באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת פסחים · דף כב.
פריך לר' אבהו דאמר לא יאכל ולא תאכל איסור הנאה במשמע והרי גיד הנשה דרחמנא אמר לא יאכלו בני ישראל את גה"נ ותנן שולח אדם ירך לעכו"ם וגה"נ בתוכו. ומשני כשהותרה נבלה היא וגידה הותרה. ופריך הניחא למ"ד יש בגידין בנותן טעם אלא למ"ד אין בגידין בנותן טעם מאי איכא למימר. ופרש"י כיון דאין בגידין בנו"ט לאו נבלה מקרי ועץ בעלמא הוא ולא אשתרי בכלל נבלה. והשיגו המפרשים מכאן את הרמב"ם ז"ל דכתב פ"ח מהל' מאכ"א האוכל גיד הנשה של נבלה או של טרפה או של עולה חייב שתים מתוך שנכלל באיסור שאר גופה שהיה מותר נכלל גם הגיד ונוסף עליו אסור אחר. הא פסק דאין בגידין בנו"ט וא"כ לא נכלל בכלל נבלה לפום סוגי' דשמעתין. ועוד איך כתב דהאוכל מגה"נ של עולה חייב שתים ובחולין דף פ"ט אמרינן דאי אין בגידין בנו"ט דאין איסור מוקדשין בגידין. ועוד הקשו עליו דפסק כר' אבוה דאמר כ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אסור הנאה במשמע ופסק דאין בגידין בנו"ט ופסק דגיד הנשה מותר בהנאה ולפום סוגי' דשמעתין הא בהא תליא והוה ליה למיסר בהנאה. והנראה בזה דדעת רבינו כיון דגלתה התורה וקראה אכילה להגיד מקרי אכילה אף לענין נבלה או לענין עולה אף דעל שאר גידין פטור משום נבלה. אף דאין בגידין בנו"ט לאסור תערובות בכ"ז לענין אכילתה גלתה התורה דמקרי אכילה. וכשהותרה נבלה למכור לעכו"ם גידה נמי בכלל מדלא צותה לנקר אותו אבל טמאים דמין אחר הוא ובהם ליכא גילוי דקרא למקרי אכילה אמרינן דגה"נ הוא בכלל כל הגידין דפטור עליהם משום טומאה:
וה"פ סוגית הגמ' הניחא למ"ד יש בגידין בנו"ט מוכרח שפיר ממאי דהתורה התירה למכור הנבלה לעכו"ם ולא הצריכה לנקר הגיד דגה"נ מותר בהנאה דהלא מקבל דמים נמי בעד הגיד אלא למ"ד אין בגידין בנו"ט מאי איכא למימר דאיך מוכח מכאן דגה"נ מותר בהנאה מדהיתירה התורה למכור הנבלה לעכו"ם עם הגיד הלא העכו"ם אינו נותן דמים בעד הגיד. וכהאי גונא כתבו התו' בחולין דף צ"ט ומנלן דמותר בהנאה ליתן לפני כלבו או לתפור בגידין. ולפ"ז ניחא דברי רבינו דודאי בכלל נבלה הוא אלא דמקשה דאין ראי' מדהותר למוכרו בכלל דמותר נמי בשאר הנאה. ורבינו דפסק דמותר בהנאה משום דכיון דסוגיא דעלמא מורה דהלכה כר"י לא דחינן אותה משום קושי' שנאמרה בסוגי' הש"ס שלא בדוכתא דהאי דינא. ולרוחא דמלתא מתרץ דר"ש לטעמיה ופשטא דקרא משמע דמותר למכור הנבלה לעכו"ם, אף אם צריך לגידה ונותן דמים בעד הגיד. והא דאמרינן בחולין דאם אין בגידין בנו"ט דאין איסור מוקדשין נוהג בגיד התם במוקדשים דחייב משום מעילה דהשיעור בהם שוה פרוטה וכיון דאין בגידין בנו"ט לא שוה פרוטה. אבל הרמב"ם ז"ל מיירי בכאן באוכל גה"נ של עולה דכתב פי"א מהל' מעה"ק דעל כזית מחויב משום לאו דלא תוכל לאכול בשעריך ולדעת המ"ל פ"א מהל' מעילה מיירי כאן בלאו דכליל לא תאכל דבזה הלאו השיעור בכזית וע"כ מחייב עלייהו אף דאין בגידין בנו"ט כמו שבארתי. וע"כ כתב רבינו של עולה אבל בשאר מוקדשין דחייב עלייהו רק משום מעילה דהשיעור בהם שוה פרושה וא"כ אם אין בגידין נו"ט ליכא שיעורה וע"כ אמרינן שפיר בחולין בפ' גה"נ דאי אין בגידין בנו"ט אין אסור מוקדשין בגה"נ ודו"ק.