באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת גיטין · דף עד.
הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ה"ז מגורשת ותתן. ומפרש הגמ' מאי ותתן. רב הונא אמר והיא תתן. רב יהודא אמר לכשתתן. ומפרש הגמ' דאיכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד ר"ה אמר והיא תתן ואינה צריכה הימנו גט שני דסבר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. רב יהודא אמר לכשתתן צריכה הימנו גט שני דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי. וכתב בזה הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' גירושין הל' א' שהמגרש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים לא בשעת נתינת הגט לידה לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות על תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי אע"פ שהגיע הגט לידה ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת ולכתחילה לא תנשא עד שיתקיים התנאי ואם נשאת לא תצא אא"כ לא נשאר בידה לקיימו וכו'. ובמעכשיו ומהיום וע"מ היא מגורשת משעת נתינת הגט לידה ואינו יכול לבטל הגט ולהוסיף על תנאו ואם מת הבעל או אבד או נשרף הגט מקימת התנאי אחר מתו דכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה ויש לה להנשא לכתחילה אע"פ שלא נתקיים התנאי. והנה רבינו פסק כר"ה ומודה ר"ה בשלא אמר ע"מ אלא אתני באם דאינה מגורשת אלא כשתתן ואם נתקרע הגט או אבד בטל הגט. ועיין בר"ן ומ"מ ונשארו בתימה על רבינו מדוע כתב ברישא דאם נשאת לא תצא כיון דאינה מגורשת אלא לכשתתן וא"כ ודאי הוה כא"א לכל דבריה עד שתתן. ועוד יש לדקדק כיון דבתנאי אין חלין הגירושין אלא לאחר שיתקיים התנאי היך קאמר ר"ש לעיל ד' כ"ה ע"ב בהריני בועליך ע"מ שירצה אבא דאם רצה האב מקודשת ומוקמינן לה לעיל אליביה דרב יהודא ורב יהודא לית ליה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וא"כ לא חלו הקדושין אלא בעת קיום התנאי ואז כבר הבעילה איננה והוה כמו אבד הגט או נשרף דהכא דבטל הגט וה"נ בטלו הקדושין. ועיין בנה"מ לח"מ סי' ס"א. ועוד דלעיל מוכיח דר"ש אית ליה ברירה הא כיון דאין הקדושין חלין אלא בשעת קיום התנאי ואז כבר נתברר הענין וחל שפיר אף למ"ד דלית ליה ברירה כמו שהוכיח המהרי"ט מההיא דב"ק דף ס"ט דכל הנלקט חל שפיר אף למאן דלית ליה ברירה. ועיין בקצה"ח סי' ס"א והנראה בזה דהא דאין מתגרשת אלא בשעת קיום התנאי היינו משום דאין ברירה דבאמת הלא גרשה עכשיו אלא כיון דתלה הגירושין בתנאי דלא יחולו הגירושין אלא בקיום התנאי וע"כ אין ברירה לומר דבקיום התנאי יתקיים הגירושין למפרע. ולא דמי לאומר מעכשיו או מהיום דהתם לא תלה הגירושין בתנאי אלא דאתנה דביטל התנאי יבטל מעשה הגירושין. אבל באם ואם תלה המעשה בקיום התנאי וע"כ אין ברירה לומר דהוברר דנתקיים התנאי למפרע וחלו הגירושין למפרע. בכ"ז לא שייר בהני גירושין אלא כח הביטול והסמפון דהא גרשה סתם וחפץ דיחולו הגירושין לכל דבר לירושתה ולהפרת נדריה ולהנשא לאחר אלא חפץ שיהי' בו תנאי ולא שייר אלא כח הביטול כמו תנאי ולשאר הדברים לא גרע מאילו נתן לה בשתיקה בהיו עסוקים באותו ענין. ואזלינן בזה בתר אומדן דעתו כדכתב רבינו בפ"ט הל' י' דכל התנאים שתלויים ברצונה אם מחלה אותם לבעלה בטל הגט ועיין בזה בר"ן דיכולה לומר כלום אמרת אלא להנאתי זהו רצוני. וכן כתב רבינו באמר ע"מ שתתני מאתים זוז דאינו יכול למחול אבל לבטל התנאי יכול. והיינו דלמחול לא הוה בדעתו בעת התנאי אבל לבטל התנאי ודאי היה בדעתו. וכן אמרינן לעיל דף ל"ד מכדי האי גברא לבטולי גיטא בעי התם לקיומי תנאה קא בעי. וה"נ אמרינן דהאי גברא לשדי ביה תנאי קא בעי ולבטולי גיטא אבל לא שלא יחולו הגירושין. והוה כמאן דאמר הרי את מגורשת ממנו חוץ מכח ביטול הגט כשארצה וזיכה לה כל הזכיות מגירושין לבד כח הביטול. וכן אבד או נשרף מקרי ביטול וכן מת הבעל דכולהו מכח בעל קאתי. וגירושין גמורין דלא יתבטלו חלין בשעת קיום התנאי דמתברר הדבר ואז אין צריך לברירה כמו שכתב המהרי"ט:
ובזה מבואר דברי רבינו שכתב בפ"ט שם הל' ה' ומה בין המגרש על תנאי לזה שקבע זמן לגירושין או תלאן במעשה שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואין גומרין עד שיתקיים התנאי לפיכך כשנתקיים התנאי נתגרשה אם אם היה הגט קיים אע"פ שאינו ברשותה ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיות ברשותה, אחר שנתקיים התנאי שהרי הגיע לידה תחילה בתורת גירושין ואם נשאת קודם שיתקיים התנאי לא תצא כמו שבארנו אבל התולה גירושין בזמן או במעשה לא הגיע הגט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון לפיכך כשהגיע הזמן צריכה להיות הגט ברשותה או שיהי' במקום שיחדה אותו בו וכו'. והיינו כדבארתי דבתנאי חלין הגירושין עכשיו וע"כ לא בעינן שיהי' ברשותה ומה שאינה ברשותה לא הוה כאבד או נשרף דאבד או נשרף הוה כביטל וכח הביטל שייר לו. ולא דמי לאחר זמן דהתם לא הוה גירושין כלל וע"כ בעינן שתהיה ברשותה כמו שבארתי לעיל בחי' לכתובות דף פ"ו. וכן משמע מדברי רבינו שם הל' י"ט שכתב ובכל אלו התנאים כל הימים שמנתינת הגט עד שימות ויתקיים התנאי הרי היא מגורשת לכל דבר ומשמע מדבריו דאף בתנאים דאם ואם. וכן משמע מדבריו בפי' המשניות. והיינו דפסק כגי' הרי"ף דחכמים אומרים דהרי היא מגורשת לכל דבר. ונראה דמזה לקח רבינו דינו כאן דאם נשאת לא תצא:
ובזה ניחא הסוגי' דלעיל דף כ"ה דמוכיח דאית ליה לר"ש ברירה מדמהני הקדושין בהרני בועליך ע"מ שירצה אבא דאליביה דר"י אזלה הסוגי' דלית ליה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וא"כ לא מהני רציית האב לקיים הקדושין דהקדושין כבר איננו ונתבטלו. ועיין בנה"מ סי' ס"א. אע"כ דאמרינן ברירה וע"כ שפיר בקיום התנאי חלו הקדושין למפרע והוה בזה הדין כמו שביאר רבינו באומר מעכשיו דחלו הגירושין לגמרי מעכשיו ודו"ק:
ה"ז גיטך ע"מ שתיתני לי מאתים זוז ומת נתנה בחייו אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם ומפרש הגמ' דסבר לי ולא ליורשי. וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' גירושין הל' כ"ב אמר לה זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ולא קבע זמן, ומת, קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן לפיכך אע"פ שאבד הגט וכו' לא תנשא עד שתחלוץ. ופי' המ"מ טעמא דרבינו דבעינן שיהא התנאי מבוטל בפועל דהיינו בקבע זמן לקיום התנאי ועבר הזמן והביא ראיה לזה מדאמרינן לקמן באם לא באתי עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב ח' דמספקא לגמ' לקמן דף ע"ו אם יכולה להנשא בתוך י"ב חודש אף דהתנאי מבוטל ואין יכול עוד להתקיים כיון דלא עבר זמנו לא נתבטל בפועל. ואף כי דברי גאון הם עורר בזה הב"ש בסי' קמ"ג ס"ק י"ד קושיא עצומה מהא דכתב רבינו בהל' י"ט שם בע"מ שתשמשי את אבא ומת האב קודם שתשמשנו דאינו גט והרי שם לא קבע זמן ולא נתבטל בפועל התנאי ודחק בחילוקים. וכן יש לדקדק מהא דכתב רבינו הל' כ"ג בה"ז גיטך ע"מ שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבד הכלי או הבגד או נגנב דאינו גט והרי לא נתבטל שם בפועל דהא לא קבע זמן. והנראה בזה דטעמא דרבינו כיון דנתבטל התנאי בסיבת מיתת הבעל לא אמרינן בזה דהוה כלא נתקיים התנאי ואינו גט אלא אדרבה אמרינן דנתבטל התנאי דהא לי אמר ולא התנה אלא ליתן לו ואדעתא דמתה לא אתניה וא"כ הוה גט אף בלא קיום התנאי. ולא דמי לכל מקום היכי דנתבטל דבר התנאי ואינו יכולה לקיימו דהתם לאו בסבת הבעל הוה אבל הכא כיון דבסבת מיתתו היה אדרבה אמרינן לא ניחא ליה דתפול קמיה יבם וכיון דלא קבע זמן ניחא ליה דיהי' גט בכל ענין אלא דישאר עליה חוב התנאי הזה ואדעתא דמיתתו לא אתני. ודייק זה רבינו מדקתני זקוקה ליבם ולא קתני מתיבמת או אינו גט מכלל דרק לחומרא חשו לה. אבל בקבע זמן דעתו ודאי לבטולי גיטא באם יעבור הזמן ולא תקיים התנאי ולצעורי קמכוון. וכהאי גונא מחלקים התו' לקמן בע"מ שתשמשי את אבא בין קבע זמן ללא קבע. ולפי זה הכא בקבע זמן ומת הבעל תוך הזמן אינו גט ותוכל להתייבם תיכף אף שלא עבר הזמן כמו בכל הני שהבאתי. ולא דמי לאם לא באתי תוך י"ב חודש ומת בתוך י"ב ח' דבעינן שיעבור הזמן כדפי' הר"ן דהתם אדעתא דמיתה לא אסיק ומשמעות לשונו שתחכה י"ב חודש:
ובזה ניחא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ח מהל' גירושין הל' י"ג ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני וכו' נשאת לאחר קודם שתנשא לפלוני בטל הגט ותצא והולד ממזר וצריכה גט משני. והיינו כדבארתי כיון שנשאת לאחר ונעשית במעמד שאינה יכולה לקיים התנאי אנן אמדינן דעתו של הבעל דזה הוה כביטלה התנאי ולא נתקיים. אף שלא נבטל לגמרי התנאי דהא אפשר שתתגרש מזה ותנשא לאותו פלוני וכ"ז מקרי בטל התנאי כמו בע"מ שתתני איצטלתי ואבדה אף שאפשר שתמצא עוד בכ"ז אמרינן דאינו גט כיון שנעשית במעמד שאינה יכולה לקיים התנאי. והמ"מ כתב דע"מ שתנשא לפלוני תחילה משמע ומדברי הגמ' דלקמן דף פ"ד לא משמע כן ודו"ק:
הרא"ש פ' מי שאחזו סי' ט' הביא מגמרת ירושלמי בפלוגתא דר"מ ורבנן לענין תנאי כפול וקאמר הכל מודים באם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת פי' דלא בעינן בזה תנאי כפול. רבי חגי בעי קומי רבי אסי והא אם לאו כלאחר הוא א"ל שניא היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם. ופי' הרא"ש דמשום הכי צריך תנאי חזק וכפול. וכתב דמשמע מזה דאם ולאחר לא בעי תנאי כפול ותמה על הרמב"ם ז"ל דכתב דבלאחר לא בעי תנאי כפול כיון דתלה במעשה ובאם מצריך לכופלו. והנראה בזה לדעת הרמב"ם דהכי פי' הירושלמי דר' חגי בעי קומי ר"א דהא אם כלאחר הוא פי' כמו דאמרינן לעיל ד' ע"ב דאם מתי כלאחר הוא והוה כמו דתלי במעשה ומדוע בעינן באם תנאי כפול ואם לא כפליה קיי"ל דבטל התנאי. וע"ז משני שניא היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם. פי' כיון דבא להוציא מחבירו ממון לא אמרינן דאם כלאחר הוא ותלי במעשה אלא אמרינן דתנאי בעלמא הוא דחפץ להוציא ממון וע"כ בעי תנאי כפול ואם לא כפליה בטל התנאי. דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דבממון צריך לפרש דבריו ולא אמרינן דאם כלאחר אלא בדבר שאינו להוציא ממנה ואינו דבר ממון כמו אם מתי או אם תצא חמה או אם ירדו גשמים דאינו בא להוציא דבר מחבירו ובזה משמעות דבריו לאחר שיהי' דבר זה ודוקא דלא כפל תנאו אבל אם כפל תנאו אפי' בדבר המתהוה מאליו אמרינן דתנאי עשה ולא הוה כלאחר:
ובזה ניחא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ט מהל' גירושין הל' כ' חולה שרוצה לגרש אשתו על תנאי כשימות וכו' ולא רצה לגרש מעכשיו וכו' אומר לה כשנותן הגט אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהי' גט ואם לא מתי לא יהיה גט כדי שיהיה תנאי כפול והן קודם ללאו וכו' ואם מת תהיה מגורשת כשימות והוא שיגיע גט לידה קודם מיתה. והיינו כיון דכפליה לתנאי תנאי הוא ולא הוה כלאחר וחל הגט עכשיו ונגמר בשעת מיתה כדבארתי לעיל דאז מתברר הדבר ובשעת מיתה הגירושין שפיר יוכלו לחול כדאמרינן בב"ב ד' קל"ז. והמפרשים השיגו עליו בזה ודו"ק: