אור ברסלב
באר מים חיים (נוסינזון) מסכת כתובות › דף יג.

באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון

מסכת כתובות · דף יג.

דף ט.

ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין וחוששין לבעילת נתין או ממזר. ומסקינן בגמ' דמאן דמכשיר מכשיר אפי' בבתה ורוב פסולין אצלה. וכתב הרמב"ם ז"ל פט"ו מהל' אסורי ביאה הל' י"א וי"ב וי"ד פנויה שזינתה ואמרה בן זה בן פלוני הוא אם אותו פלוני הוא כשר הרי הבן כשר. ואם אותו פלוני ממזר אינה נאמנת להיות הבן ממזר ודאי על פיה אלא יהיה ספק ממזר. וכתב הרב המגיד הטעם בזה שאין האשה נאמנת לפסול אלא האב והא דנאמנת להכשיר משום כיון דמדינא לא הוה אלא ספק ממזר וספק ממזר מותר מן התורה לבא בקהל אלא דרבנן גזרו עליו והאמינוה בשל דבריהם. אבל לפסול דמדאורייתא אסור בממזרת ואם היו מאמינים לה היו מקילין בשל תורה עכ"ל בק"ל. והקשו על המ"מ דהא אף לעצמה נאמנת להכשיר לכהונה וזה ספק תורה. ועוד דכמו דספק ממזר מותר בקהל מותר נמי בממזרת ודאית. ועיין בזה בב"ש ובש"ש ש"ב שהאריך בזה. ועוד דהא נאמנת אף ברוב פסולין אצלה:

והנראה בזה בטעמא דהרמב"ם ז"ל דהא דנאמנת לעצמה כיון דאשה בודקת ומזנה והיה בידה האיסור נאמנת ע"ז ככל האיסורים שבתורה דכל שבידה נאמנת אפי' אשה. אף כי רוב בשר דמקולין טרפה נאמנת להכשיר מה שבידה דמן הכשרה לקחה מלבד בחשוד. והיא לא מקרי חשודה אף דנחשדה על הזנות לא נחשדה לחלל כהונה ובודקת ומזנה. ועל בתה נאמנת מטעם עדות דנהי דלא מקרי בידה נאמנת להכשיר דעד אחד נאמן באיסורין אף היכא דאיתחזק איסורא כדבארתי זה ביבמות לד' כ"ה לדעת הרמב"ם ז"ל. וה"נ אף דאיתחזק איסורא דשתוקי נאמנת להכשיר. אבל לפסול ולעשות אותו ממזר ודאי אין נאמנת כדבארתי ביבמות שם דאין עד אחד נאמן לחוב על של חבירו דק"ו מממון הוא וה"נ אין נאמנת לעשות פסול דרבנן לפסול דאורייתא. והא דכתב רבינו שם הל' ל"ב נאמנת חיה לומר זה הבן כהן הוא או לוי או נתין או ממזר מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעים יחוסן עכ"ל. ביארתי ביבמות כיון שלא נודע לבעלים נוה הוא ואין לו שום חזקה הוה כדבר שאין לו בעלים. משא"כ כאן בפנויה שנתעברה דעד שלא נבדקה אמו היה הולד בחזקת שתוקי ונודע יחוסו וע"כ אין נאמנת אמו לעשות אותו פסול דאורייתא דאין נאמן ע"א לחוב לאחרים. והמ"מ מחלק בזה משום דהתם קרובה היא ותמיהני מנלן ומ"ט קרוב לא ועוד כתב דאין אדם משים עצמו רשע ותמיהני מאי רשעה איכא יותר בזנות דממזר מזנות דכשר לדברי הרמב"ם ז"ל דאין לוקין על ביאה לחוד.

ולמה שבארתי ניחא הא דאמרינן בבא בתרא ד' קכ"ח באומר בני וחזר ואמר עבדי הוא דמשמע דנאמן לומר על הבן שאין ידוע דעבד הוא התם נמי לא נודע מי הוא ולא נודע יחוסו א"כ הוה דבר דלית ליה בעלים ונאמן ע"א. והסמ"ע כתב בזה בסי' רע"ט דמיירי בבן שפחתו אבל פשטות הסוגיא והרמב"ם לא נראה כן אלא דמיירי בבן שאין ידוע. ועוד דבזה נראה דאינו נאמן דרבינו כתב שם בהל' ט"ו וי"ז דאין נאמנות לאב אלא בהוחזק שהוא בנו. ועיין עוד בדבריו פ"ד מהל' נחלות הל' ו' דמשמע שם בבן שפחתו אין נאמן והוא פלוגתת הגאונים וכן אמרינן לקמן דף י"ד ופסקה רבינו פי"ט מהל' א"ב הל' כ"ב כל שקורין לו ממזר ושותק או נתין ושותק או חלל ושותק או עבד ושותק חוששין לו ולמשפחתו. א"כ ס"ל דמהני שתיקה בזה כמו בכל האסורין ושתיקה הוה כמו נסתלקו הבעלים כדפרשתי ביבמות שם וע"כ נאמן ע"א ולא הוה כדבר שבערוה. ולמשפחתו דקאמר רבינו נראה דהיינו בניו דנאמן עליהם. ואם יש לו בני בנים נראה נמי דחוששין להם. ולא דמי למה שכתב פט"ו שם הל' ט"ז דאין נאמן על בני הבנים דהכא ע"כ מיירי באיש שלא נודע יחוסו וע"כ נאמן ומהני השתיקה אף על בני הבנים. והמפרשים פירשו דמיירי במשפחה שנתערב בה פסול אבל מדברי רבינו לא משמע כן. מכל אלה מוכח דלענין פסולי קהל לא מקרי דבר שבערוה וע"א נאמן בזה ככל האסורין שבתורה והא דמפרש רבא בקדושין דף ס"ו דבן גרושה ובן חלוצה פסולו בשנים בדשתיק. התם שאני כיון דהוחזק לגבי מזבח ואמרינן שם דף ע"ו ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה ואי לאו דבדקוה לא הוו מסקי ליה וע"כ הוה כהוחזק ע"י בי תרי דחד לא מהימן להכחישם והא דע"א נאמן בדשתיק דוקא במכחיש חזקה בעלמא:

ובזה ניחא דברי רבינו שכתב פט"ו מהל' א"ב הל' כ"ז יראה לי שהשתוקי שנשא אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו הרי היא ספק א"א שאין קדושין תופסין בעריות ומנין אני אומר שאין השתוקי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו שהרי הכשר שנבדקה אמו אינו אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו ולכאורה דבריו תמוהים דהתם הלא מהימנא וסומכים על פיה ומאי ראיה היא לשתוקי. אע"כ דאף דסומכים על פיה לענין דלכשר נבעלה דזה לא מקרי דבר שבערוה אבל להעיד שאין האשה קרובה וערוה עליו אינה נאמנת דהוה דבר שבעריות וע"כ מביא דע"כ אין חוששין לזה כלל כמו שנבאר לקמן:

ובזה ניחא דהוצרך רבינו לומר בהל' י"ד דפנויה שזנתה דאינה נאמנת לומר להיות זה בן של פלוני וכתב ויראה לי שחוששין לדבריה ויהיה הבן אסור בקרובות אותו פלוני מספק. והיינו דקמ"ל רבינו דלכאורה הוה לנו לא להאמינה כיון דהוה דבר שבערוה כמו שאינה נאמנת לומר שבתה נתקדשה לפלוני ובתה מותרת בקרוביו שם וקמ"ל רבינו דהכא חוששין לדבריה מספק כיון דלא איתחזק היתר ברור. ולפי מה שבארתי הא דאין נאמנת אמו לפסול את בנה היינו במעידה אחר שהוחזק יחוסו כדבארתי אבל במעידה על עצמה דזונה היא או גרושה קודם שנתעברה ונשאת לכהן הילד חלל הוא דנאמנת אמו בזה כמו החיה. וכן כתב רבינו פט"ז מהל' סנהדרין אין צריך ב' עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א גרושה או זונה אשה זו ובעל בעדים אחר שהתרו בו ה"ז לוקה ובארתי ביבמות שם דמיירי בשותקת וא"כ כ"ש דנאמנת להחזיק עצמה בפירוש. והב"ש לא כתב כן בסי' ו' סעיף י"ג ס"ק ל"ב. והא דכתב רבינו ואשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיו שם עדים. התם דבר שבערוה היא ובעי שני עדים אבל אלו אין מקרי דבר, שבערוה כמו שהוכחתי. והא דאמרינן גבי ינאי מלכא אילימא דתרי חמרי אישתבאי ובעינן דתרי יעידו ע"ז. התם ע"כ מיירי במכחשת או אומרת טהורה אני. ועוד דהתם כבר נשאת ולהוציא מבעלה בעי שני עדים דהוה דבר שבערוה ודו"ק:

תוכן העניינים

באר מים חיים (נוסינזון)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה