באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת עבודה זרה · דף יג:
ואם הקדיש והעריך והחרים בזמן הזה בהמה תעקר ואיזה עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה מאליה. ופריך ונשחטיה משחט. ומשני רבא דנראה כמטיל מום בקדשים. ופריך נראה מום מעליא הוה. ומשני ה"מ בזמן שבית המקדש קיים דחזי להקרבה השתא דלא חזי להקרבה לית לן בה. ופריך ולהוי כמטיל מום בבעל מום דאע"ג דלא חזי להקרבה אסור. ומשני בעל מום נהי דלא חזי לגופיה לדמי חזי לאפוקי הכא דלא לדמי חזי ולא לגופיה חזי:
והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהל' א"מ דהמטיל מום אינו לוקה אלא בזמן שבית המקדש קיים שהרי הוא ראוי לקרבן ופסלו אבל בזמן הזה אע"פ שעבר בלא תעשה אינו לוקה. והשיגו עליו דהא מסוגיא דהכא מוכח דאין כאן אלא אסור דרבנן. ועוד אף מטיל מום בבעל מום אינו עובר בל"ת והכא עוד קילה מבעל מום כדמוכח מהסוגיא ואיך כתב רבינו דעובר, ע"ז בל"ת ועיין בל"מ ועוד דאם עבר בל"ת מדוע אינו לוקה כדפרכינן בנדה ד' מ"ו ע"ש. ועוד יש לדקדק על דברי רבינו דבפי"ט מהל' מעשה הקרבנות כתב מי ששחט בזמן הזה והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אע"פ שאין בית שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. וקשה דמדוע לענין הטלת מום פטרינן בזמן שאין מקדש ולא מחייבינן משום שמקריבים אע"פ שאין בית:
והנה התו' ביומא דף ס"ג הקשו דאמאי המעלה בזמן הזה חייב הא אינו ראוי אל פתח אהל מועד כיון דנהרס המזבח דהא אפי' מחוסר פתיחת דלתות ההיכל פטרינן בשחוטי חוץ כ"ש מחוסר מעשה גדול כזה. ותירצו דמיירי בהעלאת קטורת דאמרינן בזבחים מזבח שנעקר מקטיר במקומו. א"נ דמיירי במנחה דדוקא בזבחים אמרינן מזבח שנפגם פסולים משום שנאמר וזבחת עליו כשהוא שלם. א"נ מיירי דבנה מזבח במקומו דס"ל קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא. וכן כתבו עוד התו' בזבחים ובכמה מקומות דהא דאמרינן מקריבים אע"פ שאין בית דוקא בשבנה מזבח אבל מדברי הרמב"ם ז"ל שהעתקתי בזה אין נראה כן דבפי' כתב בשוחט בזמן הזה שחייב משום שמקריבים אע"פ שאין בית ומשמע נמי אע"פ שאין מזבח וכן משמע מדבריו פ"ו מהל' בית הבחירה הל' ט"ו וקשה עליו קושית התו' דמ"ש משלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל:
והנראה בזה לדעת רבינו דהא דפסולים הקרבנות בלא מזבח דוקא ביש בית דהמזבח הוא חלק מחלקי הבנין המוכרחים ואם חסר פסול וע"כ אם הקדיש למזבח וחסר המזבח פסולין. משא"כ מזבח הזהב דכלי מקרי וע"כ אם חסר כשר. אבל בזמן הזה שאין בית מדינא הוה לן להיות מותרים הבמות אלא דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא דרק במקום הזה כשר וקדוש ליקרב בכ"ז אף מזבח לא בעי כיון דליכא בית דהוא חלק מחלקי הבנין. וא"כ כשר נמי במה במקום הקדוש הזה. דנהי דבשאר מקומות איפסל במה משום דנשארה הקדושה על המקום הזה אבל במקום הזה חזרה הבמה להיתרה הראשון ויכול לעשות במה ולהקריב. ובזה ניחא דברי רבינו דהשוחט והמעלה בחוץ בזמן הזה מחוייב דנתקדשה קדושה ראשונה לפסול שאר מקומות אף בזמן הזה. ועשית במה לא מקרי מחוסר מעשה דהא בידו לעשות ולא דמי לפתיחת דלתות ההיכל דאין בידו. ואפשר עוד דיכול לעשות במה אף לאחר השחיטה וכשר. אבל לענין הטלת מום בקדשים אינו חייב אלא בהטיל מום בקדשי מזבח שפסלן מעל גבי מזבח וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' מעה"ק אבל בבמה כיון דאין חייב כרת על הקרבה במום איני מחוייב נמי על הטלת מום. וה"פ דברי רבינו שכתב ואינו לוקה אלא בזמן המקדש שהרי הוא ראוי לקרבן פי' למזבח ופסלו. אבל בזמן הזה אע"פ שעבר בלא תעשה פי' על הקרבת בעל מום בבמה כדאמרינן בבכורות דף י"ד וא"כ פסלו מלהקריבו עכשיו בבמה שבמקדש בכ"ז אינו לוקה על הטלת מום כיון דאינו ראוי למזבח דרק אם פסלו למזבח חייב על הטלת מום, וא"כ אין סתירה מסוגיא דילן לרבינו דאף רבינו מודה דליכא אסורא דאורייתא בזמן הזה על הטל מום בקדשים. וכן בספר המצות שלו לא כתב שעובר בל"ת בזמן הזה:
ובזה נראה ליישב דברי רבינו שכתב דהצורם אוזן בכור אסור משום קנסה כדמשמע מסוגיא דבכורות דף ל"ד ומסוגיא דגיטין ומ"ק ובספר המצות של רבינו מצות ל"ת ק"מ וכן בהלכותיו כתב דלוקה משום לא תאכל כל תועבה ובמה שבארתי ניחא דהא דכתב רבינו דאינו אסור אלא משום קנסא מיירי בבכור בזמן הזה דעל הטלת מום שלו ליכא רק אסור דרבנן והא דאסור משום לא תאכל כל תועבה מיירי בזמן המקדש דהטלת מום שלו אסור מדאורייתא. והתו' בבכורות דף ל"ד מחלקים בין בכור לפסולי המוקדשים והביאו ראי' מספרי דר"א מוקי להאי קרא בבכור ואחרים מוקי לה בשאר קדשים ופי' דאחרים פליגי על ר"א והסוגיא דבכורות דאינה אסור אלא משום קנסא אתיא כאחרים אבל הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו מצות ל"ת ק"מ הביא להלכה דברי ר"א ואחרים א"כ סבר דלא פליגי ודו"ק: