אור ברסלב
באר מים חיים (נוסינזון) מסכת סנהדרין › דף לג.

באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון

מסכת סנהדרין · דף לג.

דף ה.

דיני ממונות מחזירין בין לזכות ובין לחובה ורמינהו דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו. ומשני רב ששת כאן שטעה בדבר משנה כאן שטעה בשיקול הדעת דבדבר משנה חוזר ובשיקול הדעת אינו חוזר וכו'. איתיביה רב המנונא לרב ששת מעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו וכו' אמר ר"ט הלכה חמורך טרפון אמר לו ר"ע פטור אתה שכל המומחה לרבים פטור ואם איתא לימא ליה טועה בדבר משנה אתה וטועה בדבר משנה חוזר וכו'. אמר ר"נ ב"י לרבא מאי קא מותיב רב המנונא לרב ששת מפרה פרה הרי האכילה לכלבים וליתא דתיהדר. ומשני דהכי קאמר אי אמרת בשלמא טעה בדבר משנה אינו חוזר אלמא קם דיניה היינו דקמפחד ר"ט וקאמר ליה איהו מומחה לב"ד אתה ואתה פטור מלשלם אלא אי אמרת טעה בדבר משנה חוזר לימא ליה כיון דאילו הואי פרה דינך לאו דינא ולא כלום עבדת השתא נמי לאו כלום עבדת. רב חסדא אמר כאן שנטל ונתן ביד כאן שלא נטל ונתן ביד. וכתב הרי"ף דהלכתא כרב חסדא ורב ששת דהא דרב חסדא מפליג בין נשא ונתן ביד או לא היינו דוקא בטעה בשיקול הדעת אבל טעה בדבר משנה לעולם חוזר וכתב עוד דטעמא דהא מלתא משום הפסד ממונו של בעל דין דנשא ונתן ביד כיון דחייב לשלם וליכא הפסד לבעל דין ע"כ אמרינן מה שעשה עשוי. והיכא דאית ליה לבעל דין פסידא כגון שלא נשא ונתן ביד דאינו חייב לשלם לא אמרינן מה שעשה עשוי ומחזירין הדין והדין הוא טעמא דר"ח. וכתב הרי"ף עוד דמומחה דלא קבילו עליה או הדיוט דקבילו עלייהו דטעה בשיקול הדעת וליכא למהדר דעת הגאון דמחוייב משום דינא דגרמי דהא דאוקימנא למתני' בשנשא ונתן ביד הוא דלא כר"מ אבל למאי דקי"ל כר"מ אפי' בשלא נשא ונתן ביד אם אי אפשר למהדר מחוייב משום דיני דגרמי. והרי"ף כתב ע"ז דליתא. דרב חסדא לכ"ע אמר דגבי דיינא ליכא דיני דגרמי דאין לך אדם שאינו מומחה שנעשה דיין לעולם. ועוד דא"כ אפי' טעה בדבר משנה נמי אם אי אפשר להחזיר ישלם. והשיגו המפרשים על הרי"ף דהא בסוגיין אמרינן דטעה בדבר משנה פטור מלשלם משום דהדר דיניה והוא כתב להיפוך דמשום דפטור מלשלם הוא הדר דיניה. ועוד מאי מקשה דאפי' בטעה בדבר משנה נמי ישלם אם אי אפשר להחזיר הא בפירוש אמרו כיון דהדר דינא בטעה בדבר משנה לאו כלום עבד. וכן תימה על הרמב"ם שכתב דטעה בדבר משנה פטור משום דלא נתכוון להזיק והוא כנגד הסוגיא דמפרש משום דהדר דינא. ועוד הקשו על הרי"ף דסוגיא דבב"ק ודבכורות בפי' הוה בעי לאוקמי המשנה דדן את הדין כר"מ ודחה ליה דמיירי בשנשא ונתן ביד ואיך כתב הרי"ף דאוקימתא דרב חסדא אזלא לכ"ע דליכא דיני דגרמי בדיינא. ועיין עוד מה שדחקו בפי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל. והנראה בזה לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דכבר בארתי בב"ק לדעת הרמב"ם דלא מחייב משום גרמי אלא בנתכוון ופושע וע"כ כתב הרי"ף דלא מחייב משום גרמי אלא בדין הה' דליתא מומחה ולא קבילו עלייהו דדינו לאו דין הוא ואם אי אפשר למהדר מחייב לשלם דהוא נקרא מתכוון ופושע כמו במראה דינר לשולחני שאינו בקי דבב"ק (דף ק'). אבל במומחה ולא קבילו עלייהו או בהדיוט דקבילו עלייהו כיון דאית להו רשות למידן ליכא משום דינא דגרמי כדביאר הרי"ף ז"ל דלאו פושע הוא. אבל בנשא ונתן ביד חייב דזה לאו גרמי הוא אלא מזיק בידים דמחוייב אא"כ הוה אנוס. ואם הוא מומחה דקבילו עליה דפטור אפי' נשא ונתן ביד משום דהוה כאנוס גמור. וכן בטעה בדבר משנה דפטור מלשלם טעמא הוא משום דאנוס הוה דבדבר משנה כ"ע מומחים הם ומש"ה חוזר דזיל קרי בי רב הוא וע"כ היה כמו מומחה דקבילו עלייהו. דע"כ האי אינו מומחה דרישא דדן את הדין מיירי בדגמיר ולא סבר כמו שכתב בעל המאור והרא"ש ז"ל דאי לאו הכי הרי הוא בכלל רועי בקר וכמו מראה דינר להדיוט דמזיק ופושע הוא אלא ע"כ מיירי בדגמיר ולא סבר וע"כ בטעה בדבר משנה אף בשנשא ונתן ביד פטור כמו מומחה דקבילו עלייהו וכן הוכיח הסמ"ע והע"ש ודלא כהש"ך בסי' כ"ה:

וה"פ הסוגיא אי אמרת בשלמא טעה בדבר משנה אינו חוזר אלמא קם דינא א"כ שפיר מחוייב נמי לשלם וע"כ מפחיד ר"ט וקאמר ליה איהו דמומחה לב"ד אתה ופטור מלשלם דהוה אונס ואף בטעה בשיקול הדעת. אלא אי אמרת טעה בדבר משנה חוזר ודינו לאו דין דזיל קרי בי רב וא"כ אנוס הוא ופטור מלשלם ולימא ליה כיון דאילו הוה פרה קמן דינך לאו דין ואינו מקרי דין כלל א"כ אף עתה דליתא לפרה לאו כלום עבד דאין לך אונס גדול מזה. ולא דמי לשאינו מומחה ולא קבילו אותו דכתבו הרי"ף והרמב"ם דדינו לא דינו בכ"ז מחוייב לשלם אם טעה דהתם משום גריעותיה דדיין דינו לאו דין וא"כ כ"ש דפושע הוה אבל הכא דינו לאו דין משום דדבר פשוט הוא וא"כ אונס הוה. ובזה ניחא קושית התוס' והפוסקים מטיהר את הטמא דדינו לאו דינו וחוזר בכ"ז מחויב לשלם אם עירב בע"ה עם פירותיו דהתם נמי משום גריעותיה דדיין דינו אין דין משום דאינו יכול לטהר את הטמא וע"כ לא מהני לפוטרו מן התשלומים הא דהדר דינא:

והנה רב ששת דמחלק בין טעה בדבר משנה לטעה בשיקול הדעת. דס"ל דבדבר משנה לאו פושע הוא כיון דבזה הוה מומחה אבל בשיקול הדעת פושע הוה כיון דלא סבר וע"כ מחוייב משום דיני דגרמי כדבארתי בחידושי לב"ק (דף צ"ח) בכ"ז מה שעשה עשוי כיון דקיבלו אותו דינו דין. אבל רב חסדא פליג עליה בהא דכיון דקיבלו אותו ויש לו רשות למידן לאו פושע הוא ופטור משום דיני דגרמי אלא א"כ נשא ונתן ביד דמחוייב משום אדם המזיק וע"כ הדר נמי דינו בלא נשא ונתן ביד משום פסידא דבעל דין אף בטעה בשיקול הדעת. ומזה מוכיח הרי"ף כיון דלר"ח דאית ליה דליכא כאן דיני דגרמי בדיינא כיון דאיר ליה רשות למידן לאו פושע הוא וא"כ אם אי אפשר למהדר נמי פטור כיון דלאו פושע הוא וליכא דינא דגרמי בדיין. ועוד דא"כ אף בדבר משנה לחייב בדאי אפשר למהדר דהא אף בשיקול הדעת נמי לאו פושע הוא:

אבל הרמב"ם ז"ל הסכים לפי' הגאון דבמומחה דלא קבילו עלייהו או בשאינו מומחה וקבילו עלייהו וטעה בשיקול הדעת ואי אפשר להחזיר מחויב משום דיני דגרמי דנהי דאית ליה רשות למידן בכ"ז פושע הוא דהוה ליה למידק בדיניה ולשאול מן מומחה. אבל אם נוכל לחזור הדין הדר דינו כיון דלא נשא ונתן ביד ולא מחויב מדינא לא דיינינן ביה דיני דגרמי כיון דאפשר למהדר ולא גרם עוד ההיזק:

וכן במי שאינו מומחה ולא קבלו אותו דדיינינן לכ"ע דיני דגרמי אף להרי"ף היינו דוקא בדלא אפשר למהדר אבל באפשר למהדר לא דיינינן דיני דגרמי דדינו מעיקרא בטל ולא דמי לדרב ששת דס"ל דדינו דין הוה:

ולהרי"ף ז"ל סוגיא דב"ק ודבכורות דס"ד דמתני' דדן את הדין דמחויב לשלם אתיא כר"מ משום דיני דגרמי אזלה אליבא דרב ששת או דס"ד דמיירי בלא קבילו אותו עלייהו וע"כ מחויב שפיר מדיני דגרמי כדכתב הרי"ף בדין הה'. אבל לר' אבהו דאוקימנא לעיל דמיירי בדקבילו אותו עלייהו וא"כ אית ליה רשותא למידן ליכא כאן דיני דגרמי כמו מראה דינר לבקי דלא מחייב משום דיני דגרמי. וצדקו דברי הרי"ף דר"ח לכ"ע איצטרך לאוקמי בשנשא ונתן ביד דאף ר"מ מודה בלא נשא ונתן ביד דליכא כאן דיני דגרמי בדיינא. ובזה ניחא כל הקושיות שהקשה הש"ך בסי' כ"ה על הרי"ף ז"ל ע"ש:

והנה בחולין (דף מ"ג:) אמרינן דההוא תורא דאתחיל ביה שחיטה בתורבץ הוושט וגמר בוושט ורמא עלה רבא חומרא דרב ודשמואל ואמר שם ר' אבא דלשלם רבא דמי תור למריה וכתבו שם בתוס' דאע"ג דטעה בדבר משנה הוא דלא עבדינן כתרי חומרי דסתרי אהדדי בידים האכילו לכלבים ולכאורה דבריהם תמוהים הא במומחה אף בנשא ונתן ביד פטור וכ"ש טועה בדבר משנה. ונראה דהכי קאמרי דלאו טעות הוה התם דהא ידע דרב ושמואל וחומרא בעלמא אחמיר וע"כ מזיק בידים הוה דהא תורא בין לרב ובין לשמואל משרי שרי ואין רשאי להחמיר בדבר שאין שלו ודוקא בטעות אמרינן דפטור דשכח הטעם אבל לא בדאחמיר. והיינו פי' דבידים פי' בלא טעמא ומזיק בכוונה הוא וכן אמרינן התם (דף נ') שקול גלימא דטרפאי פי' דאין טעם להחמיר וחומרא בעלמא מחמרי ואין אדם רשאי להחמיר בדבר שאינו שלו ודו"ק:

תוכן העניינים

באר מים חיים (נוסינזון)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה