באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת גיטין · דף כד:
א"ל אלא מעתה רישא דקתני שמי כשמך פסול לגרש שני הוא דלא מצי מגרש ביה הא ראשון מצי מגרש ביה והא אמרינן ולא אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב אלא מאי אית לך למימר בעידי מסירה ור"א היא. והקשו בתו' דבפ' ג"פ אמרינן דשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשים נשיהם אלא זה בפני זה ולר"א הא עדי מסירה ידעי שפיר אם זו היא אשתו אם לאו. ואומר ר"י דאין עדי מסירה מדקדקים לראות אם זו היא אשתו אלא כיון שמכירים שמה הכתוב בגט וכו' וע"כ בעי נמי שיהי' זה בפני זה ואז ב"ד ישאלו להם אם היה זה בפני זה ודבריהם דחוקים דאיך יתכן לחשוש דהעדי מסירה לא יכירו אותה דודאי צריכים להכיר שזו אשתו וכן משמע מכל הפוסקים. ועיין בר"ן בשם הרמב"ן שדחה כל דבריהם ומשמע מדבריו דלפי התקנה שאין מגרשין אלא זה בפני זה שפיר סומכים על גיטה בעידי חתימה לבד כמו בכל הגיטין ולא בעי שתביא נמי עדי מסירה.. וכן משמע מהרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב מהל' גירושין וכותבים גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו והוא שיהי' העדים מכירים שזה הוא פלוני ואשתו היא פלונית ואם היה באותו מקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוים אין מגרש אחד מהם אלא במעמד חבירו שמא יכתוב גט ויליכנו לאשת חבירו ויגרשנה עמו. ומשמע מדבריו דאם יוליכנה לאשת חבירו תהני כאן עדי חתימה ולא תבעי לעידי מסירה. וכן כתב בפכ"ד מהל' מו"ל הל' ח' דשני יוסף בן שמעון אין מוציאים מעליהם שטר חוב אלא אם כן באו עדי השטר והעידו שזה השטר וזה הלוה וכן אין מגרשים נשיהם אלא זה בפני זה. משמע מלשונו דזה בלא זה דכותבים בהלואה סגי בעידי מסירה לבד ובגט סגי בתקנה דאין מגרשין אלא זה בפני זה אבל לא צריכה שתביא עדים שזו היא שנתגרשה אלא סומכים שפיר לפי התקנה על גיטה בעדי חתימה לבד כמו בכל הגיטין. ולדבריהם הקושיא דמקשה הכא היא הקושיא דמקשה בב"ב. והא דלא מתרץ הכא דאין מגרשים אלא זה בפני זה. תי' הרמב"ן דניחא ליה לאוקמי כר"א דרישא אוקמינן כוותיה. ועוד נראה דאפשר לומר דהתקנה דאין מגרשין אלא זה בפני זה נתקנה בימי האמוראים וע"כ לא יכול לתרץ על המשנה כן. והב"י בסי' קל"ו וכן הרמ"א בהג' שם העתיקו דברי רבינו ירוחם שכתב על הא דאין מגרשין אלא זה בפני זה שבעי שתביא עדים שנתגרשה זה בפני זה או עדי מסירה. ונראה שר"י בא נמי לתרץ קושית הראשונים מדוע לא מתרץ כאן כמו בב"ב וע"ז מתרץ ר"י דאף לפי התקנה צריכה בירור שנתגרשה זה בפני זה וע"כ מתרץ באופן פשוט בעידי מסירה ור"א היא. ותמיהני על הב"י ורמ"א שהביאו להלכה דברי ר"י ולא הרגישו כלל שהרמב"ם והרמב"ן והר"ן מקילין בזה דלא צריך בירור כלל שנתגרשה אלא זה בפני זה וסומכים שפיר על עדי חתימה לבד. ובאמת כדבריהם נראה דלמה לנו לחוש שלא נעשה כתקנת חכמים וע"כ במקום עיגון ודאי שפיר נוכל לסמוך על דבריהם:
ובזה ניחא דביבמות קי"ט במת יצחק אמר רבא התם דלא חיישינן לתרי יצחק ומייתי ראי' בחבי בר נאני דשכיחא טובא במחוזא ואגבי בהו רבה בר אבוהו זוזי ולא חיישינן לנפילה ומסירה וה"נ לא ניחוש לתרי יצחק. והקשו בתו' דמאי ראי' מייתי לאיסורא מממונא. ולמה שבארתי ניחא דרבא ס"ל דאף באיסורא כדהכא הדין כן:
והנה הרא"ש סי' ג' הכא מקשה דהתם מסיק רבא דלא חיישינן לתרי יצחק ומ"ש מגט הנמצא דחיישינן לתרי יצחק. ותירץ דבגט אפשר לתקן. ודבריו תמוהין דהא אף בגט היכי דלא אבד לא חיישינן ומאי ראי' מייתי התם מחבי בר נאני דהתם לאו בשטר הנמצא מיירי. והנראה בזה היכא דהספק אחר שכבר נעשה מעשה היתר דהיינו התם במוחזקת בגט דכבר נעשה מעשה הגירושין וכן במת יצחק דכבר נעשה ההיתר ע"כ לא מחזיקינן אסיר לחוש לחששות. משא"כ בגט הנמצא דלקמן (דף כ"ז) דעדנה לא נתגרשה וע"כ מעמידים אותה בחזקת איסור וחיישינן לתרי יוסף בן שמעון במקום שהשירות מצויות ואין מגרשין בו לכתחילה עד שתביא ראיה לדבריה ודו"ק: