באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת שבועות · דף מד.
שומר אבידה רב יוסף אמר כש"ש דמי והקשו בתוס' דהמודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה והמודר הנאה מן המעין מותר לטבול בו טבילה של מצוה ואמאי הא מתהני לרב יוסף דחשיב בהני כש"ש. ותירצו דשאני שומר אבידה דכמה פעמים שיתעסק בה יפטור מליתן לעני אבל התם יכול לכוון לתקוע ולטבול בשעה שלא יבוא עני באותה שעה. והנה כהאי גוונא אמרינן בנדרים דמחזיר לו אבידתו משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיח. ומשמע מדברי התוס' שאם יבוא עני באותו שעה יצטרך ליזהר שלא ליתן לו דלא ליתהני מהאבידה כמו שכתבו דיכוון במקום שלא יבוא עני באותה שעה:
ויש לדקדק דמה אסור הוא זה שהאבידה מצילו מליתן פרוטה לעני. דהא אמרינן דפורע לו חובו משום דהמציל מן ההפסד לא חשיב הנאה אלא כמבריח ארי ואיך יהיה עדיף פרוטה דעני מחוב. והתוס' בנדרים הקשו כן אך תיר' דחוק דודאי רק גרם הוא ולא יתן לו מדעם דהאם אסור להבריח ארי מנכסי המודר במקלו של המדיר ולא יהא ממונו חמור מגופו. אלא הנראה בזה דהיינו טעמא דכיון דכמה פעמים מצילו מן ההפסד ודבר דשכיח הוא שוה לכל אדם לשכור האבידה בפרוטה להנצל מלתן לעני ומקרי נהנה מממונו דהוה דבר שמשכירים כמוהו כיון דיכול לקבל ע"ז שכר ומאן דשרי להחזיר אבידתו במודר הנאה דסבר פרוטה דר"י לא שכיח ואינו שוה לאדם ליתן ע"ז שכר אף דמצילו לפעמים מליתן פרוטה זה לא מקרי הנאה דמצילו מן ההפסד ומבריח ארי הוא. ועיין בזה עוד בחיד' לב"מ דף פ"ב ודו"ק: