באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת ביצה · דף לד.
אחד מביא את האור ואחד מביא את העצים ואחד שופת את הקדרה ואחד מביא את המים כולם חייבים. ופריך בשלימא כולהו עבדי מעשה אלא שופות הקדרה מאי קעביד. אמר רשב"ל הכא בקדירה חדשה ומשום לבון רעפים נגעו בה:
והנה הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' שבת הל' ד' כתב דכולם חייבים משום מבשל שכל העושה דבר מצרכי הבישול ה"ז מבשל. והשמיט האוקימתא דמוקמי לה בקדרה חדשה. ותמהו עליו המפרשים מדוע השמיט האי אוקימתא. ועוד מהאי אוקימתא משמע דכל אחד מחויב משום מלאכתו המיוחד למעשה ההיא. ועוד הקשו מ"ש שופת הקדרה קודם האש משופות אחרי האש דהא תרווייהו לא עבדו שום מעשה אלא דהכינו הקדרה לבשל בו:
והנראה בזה לדעת רבינו דבמלאכת שבת הולכין אחרי התועלת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואם עשה אחת מהמלאכות דהיא מהמלאכות דחייב עליה בשבת לתועלת מלאכה אחרת חייב עליה משום מלאכת המחשבת ובשיעור מלאכת המחשבת. וע"כ הקוצר וצריך רק ליפות הקרקע מחייב משום חורש ואם בשביל שתחזור ותצמיח חייב משום נוטע. ודוקא דעביד מלאכה גמורה דמחייב עליה דהיינו מהאבות או התולדות אך כיון דמחשבתו היתה לתועלת מלאכה אחרת מחויב משום אותה מלאכה דחשיב עליה. אבל אם טלטל עצים לבשל כיון דלא עביד מלאכה דמחויב עליה פטור משום מבשל נמי. והיינו דפריך שופת הקדרה מאי קעביד דהא אינה מהמלאכות דמחויב עליה משום שבת. ומשני רשב"ל דבקדרה חדשה אם עבד לליבון חייב א"כ מקרי מלאכה וע"כ הכא דעביד לתועלת הבישול חייב אף בקדרה ישנה דהא דפטור בקדרה ישנה משום ליבון משום דאין מתקן מידי אבל בדעביד לבשל שפיר מביא תועלת במה דמתלבן הקדרה וכיון דמלאכה הוא מחויב שפיר משום מבשל. אבל בשופת הקדרה קודם האש ודאי לאו מידי הוא:
והנה בזה חדא מחויב ולא תרתי אפי' למ"ד מלאכה שאין צריכה לגופה חייב עליה דהולכין בזה רק אחרי התועלת והפעולה כדבארתי בשבת דלא כהאחרונים בזה והבאתי ראי' ממ"ק דף ד' מהמנכש ומשקה לזרעים דאמרינן התם דאין חייב אלא אחת ומקשה התם מדרב כהנא דהזומר וצריך לעצים חייב שתים ונשאר בקושיא וכל היכא דנשאר בקושיא ולא בתיובתא פסקו הפוסקים כותיה וכן פסק רבינו בהלכותיו דאין חייב אלא אחת. והיינו טעמא דהולכים אחרי התועלת והפעולה וכיון דלא יביא אלא תועלת אחת אין מחויב אלא חדא ולא דמי למלאכה שאין צריכה לגופה דהתם לחיובי חדא. כיון דעביד מלאכה שפיר מחויב אף דעביד לתועלת שאין בה מלאכה. אבל לחיובי תרתי משום חדא מעשה הולכין אחרי התועלת והפעולה ואם חדא תועלת מביא אינו חייב אלא אחת וכיון דמחייבינן הכא להמביא את העצים משום מבשל משום דהולכים בזה אחרי התועלת והפעולה ואיך נוכל לחייבו נמי על המעשה הזה משום מבעיר:
ובזה ניחא דלא משכח לר"ש מבעיר וצריכה לגופה בשבת ובב"ק אלא בצריך לאפרו אבל בצריך לבשל חיובו משום מבשל. ורש"י והתו' דחקו בזה:
ובזה ניחא דבשוחט כתב רבינו דחייב רק משום נטילת נשמה ולא כתב משום מפרק אף דלא צריך לדם הא פסק רבינו דחייב במלאכה שאין צריכה לגופה. וכן כתב רבינו בהל' שגגות דהשוחט חטאת בשבת של עוף בחוץ חייב ג' חטאות ולא חשב נמי מפרק אנא כדבארתי דנלך בזה אחרי הפעולות. והמ"ח העלה זה בקושיא:
ובזה ניחא דאמרינן בשבת דף ע"ה דרב מחייב בשוחט אף משום צובע דניחא ליה דלתווס בית השחיטה דמא כי היכי דליחזוה אינשי וליתו ליזבנו מיניה. והקשו האחרונים הא רב כרבי יהודא ס"ל דמחייב על מלאכה שאין צריכה לגופה ולמה בעי דניחא ליה. וכאשר ביארתי ניחא דלחייב שתים גרע טפי ובעי דניחא ליה דלהוי שתי פעולות:
ובשבת דף ק"ג דאמרינן בהתולש עולשין והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרות ואם להיסק כדי לבשל ביצה קלה ואם ליפות הקרקע כל שהוא. ופריך אטו כולהו לאו ליפות הקרקע ה"פ דהלא ודאי ניחא ליה ביפוי הקרקע וא"כ מקרי שתי פעולות ולחייב שתים. ומשני בדעביד בקרקע דחבריה וה"ה בכל כיוצא בו בזה דאין טובה לו ודאי ולא ניחא ליה בהיפוי הקרקע וע"כ סתים לה הרמב"ם והשמיט האי אוקימתא:
ולפי דברי רבינו הא דאמרינן בפסחים דף מ"ז ע"ב ובמכות דף כ"א דהמבשל גיד בי"ט וכו' לוקה משום מבעיר ומשום מבשל צ"ל דמיירי דהבערה בעי נמי לתועלת הגחלים דאי לאו הכי לא הוה חייב משום מבעיר ודו"ק: