באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא קמא · דף עד.
העידו על פלוני שסימא עין עבדו והפיל שינו והוזמו משלמים דמי עין לעבד ומפרש הגמרא דמיירי בנמצא בהיפך דבריהם דהפיל שינו ואחר כך סימא עינו ועל כרחך משלמים דמי עין לעבד. ופריך ואי דלא עמד בדין דמי כולה עבד לרב בעי שלומי דאכתי גברא לאו בר חיובא הוא ומוקי לה דכבר עמד בדין ונתחייב. והרמב"ם ז"ל פכ"א מהל' עדות הל' ד' כתב העידו שסימא את עינו ואח"כ הפיל שינו והוזמו ואח"כ נמצא הדבר הפך שהאדון הפיל את שינו ואח"כ סימא את עינו משלמין דמי עין לעבד. ומלשון רבינו משמע דלא מיירי בעמד בדין אלא משמע דאח"כ נתגלה הדבר שהיה בהיפוך ועיין בל"מ שכתב שאולי שסמך רבינו על מה שכתב פי"ט הל' ב'. ובאמת אין דרכו של רבינו לסתום ובפרט היכי שהגמ' שקיל וטרי בזה והנראה בזה דרבינו מפרש דהא דפריך הגמ' דאי לא עמד בדין דמי כולה עבד לרב בעי שלומי דאכתי גברא לאו בר חיובא הוא היינו משום דאי בעי מודה ומפטר דלא כהתוס'. והאי סוגיא אליבא דרבא אזלא דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אף היכי דלא חייב עצמו בקרן וכפירש רש"י דלקמן (דף ע"ה) דרבא פליג על רב המנונא דמחלק בין היכי דמחייב עצמו בקרן או לא. והנה ע"כ למאי דקי"ל כר' יוחנן דמודה בקנס היכא דלא מחייב עצמו בקרן ואח"כ באו עדים חייב א"ש הברייתא בלאו הכי ואין צריך לאוקמה בעמד בדין דאף אי לא עמד בדין לא הפסידו להרב כלום כיון דיש עדים איך שהיה המעשה לא היה יכול לפטור בהודאתו ורק דמי עין לעבד הפסידו בעדותם:
ובזה ניחא דבפי"ט הל' ב' שם כתב רבינו דבקנס כ"ז שלא עמד בדין מחוייבים אם הוזמו אף אם הדבר נמצא אמת. דקדק רבינו לכתוב בהעידו שגנב וטבח ומכר דהתם מהני הודאותו לפטור אף באח"כ באו עדים וע"כ אין פטורין העדים אם נמצא הדבר אמת אא"כ נגמר הדין. אבל בלא נגמר הדין מחויבים דהא הפסידו לו דהיה יכול להודות. ולא דמי לדיני נפשות דמחוייבים אם הוזמו אף בהעידו על דבר אמת. כ"ז שלא נגמר הדין. דיני נפשות שאני דמחזירים אחר זכות ובודקים בדרישות וחקירות ורחוק היה שיהרג אדם בסנהדרין ובעי התראה משא"כ בקנס וממון דודאי דכל היכי דחייב ממון מדינא מקרי גברא בר חיובא. וגדולה מזו אמרינן הכא דמשלמין דמי עין לעבד אף דהעבד לא היה יכול להוציא דמי עינו אלא אא"כ תפס כמבואר בפ"ד מהל' חו"מ. ועיין בהשגות א"כ חשבינן לגברא בר חיובא אף דלא היה זוכה אלא בתפיסה ודו"ק: