באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת כתובות · דף כב:
אמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא. ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא. אמר אביי תרגמא בעד אחד ע"א אומר מת הימנוהו רבנן כתרי וכדעולא דאמר עולא כל מקום שהאמינה התורה ע"א הרי כאן שנים והאי דקאמר לא מת הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. אי הכי אפי' לכתחלה. משום דרב אסי הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך. והרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' גירושין השמיט זה דלכתחילה לא תנשא. ובאמת כן משמע נמי פשטות הסוגיא דיבמות. וכן תמוה נמי סברת ר"א דבא להחמיר מעצמו על של תורה ואיזה לזות שפתים הוא כיון דמדינא זה מהימן וכבר התירו ב"ד על פיו וזה הבא אחריו לא מהימן. ואדרבה יאמרו קמו רבנן במלתא דאין ממש בדברי השני:
והנראה בזה דהרמב"ם ז"ל מפרש דמיירי בשני העדים באו בבת אחת ומיירי בטוענת ברי לה ונשאת להעד שהעיד לה. והיינו הדין דמבואר ברבינו הל' י"ט שם וז"ל באו שניהם כאחד זה אומר מת וזה אומר לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא מפני שהוא ספק ואם נשאת להעד שהעיד לה והיא אומרת ברי לי שמת ה"ז לא תצא. ומזה הסוגיא לקח רבינו דינו ולכתחילה לא תנשא להעד כדאמרינן במשנה יבמות דף כ"ה שהעד שהעיד שמת לא ישא את האשה והיינו דרב אסי שמביא ע"ז הפסוק הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים. והא דקאמר אפי' לכתחילה נמי היינו משום דכאן היא נמי טוענת ברי. ומשני דבכל זה איכא נמי טעמא דרב אסי דיהיה בזה לזות. ואל תתמה דלא מפרש הגמרא בזה בטוענת ברי ונשאת להעד. דסמך בזה אסוגיא דלעיל דמוקי בהכי פלוגתא דר' מנחם בר' יוסי ורבנן. דהא למאי דמוקי לה בשנים ע"כ נמי דבהכי מיירי וכ"ש בע"א דבע"כ צריך לאוקמי בהכי. ומייתי מדעולא דמהני העד דאומר מת כשנים לאפוקי מחזקת א"א אף בבת אחת כיון דהוא והיא אומרים ברי להם ודו"ק:
ת"ר שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לח נתקדשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא. ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא. אמר אביי תרגמא בע"א ע"א אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קמסהדי והאי דאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. והקשו בתוס' דאמאי לא תנשא לכתחלה דהוה ליה לאוקמי אחזקה. ועיין בהר"ן שכתב דאפי' בדליכא עד מכחיש לא מהימן העד דאומר מקודשת אפי' היא שותקת או אינה יודעת כגון דעד מעיד שקדשה אביה דאין דבר שבערוה פחות משנים ומביא ראיה מסוגיא דקדושין (דף סו) באמר לו אשתך זנתה והוא שותק דאמר רבא אין דבר שבערוה פחות משנים. וכן נראה להוכיח מהמשנה שם (דף סה) דאינה נאמנת לאמר על בתה שמקודשת היא. וכן אמרו דוקא לאב אית ליה נאמנות ודוקא עד שתבגור משום דבידו לקדשה כמבואר ברבינו פ"ט מה"א הל' י'. והנה התוס' והר"ן תירצו דסוגיותנו מיירי בזרק לה קדושין ספק קרוב לו וספק קרוב לה וע"כ חוששין בזה. ותמה הר"ן על הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ט מהל' אישות הל' ל"א אמר ע"א מקודשת היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי ה"ז מותרת. אחד אומר מקודשת ואחד אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי. ותמהו עליו דמשמע מדבריו דבאינה יודעת נאמן ע"א אפי' בהכחשה וכבר הוכחתי מההיא דקדושין דאינו נאמן דאין דבר שבערוה פחות משנים. ועוד תמהו דמ"ש בסיפא בהכחשה כתב דלכתחילה לא תנשא אף דהיא נמי מכחשת העד וברישא דאין עד מכחיש העד ורק בעצמה מכחשת אותו תנשא לכתחילה. ותי' המ"מ דעד מסייע גרע משום דהיא מעיזה. ודבריו תמוהין דאטו משום דאין אשה מעיזה נאמנת דהא דוקא בבעלה אמרו דאינה מעיזה ולא בפני העד. וכאן מדינא אין העד נאמן אפי' בכל האסורים וכ"ש בדבר שבערוה וא"כ כ"ש בעד מסייע לה:
והנראה בזה דכאן מיירי באשה שאין ידועה לנו דלא הוה לה חזקת פנויה ובזה ע"א נאמן לעשות ספק אם היא שותקת או אינה יודעת אפי' בדבר שבערוה כדמבואר בדברי רבינו פט"ו מהל' א"ב הל' י"ד דפנויה שזנתה דאף דאינה נאמנת לומר דהבן של פלוני חוששין לדבריה ויהיה הבן אסור בקרובות אותו פלוני. וכן משמע מהסוגיא דמיירי באשה שאין ידועה לנו כדקאמר תרוייהו בפנויה קמסהדי. וכן מדוייק לשון רבינו שכתב שאמר ע"א מקודשת היא זו דמשמע שמעיד על האשה שבאת ואינה ידועה לנו שמקודשת היא דעל אשה הידועה לנו הוה ל"ל ראיתי שנתקדשה כדאמר שם בדינים הקודמים. וע"כ אם היא תכחיש להעד דברי העד לאו כלום הוא דאדם נאמן על עצמו ואין ע"א יכול לאוסרה אבל בשותקת העד נאמן לעשות אותה ספק ערוה כדבארתי כיון דאין לה חזקת פנויה. וכן אם עד אחר הכחיש העד הזה והיא שתקה בזה נמי הוה ספק ערוה כמו ע"א מעיד דחלב הוא ואחד אומר דשומן הוא. וקאמר דאם שני עדים מכחישים זה את זה והיא שתקה כדבארתי ואח"כ נשאת ואומרת דלא נתקדשה לח תצא דכיון דהא דהוחזקה בספק הוה בהכחשה עד כנגד עד מהני ברי דידה דעתה אף, דמקודם שתקה דלא תצא. והיינו דקאמר שהרי היא אומרת לא נתקדשתי פי' דעתה אומרת לא נתקדשתי ואפשר דהיא תוכל לסמוך עצמה על המתיר דהא היא לעצמה יודעת שהיתה בחזקת פנויה והא דכתב רבינו שהרי היא אומרת לא נתקדשתי פי' שאומרת שסומכת ומאמינה להעד שלא נתקדשה ולא להשני ודו"ק: