באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת מועד קטן · דף יא:
מריון בריה דרבין ומר בריה דר"א בריה דרבא הוה להו גמלא דתורא בהדי הדדי אתרעא מלתא במר בריה דראב"ר ופסקיה לגמליה. אמר רב אשי גברא רבה כמר בריה דרב אחא עביד הכי נהי דלפסידא דידיה לא חייש אדאחרים לא חייש. והא תניא אם היה מושכרים אצל אחרים הרי אלו יעשו. והוא סבר אדם חשוב שאני:
הרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו האי סוגיא והביאו מירושלמי דשותפים נועלים חנותם ונראה מדבריהם דדחו סוגיא דידן משום דהירושלמי ותמהו המפרשים מדוע פסקו כהירושלמי ולא כגמרא דידן. ועוד הקשו מאי מדמה רב אשי הא דשותף למוחכרין ומושכרין דהא חוכר ושוכר בדידיה קעביד ואין להאבל שום טובה בזה דבין יעבוד או לא יעבוד מחויב ליתן שכרו אבל שותף לתרווייהו עביד והוה כמו פועל שלו עובד באינו דבר האבד דאסור:
והנראה בזה דרב אשי לטעמיה דמיקל באבל במקום פסידא וסבר כרשב"ג ומסתמא סבר נמי כאידך דרשב"ג דאמר אם היה ספר או בלן לרבים והגיע שעת הרגל הרי אלו יעשו והיינו טעמא דרשב"ג דסבר כיון דשעת הרגל ספר או בלן לרבים לא יכול לחזור דהוה כדבר האבד דקי"ל בב"מ דאין יכול לחזור וע"כ כופין אותו לעשות דמה להו לאחרים לאבילתו ולא הוה כחלה ואנוס. וע"כ ה"נ בשותפים יוכלו האחרים לעשות דמה להם לאבילתו ובדידהו קעבדי אף אם מתעלה חלק האבל בזה האחרים לא יצטרכו לחוש לזה דמה להם ולאבילתו. אבל אנן דקי"ל כרב שישא בריה דרב אידי דאית ליה כת"ק דהא ברייתא ולא קי"ל כרשב"ג. אלא חוששין לאיסורא דאבילות ואע"ג דאיכא פסידא דאחריני דאף עליהם מוטל האי איסורא כמו כל האיסורים דאין כופין את האדם בדבר האסור לו. וה"נ אסור להשותף לעשות במלאכת השותפין כיון דע"י זה מתעלה חלק השותף האבל דאין מאכילין את האדם דבר האסור לו אף דאין השותף יכול לחזור איסורא שאני דאף על השותף השני מוטל האיסור ודו"ק: