באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת שבת · דף קכג:
דאביי סבר דדבר שמלאכתו להיתר מותר לצורך גופו ומקומו ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא ורבא סבר דדבר שמלאכתו להיתר מותר אפי' מחמה לצל ודבר שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו. איתיביה ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו ומשני ה"נ מחמה לצל. והנה רבה סבר לעיל כאביי דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר ולצורך מקומו אסור ואוקמיה הא דהעלי שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו משום דהוה כסיכי זורי ומזורי כיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום. ולכאורה קשה מדוע לא יאמר רבא כסברת רבה דהוה כסיכי זורי ומזורי דקפיד עלייהו. והנראה בזה דזה בזה תלי דלרבה דאמר דכלי שמלאכתו לאיסור רק לצורך גופו מותר לטלטלו וע"כ בעלי נמי מקפיד עליו מלהשתמש בגופו וע"כ מדמי לה לסיכי זורי ומזורי ולצורך מקומו סבר דבכל, הכלים שמלאכתם לאיסור אסור אבל לרבא דס"ל דכלי שמלאכתו לאיסור אף לצורך מקומו מותר לא יכול לאוקמי דהוה כסיכי זורי ומזורי דנהי דמקפיד בעלי מלהשתמש בגופו אבל אין מקפיד עליו לטלטלו ממקום למקום ולא דמי להני דמשום חשיבותייהו דוכתא מייחד להו ומקפיד עלייהו מלטלטלן ממקום למקום וא"כ מותר לטלטלו לצורך מקומו דמטלטול לא אקציא וע"כ הוצרך לאוקמי מחמה לצל. וע"כ פסק הרי"ף ז"ל בביצה כאוקימתא דרבא דמוקי לה מחמה לצל אף דבכ"מ מספקא ליה אי קי"ל כרבא או כרבה משום דרבא דהכא קאי בשיטתיה דמתיר בכלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו ובזה קי"ל כותיה דרב קאי כוותיה ודוק: