באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא בתרא · דף כו.
רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף אתו ציפרי יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה. א"ל זיל קוץ. א"ל והא ארחיקי לי. א"ל הני מילי לאילנות אבל לגפנים בעינן טפי. והא אנן תנן אחד גפנים ואחד כל אילן. א"ל הני מילי אילן לאילן וגפנים לגפנים אבל אילן לגפנים בעינן טפי. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"י מהל' שכנים הל' ח' דצריך הרחקה בין האילנות ארבע אמות בד"א בא"י אבל בחוץ לארץ מרחיק בין גפנים לגפנים שתי אמות ובין גפנים לשאר אילנות או בין אילנות לאילנות ארבע אמות בכל מקום. ועיין במ"מ שפי' אליביה דרבינו דרבא לא הרחיק רק שתי אמות ואמר לו ר"י דבין אילן לגפנים בעינן טפי דהיינו ארבע אמות. וכתב דט"ס מה שכתב רבינו דבין אילן לאילן בעינן ארבע אמות בכ"מ דהא בפי' אמרו בגמרא דבין אילן לאילן ובין גפנים לגפנים שוים. והקשה הל"מ דא"כ מאי מקשה ממתני' דאחד גפנים ואחד כל אילן דהא תנא בא"י קמיירי ושם וודאי השיעור שוה ארבע אמות. ועיין בדבריו שהאריך ודחק בזה. ועוד קשה דהא משמע מהגמ' דהא דבעי טפי בין אילן לגפנים הוא משום ציפרי וא"כ איך סגי בד' אמות וכתב הסמ"ע בזה בסי' קנ"ה סעיף כ"ה דלהרמב"ם ע"כ טעם אחר הוא לההרחקה ולא משום צפרי. ותמיהני דמנלן לרבינו טעם הנעלם דלא הוזכר בגמ'. והנראה בזה דבאמת דרבותינו הרי"ף והרמב"ם ז"ל מפרשים הסוגיא כפירש רש"י אלא דסברי דאין הלכה כהאי סוגיא דע"כ דר"י דאמר להרחיק משום ציפרי אזיל אליבא דרבנן כדהקשו התוס' דהא לאו גיריה דיליה הוא ודחקו בזה דמיירי בנטע אילן גדול והוה כסולם דלעיל ובאמת אין הנידון דומה לראיה דהתם אין הנמיה יכולה לעלות לשובך אלא ע"י הסולם וע"כ הוה גירי דיליה אם קפצה בהדי דמנחי אבל הכא הציפרי יוכלו לעלות בפרדיסא בלא האילני ולא שייך כלל האי טעמא דקפצי ע"י האילני וליכא אלא גרמא דע"י דיתבי באילני יתרבו העופות. והרא"ש כתב בזה דגירי דיליה הוא משום דיפריח העופות בידים מתוך אילנותיו וילכו לפרדיסא ותמיהני דאטו דאסור להבריח ארי מתוך עדרו משום שילך לעדר אחר. ולא דמי להא דכתב הנ"י בפ' השותפים מתוך הירושלמי דאסור לשלוח הנזק על של חבירו אם כבר בא בתוך שלו דהתם מיירי במשלח להדיא על חבירו כמו במים שפוטר משדהו על של חבירו אבל הכא לעלמא משלח ובעצמו יולך על חבירו. ולא דמי לאפיקו קורקר דרב יוסף דלעיל דהתם המזיק הוא דמו של חבירו אלא דהעופות מוליכים אותם דהוו כרוח מצויה או דהעופות דעומדים בשל חבירו מזיקים בקולם. אבל הכא רק גרמא בעלמא הוא דע"י דמתרבים העופות בשל חבירו יתרבו נמי בשלו וודאי לאו גיריה דיליה הוא. וע"כ דהא דר"י אמר להרחיק אליבא דרבנן הוא דעדיין לא נתפשטה ההוראה כר' יוסי. וע"כ רבא בר רב חנן לא אמר ליה דהא קי"ל כר' יוסי אלא דחי ליה משום דאסור לקצות אילן מאכל וע"כ אי אפשר ליה למקציה ולהחמיר כרבנן. אבל אם באמת מדינא היה לו להרחיק לא היה מועיל במה שאילן מאכל הוא כדהקשו בתוס'. וע"כ השמיט הרי"ף האי דינא דאסור למקציה אילן מאכל אם מזיק הוא:
והנה הא דכתב רבינו דבין אילן לאילן ובין אילן לגפנים בעי ארבע אמות בכ"מ הוא מטעמא אחרינא וממקום אחר לקח זה. והיינו משום דאמרינן לקמן (דף פג) דעובדא הוה בדורא דרעותיה דאתו לקמיה דרב יהודה וא"ל זיל הב ליה כמלא בקר כליו ומסיק שם דהאי שיעורא הוא ארבע אמות ועיין בתוס' שהקשו דהא בבבל עבודת האילן הוא שתי אמות. ורבינו מתרץ בזה דבין אילן לאילן ובין גפנים לאילן שיעור עבודת האילן הוא ארבע אמות בכ"מ אף בבבל. ודאי רבא בר חנן הרחיק נמי הכא ארבע אמות דמסתמא ידע מנהג מקומו בכ"ז הצריכו ר"י להרחיק טפי משום היזק צפרי ולית הילכתא כותיה כדבארתי. וע"כ השמיט הרי"ף האי סוגיא:
ובזה ניחא הא דכתב רבינו פכ"ד מהל' מכירה בשני אחים שחלקו ואחד נטל פרדס דיש לבעל הפרדס ארבע אמות בשדה הלבן ולא קאמר דבבבל הוא שתי אמות משום דבשדה אילן שיעור עבודתו הוא ארבע אמות בכל מקום. וע"כ שינה רבינו בזה וכתב פרדס ולא כרם כלשון הגמרא ודו"ק: