אור ברסלב
באר מים חיים (נוסינזון) מסכת ביצה › דף יב.

באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון

מסכת ביצה · דף יב.

דף ד:

אין מוציאין את הקטן והלולב וס"ת לרה"ר וב"ה מתירים. תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה. א"ל דאמר לך מני ב"ש היא דאמרי לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דאי ב"ה הא אמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ה"נ מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. מתקיף לה רבה ממאי דב"ש וב"ה בהא פליגי דלמא בעירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"ט פליגי מ"ס עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"ט כדכתיב ולא תוציא משא ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא ומ"ס עירוב והוצאה לשבת ועירוב והוצאה ליו"ט. מתקיף לה רב יוסף אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב מלקות. כן הוא גי' הספרים עיין בתוס'. וקאמר הגמ' דאף ר' יוחנן סבר במתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך פליגי דתני תנא קמיה המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש. וא"ר ר"י פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש היא דלא אמרינן מתוך וכו' דאי ב"ה כיון דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ה"נ מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. ועין בפרש"י ותו' בזאת הסוגי'. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהל' יו"ט הל' ד' כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשאה ביו"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מהוצאה מרשות לרשות והבערה שמתוך שהותרה הוצאה ביו"ט לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה לפיכך מותר ביו"ט להוציא ס"ת וקטן ומפתח וכיוצא בזה וכן מותר להבעיר אף שלא לצורך אכילה ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר כגון שחיטה ואפיה ובישול וכיוצא בהם. ודברי רבינו תמוהין דפסק דרק בהוצאה והבערה אמרינן מתוך ולא בשאר מלאכות והוא כנגד סוגיתינו ועוד הרבה סוגיות מהש"ס דבכל מלאכות אמרינן מתוך ומנין לו לחלק בזה. ועוד דכאן כתב דמטעם מתוך שרי בהוצאה והבערה ובפ"ח מהל' עירובין פסק דאין עירוב והוצאה ליו"ט והוא כתרתי דסתרי לפום הסוגיא דילן. ועוד קשה דמשמע מדברי רבינו דפסק כרבה ומדוע לא פסק כרב יוסף ור' יוחנן דפליגי עליה ומסקנא דשמעתתא אליבייהו. והמפרשים כתבו דלרבינו בהוצאה והבערה אף שלא לצורך כלל אמרינן מתוך דלא כהתו' ומתוך קושית רב יוסף משמע דעל הוצאת אבנים סברה פשוטה דלוקה לכ"ע. והנראה בזה לדעת רבינו דסבר דבהוצאה והבערה דאמרינן מתוך בעינן צורך היום כקטן ולולב וס"ת שהביא רבינו וכדעת התו' והגאונים. אבל בהוצאת אבנים או המבעיר מיו"ט לחול באין שהות ביום לאוכלו דליכא למימר הואיל או מדליק ביתו של חבירו לוקה כדמוכח מהסוגי' והירושלמי. וכן משמע בדברי רבינו עיין בל"מ. וטעמא דמלתא דהוצאה והבערה שאני משאר מלאכות דרבינו סבר דמלאכת יו"ט לא הותרה אלא בגוף המאכל ותיקונו והבערה מצינו דהותרה ביו"ט אף דאינה בגוף המאכל אלא מכשיריו ורבינו פסק דאין הלכה כר' יהודא במכשירין כדמבואר בדבריו פ"ד הל' ט' וע"כ דאמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכן בהוצאה אינו מתקן המאכל ואנן בעינן שיתקן המאכל בכ"ז התורה התירתו כדדרשינן ביום השבת הא ביו"ט שרי וע"כ דאמרינן מתוך והותרו לכל דבר הנאה. אבל שאר מלאכות לא הותרו אלא בגוף המאכל לתקנו דכן משמע אך אשר יאכל לכל נפש. ומדינא מותר אף טחינה וקצירה אלא דחכמים אסרוהו כדכתב רבינו לקמן:

וה"פ של הסוגיא דתני תנא קמיה דר"י בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה. ור"י בר אבדימי סבר דבכל מלאכות אמרינן מתוך וכן סבר דאף שלא לצורך היום כלל אמרינן מתוך וע"כ קאמר דמני ב"ש היא אבל לב"ה אין לוקה דאמרינן מתוך אף בשחיטה ואף דאינה לצורך כלל כיון דאינה מצות היום. ורבה מתקיף על דבריו דלמא רק בהוצאה אמרינן מתוך מטעמא דפרישית וע"כ אין עירוב והוצאה ליו"ט ומשום מתוך. ומתקיף לה רב יוסף וקושיתו ג"כ על ר"י בר אבדימי ולא על רבה כפרש"י אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב מלקות לר"י בר אבדימי דפטר בעולת נדבה דה"נ כיון דאינה מצות היום חשיב כלא צריך כלל וכהוצאת אבנים. וקאמר דאף ר' יוחנן סבר כהא דרבה דרק בהוצאה והבערה אמרינן מתוך דקאמר לתנא דתני קמיה דעל בישול והבערה חייב שתים ביו"ט דפוק תני לברא דאינה משנה דליכא לחיובי שתים במלאכות יו"ט כדאמר בפסחים (דף מ"ז) דאין חלוק מלאכות ביו"ט. ואת"ל משנה דיש חילוק מלאכות ליו"ט הא דהבערה מני ב"ש היא דס"ל דלא אמרינן מתוך אבל לב"ה דאמרינן מתוך אהבערה ליכא לחיובי. ומוכח מדר' יוחנן מדאמר מתוך רק בהבערה וקא מפיק בישול דע"כ בשאר מלאכות ס"ל דלא אמרינן מתוך כרבה. וא"כ כל דברי רבינו לקוחים מהסוגיא כמסקנה דשמעתין:

ובזה ניחא הא דכתב רבינו בהל' ט' דרחיצה וסיכה הרי הוא בכלל אכילה ושתיה ומנ"ל הא דלמא מטעם מתוך הותרא ויהי' ב"ש לטעמייהו וב"ה לטעמייהו אלא דס"ל דלא אמרינן מתוך בבישול:

וכן נראה דפלוגתא דרבה ור"ח בפסחים (דף מ"ו) דלרבה הא דאופין מיו"ט לשבת הוא משום הואיל ולר"ח הוא משום דצרכי שבת נעשים ביו"ט. דלטעמייהו אזלי דרבה לטעמיה דלא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה מטעמא דפרשינן וע"כ משום מתוך ליכא להתיר לאפות מיו"ט לשבת וע"כ הוצרך לאמר הא דאופין מיו"ט לשבת הוא משום הואיל. ור"ח סבר דצרכי שבת נעשים ביו"ט דסבר דאמרינן מתוך בכל המלאכות ואזיל לטעמיה דפסק כר' יהודא במכשירין לקמן (דף כ"ח) וא"כ ליכא לחלק בין הוצאה והבערה לשאר מלאכות דליכא חידוש בהוצאה והבערה דהוי כמכשירי אוכל נפש דהותרו בכל המלאכות וא"כ ע"כ סבר דלב"ה בכ"מ אמרינן מתוך ולכל דבר הצריך הותרו המלאכות. וכן סבר דאף משום מצוה דאינה צורך היום הותרו המלאכות כדעת ר"י בר אבדימי וע"כ צרכי שבת נעשים ביו"ט:

ובזה ניחא דמקשה שם לר"ח משתי הלחם ולחם הפנים דאין אופין ביו"ט דמקשו שם התו' דאף לרבה תקשה. ולדברינו ניחא דלרבה לא אמרינן מתוך בשאר מלאכות וע"כ אין אפיתן דוחין יו"ט אבל לר"ח דסבר דאמרינן מתוך בכל המלאכות ואף לצורך מצוה מותר ביו"ט משום מתוך א"כ יהא מותר לאפות לחם הפנים ושתי הלחם ביו"ט:

וכן נראה לפרש הסוגיא דכתובות (דף ז') דרב פפא משמיה דרבא אמר התם דביו"ט לכ"ע מותר לבעול בתחילה דאמרינן מתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. ורב פפי מקשה שם על דבריו דאלא מעתה יהא מותר לעשות מוגמר ביו"ט. ונראה דרב פפא משמיה דרבא דסבר דאמרינן מתוך אף בחבורה ס"ל דרבא אזיל לטעמיה דדרש לקמן (דף כ"ח) משמיה דר"ח דהלכה כר"י במכשירין וע"כ סובר נמי כר"ח דאמרינן מתוך אף בשאר מלאכות כדבארתי. ורב פפי מקשה על דבריו ממוגמר דאסורא ביו"ט אע"כ דלא אמרינן מתוך בכל המלאכות אלא בהוצאה והבערה כדבארנו ובמוגמר איכא כיבוי דלא אמרינן בה מתוך. ויתרץ דמוגמר אסור דבעינן דבר הצריך לכל נפש:

וע"כ השמיט רבינו דבר זה דבעינן דבר הצריך לכל נפש דפסק כרב פפי דלא אמרינן מתוך בכל המלאכות ושפיר מוגמר אסור מפני שמכבה. כמו שכתב רבינו שם פ"ד הל' ו' דאין מעשנים בקטורת ביו"ט מפני שהוא מכבה:

ובדברינו ניחא דברי רבינו שכתב שם ומותר לעשן תחת הפירות כדי שיוכשרו לאכילה כמו שמותר לצלות בשר על האש וממתקים את החרדל בגחלת של מתכת אבל לא בגחלת של עץ מפני שהוא מכבה ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה. והנה מאי דכתב דמותר לעשן הפירות דפסק כרבא לקמן (דף כ"ג) ודלא כר"ה ומאי דפסק דאין ממתקין החרדל בגחלת של עץ מפני שהוא מכבה הוא עפ"י גי' הרי"ף בשבת קל"ד הובא ברא"ש לקמן סי' כ"ג פ"ב. דפריך התם על ההיא דאין ממתקים החרדל בגחלת של עץ דלהוי כבשרא אגומרי. ומשני דהתם ליכא כיבוי הכא איכא כיבוי. והיינו דבשרא אגומרי ליכא כיבוי גמור דתחילתו מכבה וסופו מבעיר כדאמרינן לקמן (דף כ"ב) וע"כ מותר לעשן תחת הפירות דלא החמירו באו"נ בכיבוי כזה אבל לגמר את הבית לא התירו אף בכיבוי כזה והקשה הרז"ה מדוע אף כיבוי גמור לא הותרה באוכל נפש דמ"ש משאר המלאכות ועיין בזה בט"ז סי' ק"י. ולדברינו ניחא דזה לא מקרי כיבוי באוכל נפש כיון דאין הכיבוי בגוף האוכל ולא מקרי כיבוי באו"נ אלא אם מכבה אוכלים אשר היו נשרפות אבל כאן הכיבוי בהגחלת אשר הוא מכשיר האו"נ והוה כמו הוצאה והבערה שבארנו דהוו מכשירי או"נ וזה הטעם דאסור בלא תתעשן הקדירה:

וה"פ הסוגי' לקמן (דף כ"ב) דר"ה אוסר לעשן הפירות מפני שמכבה ובמכבה לא אמרינן מתוך. א"ל ר"נ ולימא מר מפני שמבעיר פי' דהלא אין כאן מכבה אלא מבעיר וא"כ מדוע תאסור. ותירץ לו דתחילתו מכבה וסופו מבעיר וס"ל דאף כיבוי כזה דאינה מלאכת מחשבת כיון דלא תשאר כן אסור ביו"ט אפי' באו"נ כיון דהוא רק מכשירי או"נ ואין הלכה כמותו כדבארתי והל"מ דחק בזה:

ובזה ניחא דאמר רבא בשבת (דף כ"ד ובדף קל"ג) דמלבדו ממעטינן מילה שלא בזמנה דאתיא מכח ק"ו והקשו התו' מדוע לא קאמר משום דיו"ט עשה ול"ת כרב אשי. ורבא בעצמו סבר דיו"ט עשה ול"ת. ולדברינו ניחא דרבא אזיל לטעמיה דאית ליה דאמרינן מתוך אף בחבורה וכל המלאכות דסבר כר"ח. וסבר נמי כר"ח דאף לצורך מצוה הותרה וע"כ לא יכול לומר הטעם משום דיו"ט עשה ול"ת דכיון דאמרינן מתוך ליכא כאן עשה ול"ת כלל וע"כ הוצרך לומר דגמרינן מלבדו דאין דוחה והנה בפסחים (דף ה') דייק רבא מר"ע דלא אמרינן מתוך בהבערה ולכאורה קשה דאיך יפלוג ר"ע על ב"ה. ולדברי רבינו ניחא דר"ע סבר כיון דשריפת חמץ הוא משום מצוה ואינה צורך היום דהוה אפשר לשורפה מעי"ט וע"כ לא אמרינן בה מתוך כסברת רב יוסף דהכא. והל"מ דחק בזה:

ולענין מכשירי אוכל נפש אימא בה מלתא. דאיתא בסוגיא דלקמן (דף כ"ח) אין משחיזין את הסכין ביו"ט אבל משיאה ע"ג חבירתה. וקאמר הגמ' מאן תנא דבמשחזת אסור אמר ר"ח דלא כר' יהודא דר' יהודא מתיר במכשירי אוכל נפש א"ל רבא לר"ח דרשינן משמך הלכה כר"י וכו'. אמר רב נחמיה בריה דר"י הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא מעבר סכינא אפומא דדיקולא ואמרי ליה לחדדה קא עביד מר או להעביר שמנוניתה ואמר לי להעביר שמנוניתה וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד וקסבר הלכה ואין מורין כן. ופרש"י הלכה כר"י ואין מורין כן לרבים שמא יבואו לזלזל במכשירים שאפשר לעשותם מעיו"ט. ואמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר והוה קמעבר סכינא אשפתא דריחיא ואמרי ליה לחדדה קא בעי מר או להעביר שמנינותה ואמר לי להעביר שמנוניתה וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד וקסבר הלכה ואין מורין כן וכו'. ואמר רב יוסף סכין שעמדה מותר לחדדה והני מילי הוא דפסקא אגב דוחקא. וכתב הרי"ף ז"ל דוקא אגב ריחיא או אגב דיקולא אבל במשחזת לא. ודבריו תמוהין דכיון דפסקינן כר"י אף במשחזה מותר דהא אמתני' דאין משחיזין ואוקמא ר"ה במשחזת אמר ר"ח דלא כר"י וליכא מאן דפליג עליה ומנליה להרי"ף לפלוגי עליה. והר"ן ז"ל כתב בזה דהא דהרי"ף אסר במשחזת בשל אבן מיירי ובזה מודה ר' יהודא דאסור. ותמיהני דהא ר"ה מוקי למתני' דבשל אבן מיירי וע"ז קאמר ר"ח דמתני' דלא כר' יהודא וכן הקשה הרא"ש ז"ל ואף הרמב"ם ז"ל לא מפליג בין אבן לשל עץ אלא בין משחזת לאבן בעלמא. וז"ל שם פ"ד הל' ט' אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ או על גבי חרש או אבן ואין מורין דבר זה לרבים כדי שלא יבואו לחדדה במשחזת בד"א בשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אותה אפי' על העץ שמא יבוא להשחיזה במשחזת ע"כ:

וא"כ דברי רבותינו הרי"ף והרמב"ם צריכים טעם דאם יפסקו כר"י אף במשחזת יתירו ואם ס"ל דלא כר"י מנלן להתיר בהלכה ואין מורין כן לחדדה שלא במשחזת דהא הני אמוראי ס"ל כר' יהודה והוכיחו המפרשים מדברי הרמב"ם שפסק דלא כר' יהודא מהא דפסק דשפוד שנרצם אסור לתקנו ובגמ' קאמר בזה דפליגי בזה ר' יהודא ורבנן. וכן פסק דלכבות בשביל שלא תדלק הבית או שלא תתעשן הקדירה אסור ובגמ' (דף כ"ב) קאמר בזה דלא כר' יהודא ולר"י מותר ולפי מה שבארתי ניחא מאד טעמא דרבותינו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דקשיא להו דהא הוכחנו דרבה לא ס"ל כר"י במכשירין ובפירוש קאמר בדף כ"ב דאין מכבין הדליקה ודלא כר' יהודא ואיך פסק כאן דמותר לחדדה דהלכה כר' יהודא ואין מורין כן. וע"ז מתרץ לה הרי"ף דבמשחזת מודה רבה דאסור כסתם מתני' ודלא כר' יהודא אלא בלחדדה שלא במשחזת בזה מתיר רבה בהלכה שמותר ואין מורין כן דכל דעביד שלא כדרכה ע"י שינוי קי"ל בשבת פטור אבל אסור כמו הכותב בשמאלו וע"כ מותר ביו"ט לצורך אוכל נפש דכדאי הוא ר' יהודא לסמוך עליו להתיר במכשירין בדבר שאיסורו מדרבנן. וכן נראה מדברי רבינו טעם הזה בבקיעת עצים וכן ביארתי במכבה שסופו להבעיר. וע"כ פסק רבינו ז"ל בגריפת תנור פ"ג מהל' יו"ט דמותר ובגמ' קאמר בזה דפליגי ר"י ורבנן משום דגריפת תנור מלאכה דרבנן הוא ובזה סמכינן אדר' יהודא ודוקא בשאי אפשר לאפות או לצלות בו אלא אם כן גרף כדאמרינן לקמן דף ל"ב ודו"ק:

בהג"א סוף הפרק כתב דחלב שחלבו עכו"ם וישראל רואה והביאו דורן לישראל בשני יו"ט של גליות מותר לערב כביצה. משמע אבל ביו"ט ראשון אסור וכן כתב בתחילת הפרק דחלב שנחלב ביו"ט אפי' ממילא אסור ל"ש נחל לתוך הקדרה ול"ש לתוך הקערה בבהמה שעומדת לחליבה וההיא דחולב אדם עז לתוך הקדרה ולא לתוך הקערה מיירי בבהמה שעומדת לאכילה ואפ"ה לתוך הקערה אסור משום נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה. והרשב"א ז"ל כתב בתשובה הביאו הב"י בסי' תק"ה מה שאמרת בעכו"ם החולב בפני ישראל ביו"ט שהיא מותר באכילה והחלב אינו מוקצה כדין אמרת שהרי מוכן הוא שאפי' ישראל אפשר שהוא מותר לחלוב אותו לתוך הקדרה שיש בה אוכל. ומשמע שמתיר אפי' בחולב לתוך הקערה ריקנית מדתלה הטעם דלא אקציה דעתיה מיניה שאפי' ישראל היה יכיל לחלוב לתוך המאכל ועיין ביד אפרים ופסק הב"י ורמ"א לקולא. ותמיהני דבשבת (דף י"ט) אמרינן שמן של בדדין רב אוסר ופי' שם בתו' דמיירי בשמן היוצא מקורת בית הבד דהוה נולד אע"ג דע"מ כן הניחו וסמך שיזוב כל השבת כיון דאין משקין בעולם האי סמיכה לאו מידי הוא כיון דהוה נולד גמור ולא דמי לקדרה חייתא ומעינות הנובעים דכבר הם בעולם וכן צואת קטן שהיה כבר במעיו ולא דמי לזיתים וענבים שרסקם דהתם חזו מבערב אבל הכא דלא חזיא מבערב לאכילה מחמת הקורה והעיגול שעליו והמשקה שאינו בעולם הרי נולד גמור ואסור לרב עכ"ל. וא"כ נראה דכ"ש החלב שלא היה כלל בעולם ולא הוה חזיא כלל בין השמשות ודאי דהוה נולד גמור. וגדולה מזו דאפי' להשמנונית דמתוסף בבהמה קרי ליה לקמן (דף ל"ז ע"ב) אסור מוקצה אלא דלא חששו משום דמתבטל בבהמה. וכן הא דמותר החלב בחולב לתוך אוכלין נמי משום דנתבטל לבהמה ואוכלא דאיפרת מחשיב. אבל בחולב לתוך הקערה דמשקה הוא ודאי דמחשיב נולד כמו שמן של בדדין ולא מהני הא דישראל היה יכול לחלוב לתוך האוכל דזה לא עדיף מדהוה סמיך עליה וכבר ביארתי דסמיכה לא מהני בזה כמו שהוכיחו התו' דהא לאו משום איסור החליבה אתינן עלה אלא משום דהוה נולד דמבערב לא היה כלל בעולם וכן הרא"ש והרמב"ם ז"ל פ' כ"ו מהל' שבת מפרשים כהתו' דשמן של בדדים היוצא מטעינת בית הבד וא"כ ע"כ ס"ל כחילוקי התו'. ותמיהני על הפוסקים בסי' תק"ה שלא הביאו כלל משמן של בדדין לסייע להג"א וכן הגר"א ז"ל השיג על הג"א ממשקין היוצא מזיתים וענבים ולא זכר דברי התוס' האלו ודו"ק:

תוכן העניינים

באר מים חיים (נוסינזון)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה