באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא בתרא · דף מו:
נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן ישתמש בהם עד שיבוא הלה ויטול את שלו וכו'. וכתב ע"ז הרא"ש וא"ת היך ישתמש והלא יכול להחזיר הטלית לו ונמצא משתמש בטלית ראובן שלא מדעתו. ומתרץ כיון שראובן שצוה למכור טליתו להאומן ודחוק למעות אינו מקפיד אם ישתמשו אחרים בטליתו כיון שגם הוא משתמש במעות. והנה אע"ג דליכא אסור ריבית דאינו בא מיד הלוה להמלוה דהמלוה הוא הלוקח הטלית שנתן המעות ומקבל הריבית הוא המשתמש דנתחלף לו. בכ"ז צריך עיון דהא הלוקח הראשון אם משתמש בטליתו של זה מחוייב לשלם השכירות דהא משתמש בטלית של זה שלא מדעתו ומדוע לא יקפיד זה וא"כ מדוע לא יקפיד זה שנתן למכור אם משתמש הלה בטליתו דהא לאו המלוה משתמש בו שעשה עמו טובה אלא אחר ומ"ש שנתחלפו לו בבית האבל או בבית המשתה. ומדברי הרמב"ם ז"ל למדתי תירץ אחר בזה שכתב דשמא כליו של האומן הוא או בעל הכלי צוה לאומן למוכרו. והנראה דמפרש דהכי קאמר דתלינן דנתן לו רשות למוכרו. דזה דבר השכיח דאין דרכו של אומן לטעות ומסתמא קצב מקח להאומן וכיון דנתחלף לו ודאי שילם לבע"ה מעותיו ומדעת נתנו לו דשלו הוא דמה לו לבע"ה בטעותו וזה שהוסיף רבינו בלשונו דשמא כליו של האומן הוא דזה הוא נכלל בטעמא דגמ' דנתן לו רשות למוכרו וע"כ של האומן הוא ומותר להשתמש בו דמדעת נתן לו את שלו ודו"ק: