אור ברסלב
באר מים חיים (נוסינזון) מסכת קידושין › דף נה.

באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון

מסכת קידושין · דף נה.

דף נא.

בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכו' זכרים עולות ונקבות זבחי שלמים ומוקי להא דזכרים עולות בבן שנה וממתין לה עד שתומם ומייתי שתי בהמות ומחלל אותה על עולה ושלמים בתנאי. ופריך דילמא תודה היא. ומשני דמייתי תודה. ופריך והא בעיא לחם ומשני דמייתי נמי לחם. וכן בנקבות זבחי שלמים פריך דילמא תודה היא ומשני דמייתי תודה ולחם כדלעיל. ועיין בתוס' שהקשו דלמה צריך להביא בהמה אחרת לתודה באותה עצמה שיעשה לשלמים יתנה נמי בתודה דהא שוים במתן דמים ואי משום דלא שוי באכילתם דשלמים נאכלים לשני ימים ותודה ליום ולילה ואין מביאים קדשים לבית הפסול הא האי תנא סבר דמביאים מדמשני לקמן פסח שלא בזמנו שלמים ואע"ג דפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה ושלמים לשני ימים אלא לא חייש מן האכילה. וי"ל משום דתודה בעי לחם ולא יוכל להביא לחם בתנאי דאין לחם בא נדבה וחולין בעזרה הוא כדאמרינן פ' התודה (דף פ:) והרמב"ם ז"ל כתב בזה פ"ו מהל' פסולי המוקדשים היתה בת שתים יביאנה שלמים ויביא עמה לחה שמא תודה היא וכו'. מצא זכר בן שנה ימתין עד שיומם וכו' ומביא שתי בהמות תחתיו ומתנה ואומר אם עולה היה זה עולה תחתיו ואם שלמים היה זה שלמים תחתיו וכו' ומקריב השלמים עם הלחם שמא תודה היה וכו'. והנה רבינו ז"ל מפרש דהא דקאמר דמייתי תודה היינו דמייתי בתודה ומתנה כקושית התוס' וכדבריו באמת נראה מן הגמרא דהא נקבה זבחי שלמים משמע מהגמרא דיקריבנה בעצמה וא"כ איך יוכל לחללה על תודה דהא תמימה היא. ועיין בל"מ שהקשה הא אין מביאים קדשים לבית הפסול כמו שפסק רבינו בעצמו לעיל ובכמה מקומות. והנראה לתרץ דלא דמי להא דאמרינן בפסחים (דף פט) דלא יוכל להתנות במותר הפסח משום דמביא קדשים לבית הפסול דהתם יקבע שם חדש על בהמה שלו ויפסול אותה בהשם דיקרא עליה שני מיני זבחים שאין אכילתם שוה וע"כ ודאי אסור לעשות כן לכתחלה להביא קדשים לבית הפסול. אבל הכא לא מבעיא בבבא דרישא דמקריב הנמצאת בעצמה דלא מביא אותה כלל לבית הפסול דממילא באתה לבית הפסול מעת שנבדאה וחל עליה כל הספיקות והמקריב אותה יתקננה שיביא עליה נמי לחם. וכן בבבא דסיפא דמחלל הנמצאת לא יביא לבית הפסול אלא דמחלל הבעלת מום על כל מה שהוא וממילא באתה לבית הפסול והוא רק מתקנה בהחילול דעושה אותה ראוי להקרבה וממילא חל עליה שני שמות מזבחים דאין אכילתן שוה. ולא דמי לעולה ושלמים דלא יוכל להתנות הכא בנמצא. דהתם בהשחיטה ובהקרבה מביא בודאי לידי פסול לעבור על לא ילין ובל תותיר ופסיק רישא הוה. אבל הכא דממעט רק בזמן אכילתה ודבר שאין מתכוון הוא ולאו פסיק רישא דיוכל היות שלא תבא לידי פסול וע"כ בהקרבה רק מתקן לה דממילא באתה לבית הפסול ובדיעבד הוא וע"כ יכול להקריבה ומצוה קעביד. ומה שהקשה הל"מ דאיך יביא לחם מספיקא הא מביא חולין לעזרה כדכתבו התוס'. ונראה דלא דמי לה ההיא דפרק התודה דהתם מביא מספיקא על תודה שלו והלחם צריך להיות שלו וע"כ אם לאו תודה היא הלחם חולין בעזרה. אבל הכא דמביא על הנמצאת והלחם הוא מקדיש לבהמה ולצבור לאו חולין בעזרה הוא. כדאמרינן בבבא בתרא (דף פא) גבי ביכורים דמקדיש להו דלא להוי חולין בעזרה. אבל בההיא דפרק התודה לא מצי מקדיש דצריך להביא משלו ודו"ק:

תוכן העניינים

באר מים חיים (נוסינזון)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה