אור ברסלב
באר מים חיים (נוסינזון) מסכת שבת › דף יח.

באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון

מסכת שבת · דף יח.

דף ח.

מאן תנא נתינת מים לדיו זהו שרייתן אמר רב יוסף רבי היא דתניא אחד נותן הקמח ואחד נותן המים האחרון חייב דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו חייב עד שיגבל. אמר לו אביי ודלמא ע"כ לא קאמר ר' יוסי בר' יהודה אלא בקמח דבר גיבול אבל דיו דלאו בר גיבול אימא לחייב ודחי הגמ' לא ס"ד דתניא אחד נותן האפר ואחד נותן המים האחרון חייב דברי רבי ר"י בר' יהודה אומר עד שיגבל. ומשני ודלמא מאי אפר עפר דבר גיבול הוא. והקשו בתוס' ד"ה אבל דיו דלאו בר גיבול וכו' על המפרש בביצה דף ל"ב קיטמא שרי ליתן מים בתוכו לשרוק התנור דלאו בר גיבול הוא דאדרבא מידי דלאו בר גיבול חייב טפי. והנראה לתרץ קושיתם דתרי מידי דלא בר גיבול נינהו אחד דלא מהני ביה גיבול ואחד דלא צריך גיבול דבנתינת מים לבד זה הוא גיבולו. והכא קאמר דלא צריך גיבול אלא בנתינת מים לבד סגי לגיבולו. והתם בביצה קאמר קיטמא שרי דלא מחזיק גיבולו ואין מתגבל ואין כאן גיבול כמו בכותב על החול:

ובזה ניחא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ח מהל' שבת הל' ט"ז המגבל העפר הרי זה לש וכו' ואין גיבולו באפר ולא בחול הגס ולא במורסן ולא בכיוצא בהן והנותן זרע פשתן או זרע שומשמין וכיוצא בהם במים חייב משום לש מפני שהם מתערבין וניתלין זה בזה עכ"ל. הרי כתב כאן ג' דינים דבעפר כתב דבעי גיבול ובאפר ומורסן כתב דאין גיבול מועיל בהם ובשומשמין זרע פשתן כתב דבנתינת מים לבד חייב. וכן משמע מדבריו לעיל פ"ג דבדיו שרייתו זה הוא גיבולו והיינו כדפירשתי:

וה"פ דברי אביי דהכא דעד כאן לא קאמר ר' יוסי בר' יהודה דבעי גיבול במידי דבר גיבול אבל במידי דלאו בר גיבול אימא לחייב. דטעמא דר"י בר' יהודה דבעי גיבול דס"ל דלש חיובו עד שיתדבקו חלקיו זה בזה ועד שאינו מגבל אינו נדבק וע"כ בדבר המתדבק ונגבל בנתינת מים לבד מודה ר"י בר' יהודה דמחייב בנותן מים לבד ובדבר דלא מתגבל ונדבק כלל כמו במורסן ואפר פטור אף במגבל ומערב היטב דזיל בתר טעמא כיון דאין נדבק בגיבול ליכא כאן גיבול, אבל לסברת רב יוסף דר' יוסי בר' יהודה בכל דבר בעי גיבול א"כ לאו טעמיה דבעי נדבק בלש אלא בעי רק דלתערב יפה וא"כ אף בדבר דלא מתגבל כלל חייב בעירוב יפה. וכן לת"ק דר' יוסי בר' יהודה דמחייב בנתינת מים אף במידי דבעי גיבול להדבק א"כ חייב אף במידי דאין מתגבל כלל דעל עירובו לבד חייב. והכל בחד טעמא גרירי. ודחי הגמרא דברי אביי דהא שמעינן בברייתא דמחייב ר"י בר' יהודה באפר בגיבול ולדבריו באפר לא מהני גיבול אלא ע"כ כדרב יוסף דטעמא דר' יוסי בר' יהודה בגיבול דבעי שיתערב יפה וע"כ בכל מילי מחייב כמו ת"ק אף במידי דלא מתגבל כלל. ומשני הגמרא אליביה דאביי דהאי אפר עפר הוא:

וה"פ הסוגיא לקמן במי שהחשיך דף קנ"ה: אמר אביי אמריתיה קמיה דמר מתני' דקתני נותנים מים למורסן אבל לא גובלין ר' יוסי בר' יהודה היא והיינו לטעמיה כדפרשתי דברי אביי דהכא דטעמא דר"י בר' יהודה בגיבול משום דיבוק וע"כ במורסן דלאו בר דיבוק אינו בר גיבול ומותר ליתן בו מים לכתחלה. והא דאין גובלין היינו מדרבנן כדפריש רבינו פכ"א הלכה ל"ד. ופריך דלמא בדבר דלאו בר גיבול ר' יוסי בר' יהודה מודה לת"ק דחייב והיינו כרב יוסף דהכא דטעמא דר"י בר' יהודה משום דלתערב יפה ובמורסן מתערב יפה בלא גיבול. ומשני דתניא בהדיא דר' יוסי בר"י מתיר ליתן מים לתוך המורסן ורבי אוסר וא"כ ע"כ סבר כדאביי דמידי דלאו בר גיבול אין חייב על גיבולו וע"כ מתיר בנתינת מים לכתחלה דאף מידי דבר גיבול פטור אבל אסור בנתינת מים לבד עד שיגבל וע"כ במידי דלאו בר גיבול מתיר לכתחלה. ולפי' עולה דברי רבינו באר היטב כפי' הגמ' והמפרשים לא פי' כן ודחקו בפי' הסוגיא לרבינו ע"ש:

והמ"מ והל"מ פי' דשריית דיו לרבינו מחייב משום צובע כמו שכתב רבינו פ"ט בהעושה עין הצבע. ולא חשו לקמחיה דהכא בדיו מיירי בדבר גוש דשורין לרככם וע"כ מחייב משום לש והשיעור כדי לכתוב שתי אותיות אבל בעושה עין הצבע מיירי במים מרובים ואין מתגבל כלל דכעין משקה הוא ודרך לצבוע בהם בגדים ושיעורו כמו צובע אבל בדיו דרכו לכתוב ולא לצבוע ואין כאן משום צובע. והסוגיא מאד דחוקה לפי' דמדמה לש לצובע ואינו ענין זה לזה כלל ודו"ק:

תוכן העניינים

באר מים חיים (נוסינזון)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה