באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא מציעא · דף פא.
הלוקח כלים מהאומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלים אותם אני נותן לך דמיהם ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהם ונאנסו בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא נושא שכר. והנה אע"ג דמשלם לפי טובת הנאה ושוכר הוה א"כ מוכח דשוכר אחר שכלתה הזמן הוה ש"ש. ונראה דלא דמי לאומן שאומר גמרתיו דהתם על בע"ה מוטל לקבל החפץ מבית האומן וכיון דנגמר והודיע לבעלים אין משתכר כלל בהנחתו אצלו וע"כ לא הוה רק ש"ח. אבל הכא על השוכר מוטל להגיעו לבית בע"ה ואמרינן דהנאה אשר קיבל הוא שכרו עד אשר ישיב ויגיע לבית בע"ה. וכן בשואל עליו מוטל להחזירו לבית בע"ה וע"כ נהי דלאחר זמנו אין כל הנאה שלו דאסור להשתמש בו ופטור מדין שואל אבל ודאי חשוב כש"ש עד אשר יחזירו לבעליו בעד הנאה שקיבל מק"ו משוכר:
ובזה ניחא הא דמחלק הרא"ש והש"ע בסי' ע"ב סעי' מ"ג במלוה על המשכון ופרעו וביקש ממנו הלוה משכנו וא"ל לך עתה ובא למחר ואחזירנו לך ונגנב המשכון דאם נגנב קודם הזמן שקבע לו לבא בשבילו חייב המלוה ואם נגנב אחר הזמן שקבע לו לבא בשבילו פטור. והיינו משום דהמלוה על המשכון על הלוה לקבלנו ואין המלוה מחויב בהחזרה וע"כ לאחר הזמן שקבע לו הוה כמו גמרתיו באומן אבל קודם הזמן שקבע כיון דבסיבת המלוה לא הוחזר הוה כמו שוכר דהכא דלא נסתלק משמירתו והוה כמו אומן דאמר הבא מעות וטול את שלך כיון דבע"כ תפיס לא נסתלק משמירת ש"ש דהוה עליו מקודם דזה לא יחפוץ להניח חפצו אצלו על אחריות ש"ח ודו"ק: