באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת מכות · דף ט.
כסבור בהמה ונמצא אדם כותי ונמצא גר תושב רבא אמר חייב אומר מותר קרוב למזיד הוא. רב חסדא אמר פטור אומר מותר אנוס הוא. איתיביה רבא לרב חסדא הנך מת על האשה אשר לקחת מאי לאו בידי אדם. ופירש רש"י וזה אומר מותר דסבר דאחות אברהם היא ויש להקשות דאיך מדמה לה לאומר מותר דהתם באומר מותר טעות הוא והוה ליה לשאול ליודעי דת ודין וכן כסבור בהמה דהוה ליה לעיוני אבל הכא הלא באמת מותרת אפי' בישראל דהא כל אשה הבאה ממדינת הים מהימנא לומר פנויה אני אם לא הוחזקה בא"א וכ"ש בבן נח דנראה דמהימנא אפי' הוחזקה בא"א דהא יוצאה במיאון כמבואר ברמב"ם פ"ט מהל' מלכים הל' ח' וכיון דהכא שניהם אמרו דאחותי היא אין לך מיאון גדול מזה. והנראה בזה דבאמת משום א"א היתה שרה מותרת כיון דבת נח אינה צריכה גירושין וכיון דשניהם אמרו דאינה אשתו היינו המיאון כדבארתי. ובזה ניחא דאיך אברהם גדול הדור הפקיר אשתו בשביל איזה חששא. ועיין בפ"ת אה"ע סי' ו' ס"ק י"א שכתב בזה בשם הנ"ב לאסור דכמו דאין מתרפאים בגלוי עריות ה"נ אין מצילין ודברים של טעם הם. אע"כ כדבארתי דאין לך מיאון גדול מזה. וחטא אבימלך היה רק מה שלקחה בע"כ כדאיתא במדרש שלקחה בע"כ והרמב"ם ז"ל פסק דעובד כוכבים הבא על הפנויה שלא ברצונה דהוה גזל. ובזה טעה אבימלך דסבר דאין זה גזל והייינו טעות דאומר מותר:
והיינו דקאמר אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו או אם אשתך היא או אחותך היא. פי' דאין נ"מ מזה דבין כך ובין כך אין דרך ליקח בע"כ דאין דרך העולם לגזול וליקח בע"כ וכיון דיצא מגדר וממדת העולם גזל הוא:
ובזה ניחא נמי במעשה דיהודה ותמר דכאשר אמרה צדקה ממני נפטרה מן דינה דדנה במיתה ואמאי הלא יחדה לשלה בנו ואמרינן בסנהדרין (דף נח) דבן נח המיחד שפחה לעבדו ובא עליה חייב משום א"א וכ"ש באב לבנו. אלא היינו טעמא כיון דתמר הסירה בגדי אלמנותה ולבשה בגדי פנויה הוה כמו פרע ראשה בשוק דמבואר בסנהדרין (דף נח) דהוה מיאון וכן אמרינן בסוטה דאמרה לו פנויה אני. וע"כ במסרה הסימנים ליהודה ונזכר המעשה דכבר מיאנה אמר כי צדקה ממני דלא היתה אשת איש אלא דכבר מיאנה ודו"ק: