י הא"י מום שניכר שכוונו להתירו בזה אם יש היתר שיתנו הכהן לאחר:

סימן מג

בבכור שנפל בו מום מעצמו באוזן ויתבאר באיזה מקום באוזן הוי מום שמועיל להתירו:

סימן מד

שהשבתי לגדול אחד שהעיר ספק לענין מומי בכור באיזה מומין מתירים בזמה"ז:

סימן מה

לענין פרה של ישראל שעמדה אצל ישראל אחר שהחזיק קרקעות בשכירות והנפקד ע"פ בקשת המפקיד מכר לא"י בקבלת כסף או"ג וצו-שלאק וגם היה משיכה בקרקעות של הנפקד אם מועילה המשיכה לענין הפקעת בכורה, וגם יש הגהה בסוף חיו"ד בזה:

סימן מו

בענין שהיה שותפות לאדון אחד עם הישראל בחצר ששכרו הישראל על שם האדון א"י כפי הנימוס והישראל קנה פרה מא"י לעסק הנ"ל אם יש בזה היתר שיחשב שותפות א"י לענין שיופטר מדין בכורה ונתבאר בזה בארוכה:

סימן מז

שהשבתי לרב אחד נידון בהמות מבכרות של שני שותפים יהודים שצוה אחד מהם לבנו של שותף השני שימכרם ומכרם בלא קבלת מעות או"ג ובלא משיכה רק בצו-שלאק והעירותי בענין זה על ד' הח"ס (סי' שי"ח) שמצדד היתירא מצד קנין מוסירה:

סימן מח

בענין חלה שהוסיפו קמח שיש בהם שיעור לה בהעיסה אחרי הפרשת חלה אם צריך תיקון ואם יכולים להפריש מניה וביה, כן באותו סימן הערה על דברי רבינו הגר"א ז"ל (בסי' שכ"ה סק"ו) שצע"ג לענ"ד:

סימן מט

שאלה בענין אנינות באחד שנטבע בנו ר"ל בעת שעסק להשיג רשיון לקוברו אם יש עליו דין אנינות לפטור מן המצוות:

סימן נ

בענין אבלות של בא ממקום קרוב לבית אביו שהוא גדול הבית שנודע לו קודם בואו לבית אביו ובארתי בזה בדברי הרא"ש והטור:

סימן נא

שכתבתי לגדול אחד שהעיר קושיא בענין הלכה כדברי המיקל באבל להנך דס"ל אבלות יום ראשון מה"ת הוא:

סימן נב

שנשאלתי על הסגולה לקח ביד של מת ב"מ בעודו בבית ולהניחה על מקום הכאב, אם מותר זה ובארתי בענין איסור הנאה של מת שלא כדרך הנאתן:

סימן נג

בענין ספק ספיקא בטומאת מת ברשות היחיד דקיי"ל שבספק טומאה ברה"י אף בס"ס טמא היאך הוא הדין לגבי איסור טומאת מת לכהן, אם כיון שהתורה עשה לספק טומאה ברה"י כודאי גם בס"ס חל האיסור לכהן לטמא, או שלגבי כהן דנין בזה ככל שארי איסורי תורה שס"ס מותר ומדובר בזה בארוכה ובארתי בענין דברי הירושלמי בע"ה:

סימן נד

בענין טומאה בחיבורין אם הוא מן התורה וחקירה לשיטת הסוברים שטומאה בחיבורין הוא מה"ת אם הוא אסור לכהן ג"כ ועוד נתבאר הרבה דברים בענין זה:

סוף הספר

תוכן העניינים

באר משה (דנשבסקי) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה