באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא קמא · דף קיד.
בגמ' אלא אי איתמר אסיפא איתמר המציל מן הכותי ומן הליסטים אם נתייאשו הבעלים אין סתמא לא לא שנו אלא כותי משום דדייני בגיתי אבל ליסטים ישראל כיון דאמרי מימר סתמא מייאש. תנן התם עורות של גזלן אין מחשבה מטמאתם ושל גנב מחשבה מטמאתם ר"ש אומר חילוף הדברים של גזלן מחשבה מטמאתם של גנב אין מחשבה מטמאתם לפי שלא נתייאשו הבעלים. אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל יאוש קני. רבה אמר בידוע נמי מחלוקת. תנן נטלו מוכסין חמורו וכו' מני אי רבנן קשיא גזלן אי ר"ש קשיא גנב בשלמא לעולא דאמר בידוע קני ה"נ בידוע ודברי הכל אלא לרבה דאמר בידוע נמי מחלוקת הא מני ומשני בליסטים מזויין ור"ש היא. הטור והמחבר בסי' שס"ח כתבו דבישראל אפי' סתם גזילה הוה יאוש בעלים ובכותי הוה רק סתם גניבה יאוש בעלים אבל לא סתם גזילה ואם כן מוקי פלוגתייהו דר"ש ורבנן בכותי ופסקו כרבנן ועיין בש"ך מה שהשיג עליהם. ונראה דטעמא דהטור והמחבר בזה דהא דמוקי משנתינו לעולא בידוע היינו ע"כ הסיפא אבל ברישא הא איתא מפני שנתייאשו הבעלים דסתמא הוה יאוש והיינו משום דמרישא לא קשיא כמו שכתב הרא"ש דמוכס הוה יאוש אפי' לרבנן. וכן הרמב"ם כתב ברישא דסתמא הוה יאוש אפי' במוכס כותי אף דבפ"ו כתב דמוכס כותי לא הוה יאוש דהכא שאני כמו שפי' הסמ"ע בסעיף ג' שם כיון דכבר נתנו לאחר נתיאשו הבעלים. אלא מסיפא פריך ומגייס ונסטים דייק דגייס היינו גזלן ובזה מוקי לעולא בידוע. וע"ז קאמר הגמ' לא שנו אלא בכותי בעינן ידוע אבל בישראל אפי' סתמא הוה יאוש והיינו לעולא לכ"ע בין לר"ש ובין לרבנן בין בגנב ובין בגזלן וא"כ פלוגתא דר"ש ורבנן היינו בכותי. אבל לרבה מוקי מתני' כר"ש וכולו בגזלן וע"כ מהני יאוש לר"ש והא דבעינן במתני' ידוע היינו בכותי אבל בישראל סתמא הוה יאוש וא"כ ר"ש דאמר דבגזלן סתמא הוה יאוש ע"כ מיירי בישראל וא"כ פלוגתייהו דר"ש ורבנן בישראל כהש"ך. ובזה ניחא כל קושיות הש"ך מהסוגיא דמוכח דפליגי בישראל דמיירי אליבא דרבה:
והא דמוכיח הרא"ש מסוכה דסוגית הש"ס כעולא דאמרינן התם דלא מיבעיא בשאול דלא יצא אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא קמ"ל. נראה למ"ש ה"פ דלעולא ניחא דקמ"ל דיאוש לחודא לא מהני למהוי כדידיה דבעי נמי שינוי רשות. אבל לא נוכל לאוקמה כרבה ונפרש קמ"ל דלא אמרינן דגזילה הוה יאוש בעלים דלמה אמר סתם גזילה הוה יאוש בעלים דהא אפי' בידוע לא הוה גזילה יאוש בעלים. אבל לעולא ניחא דאמר סתם גזילה יאוש בעלים דכן הוא האמת דאפי' בסתמא הוה יאוש בעלים בישראל וקמ"ל דלא מהני יאוש לחודא בלא שינוי רשות:
וכן מורה פשטות דברי הרמב"ם ז"ל כהטור והמחבר כמו שכתב הש"ג דמיירי בגזלן וליסטים דקאמר היינו גזלן והיינו שסיים מפני שהבעלים יודעים שהכותים מחזירים מיד הגזלן. ועיין בל"מ שמביא עוד ראיות לזה דרבינו אזיל בשיטת הטור דפסק פ"ד מהלכות תרומות דגנב וגזלן הקדשן הקדש והיינו דס"ל דבישראל הן בגנב והן בגזלן סתמא הוה יאוש:
וכן נראה מדברי התוס' שסברי כהטור והמחבר שכתבו לקמן ע"ב בהמכיר כליו וספריו דלפני יאוש מיירי ולא מבעיא בגנב כותי דלא מיאש אלא אפי' בגנב ישראל לא מייאש וקאמרי ואפי' לרבנן דסתם גניבה הוה יאוש מיירי כגון שהבעלים רודפים וידוע דלא נתיאשו. וא"כ מוכח דס"ל דלרבנן אפי' בגנב כותי סתמא הוה יאוש. והש"ך כתב דמדברי התוס' מוכח דלא כהטור ותמיהני:
ונראה דהא דאמרינן דסתם גניבה או גזילה הוה יאוש בישראל היינו בדברים שסתמא אין יכול להוציא בדין ישראל אבל בדבר שהוא יכול להוציא בדין ישראל כגון בדגזל או גנב לפני עדים או בדבר העשוי להשאיל ולהשכיר וכיוצא בזה סתמא לא הוה יאוש. ובזה ניחא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ה מהל' אישות הל' ז' המקדש את האשה בגזל או בגניבה וחמס אם נתייאשו הבעלים ונודע שקנה אותו דבר ביאוש ה"ז מקודשת וה"פ דנודע לנו פי' דידוע לנו שזה הדבר קנה ביאוש דסתמא מייאש ממנו ה"ז מקודשת והאי ונודע הוה כמו או נודע דויו המחלקת היא. והל"מ והח"מ נשארו בתימה בזה על רבינו וכן האחרונים דחקו מאד בפי' ונודע שבדברי רבינו ועיין בזה באה"ע סי' כ"ח ובפ"ת שם ודו"ק: