אור ברסלב
באר מים חיים (נוסינזון) מסכת שבת › דף צז:

באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון

מסכת שבת · דף צז:

דף פח:

מרה"י לר"ה ועבר ד' אמות ברשות הרבים ר"י מחייב. אמר ליה רבינא לרב אשי למ"ד דמחייב ר"י שתים אי להכא קבעי להכא לא קבעי לה אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה. א"ל באומר כל מקום שתרצה תנוח. פשיטא היכא דנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' הרי כתב שם משמעון אלא היכא דנתכוון לזרוק ד' וזרק ח' מהו מי אמרינן הא אפיק ליה או דלמא היכי דבעי הא לא נח. ולאו היינו דאמר ליה רבינא לר"א ואמר ליה באומר כ"מ שתרצה תנוח ודקאמר הרי כתב שם משמעון מי דמי התם כמה דלא כתב שם לא מכתב ליה שמעון הכא כמה דלא זריק ארבע לא מזדרקי ליה תמני ופירש רש"י ותוס' דבהך אתקפתא אידחיה אף פשיטותא דלעיל דמדאמר ליה רבינא לרב אשי נוכל להוכיח אף בנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' דפטור כדאמר התם אי להכא בעי לה להכא לא בעי לה דאי לאו הכי שפיר מחייב התם תרתי אי בעי דתנוח לסוף ד' כשנחה בתחלת רה"ר ע"י קליטה הרי כתב שם משמעון. ואין כיוצא בזה בסוגיות הש"ס. אבל הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל' שבת הל' כ"א כתב המתכוון לזרוק ח' וזרק ד' חייב שהרי נעשית מחשבתו שהדבר ידוע שאין החפץ מגיע לסוף ח' עד שיעבור על כל מקום ומקום מכל השמונה אבל נתכוון לזרוק ד' וזרק ח' פטור וכו' עד שיחשוב דכל מקום שירצה ינוח. והנראה בזה לפרש הסוגיא אליביה דרבינו. דהנה יש לדקדק דאמאי מקשה רבינא לר"א אליביה דר"י למאי דס"ד לפרוך אליביה דרבי דאמרי אמוראי לעיל דמחייב שתים דאי להכא קבעי להכא לא קבעי אלא דזה לאו קושיא כלל כיון דדעתו להעבירו מרה"ר לרה"ר דרך רה"י וקלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ דעתו אשתים דבהעברה זו יש שתים אבל הכא ליכא למימר כיון דדעתו היה להוציא מרה"י לרה"ר עד העברת ד' אמות ממילא דעתו אשתים דהא לא בעי כלל שתרד בתחלת ד' דר"ה למטה מי' דתהוי קלוטה כמי שהונחה דמיא. ועוד נראה דבד' אמות דברה"ר לא אמרינן קלוטה כמו שמונח דמיא אם חשב דתיזול להלן דאל"כ לא משכחת לה ד' אמות ברה"ר דנימא כיון דעברה שתי אמות דכמו שמונח דמיא ועיין בתוס' לעיל דף ה' ד"ה בשלמא לבן עזאי ובתוס' דף ד' ד"ה דאמרינן קלוטה כמו שהונחה דמיא אלא דאזלינן בזה בתר מחשבתו. וע"כ פריך דאי להכא קבעי דתנוח בסוף ד' אמות דרה"ר להכא לא קבעי למחשבי' כהנחה ועקירה בתחלת ד' דמחשבתו מבטלת דין דקלוטה כמו שהונחה דמיה בד' אמות דרה"ר. ואי להכא קבעי לה דתנוח תיכף בשיצא לרה"ר להכא לא קבעי לה וכיון דאזיל החפץ להלן ד' אמות ממקום שבעי דלנוח פטור דלא מהני ליה הזריקה כיון דאסור להביאו למקום שבעי והוה כמו מקלקל וכן פשיט הכא מזה במתכוון לזרוק ד' וזרק ח' כיון דנפל להלן ד' אמות ממקום שחפץ שתנוח הוה כמו מקלקל. אבל בנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' דלאו מקלקל הוא אלא מתקן על החצי הוה כמו שכתב שם משמעון דכיון דנח ממש בארץ ואהני מעשיו לתקן אף דחפץ עוד יותר שפיר מחויב כמו כתב שם משמעון. ופריך מדוע פטור בנתכוון לזרוק ד' וזרק ח' דהרי כתב שם משמעון. פי' אם היה צריך לכתוב שם ונכתב שמעון דודאי מחייב אף דההוספה קילקלה מחשבתו וה"נ מה לנו אם זרק עוד ד' כיון דעברו הד' שלו לחייב. ומשני התם כמה דלא כתב שם לא מכתב שמעון וכיון דגמר השם כמחשבתו לא איכפת לן במאי דקילקלו אחרי כן הכא כמה דלא מזדרקי ד' לא מזדרקי לן תמניא בתמי' דלבעי לזרוק מקודם ד' ואחר כן לגמור עד זריקת ח' דנימא דניגמר מקודם הזריקת הד' אלא הכל נעשה בבת אחת והקילקול באה בבת אחת עד שלא גמר ההנחה כמחשבתו וע"כ פטור ודו"ק:

תוכן העניינים

באר מים חיים (נוסינזון)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה