באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא קמא · דף ו.
הכותל והאילן שנפלו לרה"ר וכו' אי דאפקרא בין לרב ובין לשמואל היינו בור. וכתבו התוס' דאפי' הזיקו בשעת נפילה דמו לבור ולא לאש דבאש כח אחר מעורב בו ואע"ג דבור אין הולך ומזיק ואלו הולכים ומזיקים יש לנו ללמדם מבור דעדיף היזק דידהו שהולכים ומזיקים וכו' וכן כתב הרא"ש ז"ל בזה דלא דמו לאבנו וסכינו ומשאו שהניחם בראש גגו ונפלו ברוח מצויה דהנך נעשו אש ע"י כח אחרים אבל כותל ואילן מחמת רעותא נפלו מעצמן שלא היו יכולים לעמוד יותר ואי משום דהולכים ומזיקים משא"כ בבור לא גריעי משום זה וכ"ש דיש לחייבו יותר וכו'. והקשה הפ"ח דא"כ מדוע לא דמי לאש דאי משום דאין כח אחר מעורב לא גרע משום זה דאדרבה כח אחר מעורב קולא היא כמו שכתבו התוס' לעיל. ועוד יש לדקדק דהא לקמן מחייבינן בכלב וגדי שנפלו והזיקו וע"כ משום אש הוא דהא מחייבינן כלים ואף דהתם נמי אין כח אחר מעורב בו. והנראה בזה דהכי קאמרי דהנך כח אחר מעורב בהם ויש להם כח ההילוך ע"י כח אחר המעורב בהם אבל הכא בכותל ואילן אין להם כח ההילוך אלא יפלו על מקומם והוה כמו בור דמזיק רק במקום התקלה. אבל בכלב וגדי שנפלו מסייע להם הרוח והרוח חיים ושפיר מקרי דהולכים ומזיקים וע"כ נוכל לחייב עליהם משום אש. ודוקא בכותל צר דהוה אש דרוח מצויה דמוכנים הם ליפול אבל בכותל רחב אמרינן לקמן דפטור דהוה כמו רוח שאין מצויה דפטור באש אלא דוקא היכי דתחילתו היה בפשיעה להזיק ברגל וע"כ חייב אף אם נתהוה ההיזק על ידי רוח שאין מצויה משום תחילתו בפשיעה וסופו באונס בכ"ז תולדה דאש הוא. ולא דמי לנתקל ונתקל ביה גמליה בשעת נפילה דלקמן (דף כ"ח) דהתם הוה כמו דחפו שלא בכוונה למ"ד נתקל פושע והוה שפיר אדם המזיק:
וכן נפל לבור והבאיש מימיו לקמן (דף מח:) ואמר רבא בזה לא שנו אלא שהבאיש בשעת נפילה אבל לאחר נפילה פטור מאי טעמא דהוה שור בור ומים כלים ולא מצינו בור שחייב בו הכלים. נראה דחיובו דמשעת נפילה הוא משום אש. ובזה ניחא דמקשה הגמ' שם בהיה אביו או בנו לתוכו דמשלם כופר ופריך ואמאי הא תם הוא ואמאי לא מוקי דמיירי בהלך ונפל שלא בכוונה כמו בבא דרישא בנתקל והבאיש המים דמחויב בנפל כמו בכותל צר דלקמן (דף כ"ב). ולדברינו דתולדה דאש הוא א"ש דלא יכול לאוקמי בנפל שלא בכוונה דאש פטור מן הכופר וא"כ לחיובי כופר ע"כ מיירי דהפיל עצמו בבור להזיק וע"כ מקשה דהא תם הוא ומוקי דמיירי דחזא ירוקא ונפל והסמ"ע בסי' שצ"ח ס"ק ג' כתב בנפל לבור והבאיש מימיו דחיובו משום שור הוא ותם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ותמיהני מה שייך תם ומועד שלא בכוונה. וכן לא משמע כן מסתימת הרמב"ם ז"ל והפוסקים דהוו מפרשים דתם משלם ח"נ וכן לא משמע כן בהסוגיא דהכלב והגדי שנפלו ודו"ק: