באר משה (דנשבסקי) א· רבי משה דנושבסקי
יורה דעה · סימן כז
אשר השבתי לרב אחד יום ה' כסלו תרנ"ג. ע"ד מש"כ כת"ר בעובדא שנתבשל קדרה עם בשר עוף ונשפך עליו חלב מקדרה שנתבשל בה החלב ונפל החלב על כל אורך הקדרה של הבשר עוף כנגד הריקן וכנגד התבשיל היינו שהחלב נשפך כנגד הריקן ונזחל למטה עד גם נגד התבשיל, והמבשלת שפכה התבשיל עם הבשר ואינה יודעת באיזה צד שפכה אם נגד המקום שנשפך עליו או בצד השני, וששים היו נגד החלב הנשפך על הקדרה אך לא ס' פעמים ס':
והנה רצה להתיר מתרי טעמא, חדא אף אם ידוע שהיה העירוי נגד הצד שנשפך שם החלב משום כיון שידוע שהמעט שנשפך נמשך גם נגד התבשיל לא נעשה נבלה משום שהוא מחובר להרוטב, ובהרוטב הא איכא ס', ודקדק מלשון המחבר "דילמא מפעפעת בדופן הקדרה עד סמוך לרוטב משמע מזה שאם היה ידוע שמפעפעת גם נגד הרוטב היה מתבטל בששים בהתבשיל וכן חיזק מד' הט"ז (ס"ק י"ט) בסופו ונהי שהקדרה נשארה באיסור מ"מ התבשיל מותר, עכ"ד בטעם הא'. ולענ"ד לא נהירא כן דלא מצינו חיבור בלח שאינו בתוך כלי ואם שמה שנגד התבשיל נכנס בהתבשיל מ"מ מה שלמעלה מן התבשיל מאן לימא לן שמפעפע זה למטה, דילמא נשאר שם למעלה מהרוטב ונתפשט לצדדים ואסר עד ששים נגדו, ואח"כ כשעירה עליו התבשיל נאסרה. ומה שהביא מל' המחבר ומד' הט"ז (ס"ק י"ט) שאם היה מתפשט ומפעפע עד נגד הרוטב היה זה כדין נפלה נגד הרוטב אין זה דומה לשם, דבשלמא התם שעצם הטיפה לא היה למטה רק למעלה, ואם היה כח בפעפועו לבוא עד נגד הרוטב ודאי שזה נחשב מחובר להתבשיל כיון שמפעפע עד הרוטב ושם מוצא את כל הבישול יומשך בליעתו עד כל התבשיל, משא"כ כאן שנפל למעלה וגם למטה מאן לימא לן שאותו שלמעלה שהיה נגד הריקן יש בכחו לפעפע עד התבשיל דילמא נשאר למעלה שם בלוע ולא בא נגד התבשיל, וכחו של התבשיל לא בא עליו לערבו עמו, ומפסק פסקינן אותו החלב שנגד התבשיל נכנס בהתבשיל ואותי שלמעלה נגד הריקן שם נעשה הבליע עד פחות מעט מן ס' נגדו נבלה:
עוד יש לנו חששא בעירו דרך הצד שנפל עליו החלב שבעת ש שעירו אחרי שיצא מן הקדרה חלק גדול מהתבשיל ונשאר מעט בו אז אותו המעט נאסר, שבאותו המעט שנשאר אין ששים נגד החלב הבלוע ואז נעשה הבלוע נבלה, ומה שיוצא לחוץ אין מצטרף לאותו שבקדרה לבטל החלב דהא ניצוק אין חיבור וכמבואר (בסי' ק"ה סעיף ג') בהגה"ה שם שבדיעבד אין לחוש וכן איתא בפסקי מהרא"י (סי' ק"ג) שניצוק אין שייך רק גבי טומאה ויין נסך בדבר שהנגיעה אוסר אבל לא לענין נתינת טעם, ואם להחמיר לא חיישינן לניצוק כש"כ שלהקל לא יועיל הניצוק שחוץ לקדרה, וא"כ אותו הנשאר בקדרה והוא נגד מקום הבלוע מהטיפה נעשה נבלה, וא"ל אם הבלוע מהחלב יצא לתוך התבשיל שבקדרה הלא יצא בעת התחלת העירוי שאז היה כל התבשיל בקדרה והיה ס' נגד האיסור, ז"א כי היכי שבשלו תבשיל חדש אוסר להמתבשל בו עד ששים נגד החלב אף שבתבשיל הראשון היה ג"כ ס' וכמבואר בש"ך (ס"ק כ"ז) שבתבשיל השני סגי בס' נגד החלב לבד, אבל פחות מס' אף התבשיל נאסר והוא משום שהקדרה שם איסור עליו ולפי שלא ידעינן כמה נשאר בה, וה"נ דכוותה בזה שחוששין שמה שנשאר מעט בהקדרה על מקום הבלוע מהחלב שנפל עליו שנאסר כל שיש פחות מס' נגד הבלוע כמה שנפל עליו:.
אמנם בטעם השני שכתב כת"ר שיש כאן ס"ס שמא אין מפעפע, ושמא היה העירוי מצד השני שלא במקום שנפל עליו החלב, יש לדון בזה, ובאמת לענ"ד יש לומר הס"ס באופן אחר שמא מפעפע בכל הכלי וא"כ הוא דמי למעורב בכל התבשיל ונתבטל בששים, וזהו בעיא בגמרא בזבחים (צ"ו ע"ב) אם בישול במקצת מפעפע בכל הכלי, ואם אין מפעפע שמא עירה מצד השני, וס"ס זה עדיפא ממש"כ כת"ר לומר שמא אין מפעפע כלל וכאשר אבאר בע"ה. וטרם אומר לבאר במה שכ' שמורה אחד רוצה לחדש שבאיסור דרבנן גם במקום שאין ס' בתבשיל ואף שנפל נגד התבשיל יש להתיר משום דהוא ספק שמא אין מפעפע ובדרבנן ספיקא להקל, ולענ"ד במקום שנפל נגד התבשיל העושה זה לספק הוא שגגת הוראה דהא לא מצינו שם איבעיא וספיקא בגמ' אם נגד התבשיל אין נבלע בקדרה רק האיבעיא בגמ' אם בישל במקצת קדרה אם אמרינן שבישול מפעפע למעלה גם במקום הריקן, וכי נסתפק בכל הקדרות הבלועות מאיסור ובשלו בהם אם זה יחשב לספק איסור שמא אין פולט מהקדרה לתבשיל ואם שיכול להיות שלא נכנס כל הבלוע לתוך התבשיל זה אין מקילין בשים ספק אפילו בדרבנן, כי זה כלל גדול בדיני או"ה שמשערינן כנגד כולו משום דלא ידעינן כמה בלע כמה נפק מניה וכמש"כ הש"ך (בסי' צ"ח ס"ק ט') שבספק זה שלא ידעינן כמה נפק מניה מחמרינן אפילו בדרבנן וכדאיתא בגמ' גבי כחל (בדף צ"ז ע"ב) פשיטא דבדידיה משערינן משום דלא ידעינן כמה נפק מניה הגם שחלב שחוטה הוא מדרבנן, וגם זה דנ"ד בכלל הזה כיון שידעינן שהטיפת חלב נבלע בקדרה ובאותו המקום נתבשל תבשיל מעבר השני הרי נבלע לתוך התבשיל וכל מה שיש בקדרה הזה צריך לשער כנגד כולו גם בדרבנן:
ובאמת לשון האו"ה בשם סמ"ק המובא (במ"ז ס"ק י"ז) נותן מקים לטעות שיש ספק אם מפעפע נגד התבשיל, שאיתא התם, ממ"נ אם מפעפע לתוך הרוטב וכו' ואם אין מפעפע לתוכה ממה יאסר, דמשמע מזה שיש ספק אם מפעפע לתוך הקדרה. אך באמת ז"א שלא מצינו בשום מקום ספק לענין נגד התבשיל אם מפעפע ועיין (בש"ך ס"ק י"ח שדקדק בזה במש"כ ע"ז כלומר ואם אין מפעפע בכל הכלי ולדעתי נראה דגם לולא דברי הש"ך יש לפרש כוונת האו"ה בשם סמ"ק דהאי ואם אין מפעפע שם המושאל הוא ולא שיש ספק בדין רק האי אם אין מפעפע פירושו הוא שלא נכנס כל הבלוע לתוך התבשיל, דהא הקדרה אין אנו מתירין מצד ספק שמא לא נפלט כל הבלוע לתוך התבשיל, מ"מ לענין ספקות אין זה נכנס בגדר ספק ככל הבלועים בקדרה שמשערים נגד כולו משום דלא ידעינן כמה נפק מניה וכמוש"כ ועיין (בכו"פ ס"ק י"א ובחו"ד ס"ק י"ג) מה שביארו בכוונת הסמ"ק, ועכ"פ מדברי כולן נלמד שזה אין ספק אם מפעפע לפנים נגד התבשיל. ואולי אותו המורה שחידש דבר זה היה כוונתו נפל שלא כנגד התבשיל ועירו בצד השני ובזה יש מקום לדבריו שגם באין ששים בהתבשיל נגד הטיפה חלב שנפל על הקדרה, במקום איסור דרבנן יש להקל להתיר התבשיל משום דהוה ספיקא דדינא אי בישול במקצת מפעפע בכל הכלי שאם הדין שאין מפעפע הרי אין כאן חשש בליעה בתבשיל מהטיפה שנפלה שלא כנגד התבשיל [אם הקדרה אין מכוסה וגם לא העלה רתיחה עד למעלה נגד מקום נפילת הטיפה] ובזה נראין דבריו, אבל נגד התבשיל או אפילו בנפלה נגד מקום הריקן אם עירו נגד זה אין שום מקום להקל גם בדרבנן, וגם בספק אם העלה רתיחות נראה לענ"ד שאין להקל במקום שיש ספק אם העלה רתיחות עד מקום שנגד נפילת הטיפה מעבר לקדרה ועד בכלל גם מדרבנן, משום שיש שני צדדים להחמיר שמא בישול מפעפע בכל הכלי ושמא עלו הרתיחות עד על מקום זה:
ועתה אשוב לדברי שכתבתי שיותר נכון לומר הספק שמא מפעפע בכל הכלי (במקום שיש ששים נגד הטיפה ואין שם ס' פעמים ס') והוא היתר גמור שנתבטלה הטיפה בס' בכל התבשיל משא"כ אם נדין ע"פ הספק שכתב שמא אין מפעפע. והנה זה הוכחתי אשר זאת אין ספק שמא לא נכנס הבליעה של הטיפה הנופלת כלל, רק שיש לספק שמא לא פעפע להלאה במקום הריקן רק עומד על המקום ואין צריך לס' פעמים ס' רק ס' נגד מה שנפל, מ"מ הא באותו המקום שנפל הטיפה הבלוע באותו המקום נעשה נבלה גם שלא נתפשט להלאה, דבגמ' לא נסתפק רק אם בישול במקצת אם צריך מריקה לכל הכלי אבל באותו המקום שנפל הטיפה הלא נבלע שם, וכל הבלוע בדופן הקדרה נגד מקומו של נפילת הטיפה נעשה נבלה, וצריך לשער נגד כולו בעובי הקדרה כמה בלוע יש שם שיעשה נבלה, וצריך לשער בכל עובי הקדרה משום דלא ידעינן כמה, משא"כ אם נאמר הספק כמש"כ שמא מפעפע בכל הקדרה אין צריך רק ס' כנגד הטיפה לבד ובאיסור דרבנן או במקום ס"ס נקל בזה:
ולכאורה יש להקשות לפי מש"כ שיש חשש בעירו נגד מקום נפילת הטיפה במקום הריקן משום כשעירו ונשאר מקצת בקדרה פחות מס' נגד הטיפה נאסר שמה שיצא לחוץ אין מצטרף שניצוק אין חיבור, דא"כ מ שנפל נגד התבשיל ועירו דרך צד מקום הנפילה יאסר עד שיהיה ס' פעמים ס' בכל התבשיל שהרי הקדרה נשארה באיסורה, ובעינן ס' נגד האיסור שנפל על הקדרה, ובאמת לא נמצא זה בכ"מ ואף לכתחלה אין צריך להמתין עד שיצטנן ולא חיישינן לשמא נשאר מקצת בסוף העירוי, ובנפל נגד התבשיל סגי תמיד בס' לחוד ואין מצריכים לס' פעמים ס', ואדרבה כתב הש"ך שאין להמתין עד שיצטנן וטוב יותר לערות מיד יעו"ש:
ונראה לענ"ד לבאר הענין היטב שבמקום שנפל הטיפה במקום הריקן שלא כנגד התבשיל יש לחוש יותר לזה, יותר מן מקום שנפל נגד התבשיל מתרי טעמי, א), שבמקום שנפל נגד התבשיל ודאי חמימות התבשיל בעת שעומד על מקומו ומתבשל (חזק יותר מן אותו העת שהוא מערה ממנו, וע"כ באותו התבשיל אין לחוש להצריך ס' פעמים ס', דודאי אותה הפליטה שיפלוט מן הקדרה לתוך התבשיל בעת העירוי כבר נכנס בהתבשיל מקודם בעת שהיה על מקומו, וא"כ כל הקדרה היינו כל התבשיל הצטרף לבטל הטיפה, משא"כ במקום הריקן שמקודם כבר היה בפ"ע ולא נכנס להתבשיל ועתה בעת העירוי אשר בא עליו התבשיל ובולע מן הקדרה, יש לחוש שמא בסוף העירוי פעל יותר החמימות עליו ופולט אז. ב), עוד יש טעם וסברא ישרה לחלק זה מזה, בשלמא בנפל נגד התבשיל אז לא ירד שם איסור על הבלוע בקדרה במקום נפילת הטיפה בפ"ע, שהרי אז הבלוע והתבשיל מחוברין ביחד ולכן לא חיישינן להצריך ששים לבסוף לאותו הנשאר בסוף העירוי, משום שאז אוסר נגדו ומתחלה לא נפלט ולבסוף נפלט, משא"כ כאן במקום שנפל נגד הריקן שאז חל האיסור על הבלוע בקדרה באותו מקום שנפל הטיפה שהמקום אין מחובר להתבשיל כי שמא אין מפעפע, וכיון שיש עליו שם איסור חיישינן שפיר לבסוף העירוי שאוסר להמקצת הנשאר כשאין אז ס' נגד הטיפה, וזהו לענ"ד מצינו בסברת הגמ' חולין צ"ז ב' דפריך הגמ' גבי כחל אלא מעתה נפל לקדרה אחרת לא יאסר ומשני הגמ' כיון דאמור רבנן כחל עצמו אסור שויוה רבנן כחתיכה דנבלה, ודברי הגמ' צריך ביאור, ונראה לענ"ד לומר בכוונת הגמ' לפי שבאמת בשר הכחל אינו אסור רק מצד החלב הנבלע בתוכו, וע"כ כיון שאנו משערים בכולו משום דלא ידעינן כמה נפק מניה, וא"כ הוא במציאות שיצא כולו מאתו, עד שיש ס' בכחל עצמו נגד מעט החלב הנשאר בו, וא"כ לא תיאסר הקדרה האחרת מטעם ספק דרבנן אם היה כאן איסור, ומשני הגמ' כיון דאמרו רבנן כחל עצמו אסור שהוא הוחזק בהחלב שבתוכו וספק שמא יצא ממנו כולו, ממילא יש עליו שם איסור וכל שיש עליו שם איסור אוסר עד ששים נגד כולו אף בדרבנן. וע"פ הסבר זה נראה לענ"ד אשר בנפל נגד התבשיל אין צריך רק פעם אחת ששים נגד הטיפה, שכל זמן שהקדרה מחוברת עם התבשיל אין על הקדרה שם איסור בפ"ע, ולכן לא חיישינן מספק שמא מתחלה לא פלט מן דופן הקדרה להתבשיל ובסוף בעת גמר העירוי יצא מן בלע הקדרה להתבשיל, משא"כ בנפל נגד הריקן כיון שחל על הקדרה שם איסור לענין שאסור לערות עליו התבשיל בצד זה מפני שהוא מבטל איסור לכתחלה וכל שיש עליו שם איסור, א"כ בנשאר בסוף העירוי פחות מס' נגד האיסור שנפל על הקדרה במקום הריקן יש לאסור כמה שנשאר ונצטרך ס' נגדו שהוא בס"ה יהיה ס' פעמים ס' שאז אין כאן חשש איסור. ולכאורה יש הקשות על מש"כ שכיון שיש עליו שם איסור יש לחוש להעירוי משום שנשאר מעט הקדרה וזה נאסר, א"כ במקום שנפל נגד הריקן שמתירין אם היה ס' פעמים ס' גם בעירו נגד מקום נפילת הטיפה ורק לכתחלה אנו אוסרים זה משום שמבטל איסור לכתחילה, ולמש"כ נצטרך ס' פעמים ס' פ' ס' נגד הטיפה, משום כיון שנפל נגד הריקן מיד נאסר הבלוע בקדרה מקום הריקן עד פחות מעט מס' נגד הטיפה, ואח"כ כשמערה דרך מקום זה ניחוש להנשאר עד פחות מעט מן ס' נגד הנאסר בקדרה, והעירוי אחר שנאסר כשבא לחוץ עם מה שיצא מתחלה יאסור ג"כ עד ס' נגדו, וזה לא נמצא בשום מקום רק בס' פעמים ס' סגי להתיר אף בנפל נגד הריקן וגם עירו עליו בצד זה:
והנראה לענ"ד בזה דהנה אנן קיי"ל לעיקר הדין בשאר איסורים שלח בלח אין נעשה נבלה במקום הפסד כדאיתא ברמ"א (סי' צ"ב סעיף ד'), ובבשר בחלב הכריע הש"ך שם (בס"ק ט"ו) שגם בתערובות לח בלח נעשה נבלה, ומה שכבר נעשה בשר בחלב כשנתערב אח"כ עד פחות מס' נגדו שיעשה התערובות השני נבלה בזה הוא כשאר איסורין כמובן, וכן מבואר בפוסקים בכמה מקומות, ומעתה הטיפת חלב שאסרה עד ס' נגדה זה נעשה נבלה כדין בב"ח ממש ואוסר אף בלח נגדו עד ס', אמנם מה שנאסר אח"כ הנשאר בקדרה בסוף העירוי כשאין בו ס' פעמים ס' נגד הטיפה, אותו תבשיל אין לו דין בשר בחלב שהרי נגד החלב יש בו ס', רק מה שנאסר במעט פחות מס' פעמים ס' מפני שהתערובות הראשון שהוא מעט פחות מששים נגד החלב נאסר מדין בב"ח ותערובות השני הוא כשאר איסורים, שהנאסר משום איסור בב"ח אוסר עד ששים נגדו וכיון שהוא לח אין נעשה נבלה, ולכן כשנופל הנשאר בקדרה לתוך התבשיל שעירו מקודם מהקדרה ומתערב ביחד שרי כל שיש ששים פעמים ששים נגד החלב לבד:
ובזה מתורץ גם מה שדקדק בדברי הפרמ"ג במשבצות (סי' פ"ז ס"ק א') שכתב שם ומיהו אם הוא צלול ישפכנו ולא כתב שם שישפכנו בבת אחת, ולמש"כ אתי שפיר שבזה אין אנו חוששים באמצע העירוי שיאסר הנשאר באין ס' נגד כל קליפת הקדרה משום דהתם לאו בבב"ח עסקינן רק ברוטב נבלה, וא"כ כשנתערב הלח שנשאר בקדרה בסוף העירוי עם היוצא מתחלה שרי כיון שיש ששים בכל התבשיל ביחד, ואין להשיב בהא שבלח בלח אין נעשה נבלה שהוא רק במקום הפ"מ, יש לומר דכאן שהוא רק ספק דאפשר שיצא מתחלה כל הבלוע להתבשיל לא חיישינן מספיקא גבי לח בלח ודו"ק: