באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא מציעא · דף צט:
אמר רבא הני שקולאי דתברי ליה חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מזדבנא בחמשה ובשאר יומי מזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה ה'. ופי' הרא"ש והראב"ד ז"ל דמיירי דתברי ליה ביומא דשוקא דאי תברו בשאר יומי אין משלם רק ד' דכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה והרי"ף ז"ל גריס ובשאר יומי מהדר ליה ד'. ומסיק הגמ' ולא אמרן אלא דלית ליה חמרא לזבוני אבל אית ליה חמרא לזבוני אבעי ליה לזבוני. וכתב הרא"ש דאין יודע לפרש ע"פ גי' הרי"ף. וז"ל הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' שכירות הל' ג' אם שוה ביום השוק ד' ובשאר הימים ג' אם החזירו ביום השוק חייבין להחזיר חביות של יין או ד' והנ"מ שלא היה לו יין למכור ביום השוק אבל אם היה לו יין מחזיר לו ג' וכן בשאר הימים מחזיר ג'. ותמהו המפרשים מדוע פסק דמשלם כיום החזרה דהא לא קי"ל כר"ע דמשלם כשעת התביעה אלא כב"ה דמשלם כשעת הגזילה. והנראה לתרץ בזה דהא דקי"ל דמשלם כשעת הגזילה היינו בשער קצוב אבל הכא דבשאר יומי מזדבן בג' ידו על התחתונה דשמין בית סאה באותה שדה תנן וע"כ אפי' שברו ביום השוק אין צריך לשלם אלא כמו בשאר הימים. אך כיון דיש להחפץ מעלה דיתיקר ביום הידוע ע"כ צריך להשיב לו החפץ או דמים שיכול להשיג בדמיהם החפץ דמה לי הם ומה לי דמיהם. וע"כ אם משלם בשאר ימים משלם ג' דהא יכול להשיג היום בזה החפץ אבל אם מהדר לו ביום השוק צריך לתן לו או החפץ או דמים דיכול להשיג החפץ והיינו ד' ולא יכול לאמר דמחר תזבון בזול דמי יודע מה יולד יום. אבל אם אית ליה חמרא לזבוני לא אפסדיה מידי דהא כבר קנה בג' על יום השוק ויותר מכדי הצריך לא היה מכין וכבר קנה על מה שנשברה בג'. וכן בהשומא דשמין אגב שדה נכלל בהשומא מה שעתיד להיות בו מעלה ושבח דהלוקח יתן עיניו בהשבח העתיד לבא כדאמרינן באלעזר זעירא בב"ק (דף ס'). ולא דמי לאוכל חמץ דהקדש בפסח דמסיק רב אחא בפסחים (דף כ"ט) דכ"ע דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ופסק כן הרמב"ם ז"ל בהלכותיו הקדש שאני דאין משתכרין בשל הקדש ואין להקדש אלא מקומו ושעתו אבל בהדיוט קי"ל בשותפין דצריך להמתין עד יום השוק ודו"ק: