באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת ברכות · דף כא.
אמר ר"י אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא וכו'. תנן בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לפניה ולאחריה ואי ס"ד אמת ויציב דאורייתא לברך לאחריה. ומשני אי משום יציאת מצרים הא אידכר ליה בק"ש ונימא הא ולא נימא הא ק"ש עדיפא דאית ביה תרתי. ור' אלעזר אמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ק"ש והקשו המפרשים לשמואל דאמר ספק קרא ק"ש אינו חוזר קורא דהא לעיל ד' ט"ז אמרינן דטעה בין פ' לפרק יחזור לפרק ראשון ומ"ש מספק קרא ק"ש. והנראה בזה לפי מה שפסק הש"ך בי"ד סי' ק"י וקי"א היכא דאיתחזק איסורא בחתיכה אחת משני חתיכות לא אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא וכן אבאר אי"ה לקמן בפסחים ובנזיר דכן דעת הרמב"ם ז"ל וע"כ ניחא דכיון דע"כ טעה באחת מהם וא"כ איתחזק איסורא בחתיכה אחת משני חתיכות וע"כ לא אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא דמאי חזית לאמר על האחרון יותר מהראשון משא"כ בספק קרא ק"ש דלא איתחזק טעות:
והנה הפוסקים פסקו בזה כר"א דספק קרא ק"ש דחוזר וקורא. וז"ל הרמב"ם ז"ל בזה פ"ב מה' ק"ש הל' י"ג ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה אבל אם ידע שקרא ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך אינו חוזר ומברך. ועיין בכ"מ שהקשה הרשב"א ע"ז דהא רבינו פסק דכל היכא שנסתפק בעשית מצוה אף במצוה דאוריי' דמחויב בעשית המצוה בכ"ז אין מברכים עליה כיון דהברכות דרבנן ומדוע פסק כאן בספק קרא ק"ש דחוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה. והנראה דרבינו לקח זה מדאמר ר"י ספק אמר אמת ויציב דחוזר ואומר משום דזכירת יציאת מצרים דאורייתא ואע"ג דאפשר לו להזכיר יציאת מצרים בפרשת ציצית דאית בה ה' דברים כדאמר לעיל ולמה חוזר ואומר אמת ויציב דאית ביה ברכה לבטלה. וע"כ מפרש רבינו דה"ק דבאמת חוזר ואומר פרשת ציצית וגרר עמה הברכה שעליה היינו אמת ויציב. משום דאלה הברכות לא דמי לברכת הנהנין והמצות דהתם הברכה על מעשה דאותה שעה ואם יאמרם לבטלה עובר על לא תשא כדכתב רבינו בפ"א בהל' ברכות דין ט"ו וע"כ בספק אין יכול לברך משום חומרא דלא תשא משא"כ ברכות האלה דהם שבח והודאה על האורה ועל נתינת התורה ועל גאולת מצרים ובזה אף אם יאמר כמה פעמים ביום אין עובר בלא תשא דכמה שירות ותשבחות אומרים ביום עם הזכרת השם. וכמו שאמרו ולואי שיתפלל אדם כל היום דהיינו דאין כאן לא תשא דשייכים כל היום אף דלכתחילה אין להוסיף על התפלות. ועין בתוס' ורא"ש. וכן אמרינן לעיל דמר מברך על התורה אשר ציונו לעסוק ומר מברך אשר נתן לנו התורה ומסיק הגמ' דהלכך נימרינהו לכולהו משום דכולהו שייכים ואין כאן ברכה לבטלה. וע"כ הכא בספק קרא ק"ש דכיון דאמרו דברכות דק"ש מעכבים כמו שפסק רבינו פ"א מהל' ק"ש הל' ז' וע"כ מאי יתקן אם יקרא הק"ש עתה בלא הברכות דהא אף ידי הק"ש לא יצא וא"כ מאי מהני התיקון בזה וע"כ חייבו אותו אף בברכות כיון דליכא ברכה לבטלה כמו שבארתי כמו בספק התפלל משא"כ היכא דהספק על הברכות לבדהן אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא ואינו חוזר ומברך:
והנה הרב בעל שאגת אריה בסי' ב' הביא ראיה דאף למאי דפסקינן דק"ש דאורייתא פרשת שניה אינו אלא מדרבנן מדלא מנה הרמב"ם ק"ש לשתי מצות דהא אין מעכבות זו את זו. ותמהני על דבריו דהא הזכרת יציאת מצרים ודאי דאורייתא ואמאי לא מנה רבינו למצות עשה בפני עצמה דהא אין מעכבים זו את זו אלא ע"כ סבר רבינו דכולם ענין אחד לדבר בשכבך ובקומך ממלכות שמים אף דאין מעכבות כולם מצוה אחת היא כמו שכתב רבינו בשרש הי"א מספר המצות לענין ציצית כי הכוונה בציצית למען תזכור אם כן כלל הדבר המחויב בזכרון ימנה מצוה אחת וה"נ כולם ענין אחד לספר ממלכות שמים. ובאמת זה דוחק לאמר דבשכבך ובקומך דפרשה ראשונה קאי לדבר בפרשה זו ולדבר בם בשכבך ובקומך דפרשה שניה קאי על דברי תורה בעלמא. וכן דייק רבינו בספר המצות דק"ש דאורייתא מדכתיב ודברת בם דהיינו בפרשה זו דמשתעי בה וא"כ תרווייהו בם כתיבה ודו"ק: