באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא קמא · דף טו:
אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור טרף ואכל חייב דרס ואכל פטור כיון דאורחיה למדריס הוה כמו שאכלה פירות וירקות דהוה ליה שן ברה"ר ופטור טרף ואכל חייב דלאו אורחיה הוא. ופירש רש"י דחייב חצי נזק דתולדה דקרן הוא. ופריך למימרא דטריפה לאו אורחיה והכתיב אריה טורף בדי גורותיו ומחנק ללבאותיו וימלא טרף חוריו. ומשני בשביל גורותיו ובשביל לבאותיו ובשביל חוריו. ופריך והתניא וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק טרפה בהמה ואכלה משלם נזק שלם. ועיין בתוס' שהקשו דלוקמיה בזאב דאורחיה לטרוף וכו'. ומשני הכא במאי עסקינן שטרפה להניח. הא אכלה קתני. בשנמלכה ואכלה. מנא ידעינן ועוד דשמואל נמי דילמא הכי הוא. אמר ר"נ בר יצחק לצדדין קתני שטרפה להניח או דרסה ואכלה משלמת נזק שלם. רבינא אמר כי תני מתניתא בארי תרבות ואליבא דר"א דאמר לאו אורחיה. ופירש רש"י ותוס' דלרבותא נקט ר"א דהא לאו אורחיה למטריף אפי' אם אינו בן תרבות וע"ש שדחקו. ופריך אי הכי חצי נזק בעי לשלומי. ומשני דאייעד. ופריך אי הכי מאי האי דקתני לה גבי תולדה דשן גבי תולדה דקרן בעי למתני קשיא. והרמב"ם ז"ל כתב בזה פ"א מהל' נ"מ הל' ו' ה' מיני בהמה מועדים מתחילת ברייתן להזיק ואפי' הן בני תרבות לפיכך אם הזיקו או המיתו בנגיחה ונשיכה ודריסה וכיוצא בהם חייב נזק שלם ואלו הן הזאב והארי והנמר והברדלס והדוב וכן הנחש שנשך ה"ז מועד ואפי' היה בן תרבות. משמע מדבריו דסבירא ליה דדינם כקרן בתר דאייעד כיון דמכוונים להזיק דהא קרן בתר דאייעד נמי אורחיה היא בכ"ז כיון דכוונתו להזיק מקרי קרן ודלא כהתוס' דלעיל. והנה לקמן בפ"ג הל' ז' כתב חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה ואכלה בהמה או בשר משלם נזק שלם. ומשמע מדבריו אבל ברשות הרבים פטור כדין שן. וכתב הרב המגיד דסבירא ליה לרבינו דאם עשו מעשה שן ורגל דינם כשן ורגל ואם עשו מעשה קרן דהיינו חמשה מעשים הנזכרים למעלה נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה דינם כדין קרן לענין חלק הרשויות אלא שהן מועדים מתחילתם. והבין בזה הל"מ דמידי דלאו אורחיה מקרי קרן ומידי דאורחיה מקרי שן. ותמיהני דהא הכא בפ"א אף דרס חשב לה בהדי דקרן דאורחיה הוא ולקמן בפ"ג כתב דאף טרף מקרי שן. ועוד במידי דלאו אורחיה מדוע הוה כקרן בתר דאייעד. והנראה בזה דכוונת הרב המגיד דאם עשו מעשה שן ורגל דהיינו שהזיקו בדרך הלוכם או להנאתם מקרי שן ורגל ופטור ברשות הרבים ואם כוונתם להזיק מקרי קרן וחייב ברשות הרבים אלא שהם מועדים בתחילתם דהיינו כקרן בתר דאייעד כיון דאורחייהו בהכי. וכן לעיל (דף ג') חשיב מעלות דקרן ותלי ליה רק בכוונתו להזיק. וכתב הרב המגיד דפסק דלא כשמואל. ותמה הל"מ מדוע פסק דלא כשמואל. ואיך דחה הסוגיא דכל אמוראי בתראי מתרצי דברי שמואל. וע"ש שדחק עוד כמאן ואיך פסק רבינו. והנראה בזה לדעת רבינו דה"פ הסוגיא אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור פי' דידוע דטריפת החיות הוא ע"י דריסה ביד דמכים ומניחים אריס ואמרינן דאם בעת הדריסה והטריפה אכל א"כ להנאתו עביד ופטור ברשות הרבים דהוה כמו שאכלה פירות וירקות. אבל טרף ואכל פי' שטרף והרג והמית ואחר כך אכל חייב דכיון דבעת הטריפה לא אכל אמרינן דהטריפה היתה כוונתה להזיק ולא לאכול דאם היה כוונתה לאכול היתה אוכלת בעת הטריפה וע"כ חייב נזק שלם כדין קרן בתר דאייעד. ואין חילוק בזה בין ארי לשאר חיות דכולם אוכלים בשעת הטריפה אם טורפים לאכילה ולהנאתם. ופריך והכתיב אריה טורף בדי גורותיו וא"כ אורחיה לאכול בתר הטריפה וא"כ באכל בתר הטריפה להוי כשן דלהנאתו עביד. ומשני לגורותיו עביד הכי אבל מלתא דשמואל דלא היה כאן גורותיו אלא בעצמה אכלה אחרי כן אמרינן דבתחילה כוונתה להזיק הוה ואחרי כן נמלכה ואכלה דאם כוונתה לאכול היה היתה אוכלת בעת הטריפה. ופריך והתניא וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק טרפה בהמה ואכלה בשר משלם נזק שלם פי' דטרפה הבהמה ואחר כך אכלה הבשר וקתני דוקא בחצר הניזק וע"כ דס"ל דשן הוא ואע"ג דאכלה הבשר אחרי הטריפה אמרינן דאיגלאי מלתא למפרע דלהנאתה עבדה ולא להזיק ודלא כשמואל. ומשני הכא במאי עסקינן שטרפה להניח פי' להצניע ולאכול אחרי זמן מרובה דבשביל חוריו אורחיה הוא ולהנאתה עבדה ונמלכה ואכלה מיד. ומלתא דשמואל מיירי שטרפה להזיק ונמלכה ואכלה. ופריך דלמא דשמואל נמי הכי הוא ומנא ידעינן דלמאי נתכוונה אם להצניע או להזיק ומשני ר"נ ב"י דלצדדים קתני ותרתי קתני שטרפה בהמה להניח שהצניעה בחורה או שאכלה בשר היינו דרסה ואכלה בעת הטריפה. ורבינא משני כי תני מתניתא בארי תרבות ואליבא דר"א דמהני תרבות ולאו אורחה להזיק ואמרינן דלהנאתה עבדה לאכול דכיון דלאו אורחה לאכול בעלי חיים וע"כ טרפה בתחילה. ופריך דלר"א חצי נזק בעי לשלומי דאין דרכה לטרוף כלל אף להנאתה. ומשני דאייעד לטרוף ולאכול וחזרה מתרבות שלה לענין אכילה בכ"ז מהני התרבות דלא תאכל מחיים וע"כ הוה שן כיון דלהנאתה עבדה אף על גב דאכלה אחרי הטריפה. ולפ"ז דוקא לר"א נקיט. ופריך דגבי קרן הוה ליה למתני כיון דבא ע"י הודאה אף דדינה כשן. ומסיק בקושיא אבל תיובתא לא הוה דכיון דדינה כשן שני לה בתולדה דשן. ובזה א"ש כל דוחקי וקושיות התו' בזה הסוגיא עיין בדבריהם. וא"ש פסקי דרבינו דכאן בפ"א דמיירי דטרף ולא אכל לכ"ע קרן הוה והדין דבפ"ג דקדק רבינו ושינה מלשון הברייתא דבברייתא קתני טרפה בהמה ואכלה הבשר דמשמע שבתחילה טרפה ואח"כ אכלה הבשר ורבינו כתב שטרפה ואכלה בהמה משמע שפיר דבעת טריפתה אכלה הבהמה. וכתב או בשר דזה נשמע נמי מהברייתא דאכילת בשר שן היא דאורחא בהכי. ופסק באמת כשמואל ושטה מחוורת היא:
ובזה ניחא דלקמן פ' כיצד אוקמיה למתני' דהתם דהשן מועד' והבהמה מועדת דקתני שן דבהמה ושן דחיה. וברישא דהרגל מועדת והבהמה מועדת לא בעי לאוקמיה תרתי הבבות לרגל דבהמה וחיה. משום דברגל היזק דבהמה וחיה שוה דבדרך הלוכם מזיקים בלא כוונה אבל בשן איכא נ"מ באכילתם דזו אין דרכה לאכול אלא פירות וירקות ובזאת דבר הראוי לה אף טריפת בעלי חיים. אבל להתו' ורש"י ז"ל אף ברגל איכא נ"מ הזאת דרגל דחיה דרכה להזיק בכוונה בעלי חיים ורגל הוה ובבהמה קרן הוה והוה ליה לאוקמי הרישא נמי ברגל דבהמה וחיה ודו"ק: