באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת כתובות · דף נט.
אמר שמואל הלכה כר"י הסנדלר דאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ופריך והא אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי דאמר בקונם שאני עושה לפיך דצריך להפר שמא יגרשנה ותהי אסורה לחזור עליו. ומשני ר"ה בריה דרב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהם. וכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' נדרים הל' י' אמרה יקדשו ידי לעושיהם או שנדרה שלא יהנה ממעשה ידיה אינו נאסר במעשה ידיה מפני שמשועבדים לו אע"פ שאמרו הקדש מפקיע מידי שעבוד חכמים עשו חיזוק לשעבודה דבעל ועין בכ"מ ול"מ שתמהו באמרה קונם שלא יהנה ממ"י תיפוק ליה דהא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ובפ"ו מהל' ערכין כתב בהקדיש מעשה ידיה דדוקא בדאמר יקדשו ידיה לעושיהם:
והכ"מ תי' דבקונם יכול לאסור אף דבר שלא בא לעולם. אבל באמת מדברי רבינו פ"ו מהל' ערכין ופכ"ב מהל' מכירה והובא בח"מ סי' רי"ב סעי' ז' משמע דאין יכול לאסור אפי' עליו דבר שלא בא לעולם. ואף דמסוגיתנו משמע דיכול לאסור על עצמו דבר שלא בא לעולם כמו שיכול לאסור פירות חבירו עליו. סובר רבינו דבדרך דחי' קאמר אבל לפי האמת אף עליו אין יכול לאסור דבר שלא בא לעולם אף דיכול לאסור פירות חבירו עליו ואפשר משום דדבר שאין בו ממש הוא כמו קונם שלא אישן וה"נ אין חל הקונם כיון שאינו בעולם. וכן סברתו תמוה דמשום דקונמות מפקיע מידי שעבוד יכול להקדיש נמי דבר שלא בא לעולם ומה ענין זה לזה. והא דכתב רבינו פ"ה מהל' תמורה דיכיל להקדיש עובר וכן כתב פ"ד מהל' פסולי המוקד' במפריש חטאת מעוברת דהוה כמפריש שני חטאות לאחריות. עובר בהמה שאני דלא חשיב כדבר שלא בא לעולם דלא מחשיב העובר כמו שאינו כלל אלא דמחשיב כאבר האם ולא גרע ממקדיש אבר בהמה כמו אם אמר רגל של בהמה תהא עולה דקדוש האבר כמו שפסק רבינו פט"ו מהל' מעה"ק ואף במכר להדיוט חל המכר כמו שהביאו המפרשים ראיי' מהא דקאמר בשבת ד' קל"ה כשלקח זה שפחה וזה עוברה. וא"ש כפשטא סוגי' דבכורות ד' ג' וי"ג דרב מרי הוה מקנה אודניי' דעוברי בכורות לעכו"ם ולא נצטרך לדחוק כפי התו' דהוה מקנה להאם שיקנה אזן דהעובר דאין זה במשמע. משא"כ במקנה לעובר דאדם מחשיב בב"ב עובר דבר שלא בא לעולם כיון דעובר ירך אמו אין לו זכיה. והא דיכול לקדש בתו נבאר אי"ה בקדושין:
והנראה בביאור דברי רבינו דחל הקונם באמרה שלא יהנה ממעשה ידיה. דבנדרים ד' י"ג אמרינן קונם פי מדבר עמך ידי עושה עמך רגלי מהלכת אסור. ופריך והא דבר שאין בו ממש הוא. ומשני ר' יהודא באומר יאסר פי לדבורי ידי למעשיהם. ופי' הר"ן כלומר נעשה כאומר כיון דאמר פי מדבר משמע דקאי אפה ומשמע דקאי אדבור ואמרינן סתם נדרים להחמיר ואפה קאי וה"נ בקונם שלא יהנה ממעשה ידיה נוכל לפרש דקאמר קונם שלא יהנה מידיה ואמרינן סתם נדרים להחמיר ואסרה עליו ידיה שלא יהנה מהם. אבל במקדיש מעשה ידי או בקונם מעשה ידי אין ההקדש והקונם חל דאם נפרש דיאמר דמקדיש היד או קונם היד אין ההקדש והקונם חל דאין היד נתפס בהקדש וקרבן אלא אם פי' דמקדיש אותה להמעשה או שלא יהנה ממנה. וע"כ פריך לעיל לר"ל שאמר דנעשה כאומר לה יקדשו ידיה לעושיהם והא לא אמר הכי:
וכן קונם דבור פי עליך לפי זה לא חל הנדר ודלא כהג' רמ"א בסי' רי"ג ביו"ד דקונם פיו לא חל הנדר אם לא יפרש פי לדבורו וכן פי' הגר"א שם דלדברי הר"ן בקונם דיבור פי לא חל הדר:
משא"כ במרחיב הדבור ואמר קונם שלא יהנה ממעשה ידיה דנוכל לפרש דשלא יהנה מידיה קאמר דחל הנדר דתאסור היד שלא יהנה ממנה ואמרינן בזה סתם נדרים להחמיר ועל היד קאי כמו דאמרינן בפה מדבר עמך ידי עושות עמך:
וכן כתב הרמב"ם ז"ל פכ"ג מהל' מכירה והובא בש"ע סי' רי"ג דהאומר פירות שובך או פירות כוורת הוה כאומר כוורת לפירותיו ושובך לפירותיו והיינו כדבארתי דמפרשים לשונו דמכירה קאי נמי על הכוורת כמו שכתב הסמ"ע מדלא אמר פירות שיולדו בהכוורת:
וכן משמע מרבינו פכ"ב בהל' מכירה דביאר דפירות דקל הוה דבר שלא בא לעולם באמר מה שיוציא אילן זה מכור לך. ולפ"ז באמר פירות אילן אמרינן דאילן לפירותיו קאמר. והא דאמר שם בהל' ב' המוכר פירות דקל לא שיאמר בלשון הזה דהלשון כבר ביאר למעלה בהל' א' אלא לישנא דגמ' נקיט. והמ"מ מחלק בין פירות כוורת לפירות אילן. ודבריו דחוקים ולא נמצא בגמ' טעמים וחילוקים כאלה וע"כ יהי' הקושי' על רבינו מנין לו זה ולפי מה שבארתי מבואר הכל בגמ' ודו"ק: