באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
ספר במדבר · פרק ג
ז והוא לפי שהממונה על איזה דבר לעשותו צריך לשמור הזמן והשיעור שיעשהו בזמן הראוי לעשות אותו וכשיעור הראוי לו לא יעדיף ולא יחסיר:
ט ר"ל שיהא לו לעזר וסיוע בדברים הנעשים בעזרה כקרבנות ושאר העבודות ולא לעבודת ביתו ח"ו שהוא לעצמו. מדברי הרא"ם ז"ל:
(ד"ק מאת) ר"ל שמלת מאת מורה במקום הזה ער החלק הנבדל מתוך הכלל ואין פירוש מלת מאת כמובן מלה זו לרוב המורה על הפועל וא"כ יהיה הפירוש שישראל נתנו הלויים לאהרן. ובאמת שאין הלויים נתונים רב"י שיהיו הם הנותנים רק הקב"ה הוא הנותן ומבואר וכן פירש גם הרא"ם ז"ר:
יב ר"ל כי כוונת פרשה זו אינה להודיע הבחירה בשבט לוי שיהיו לעזרה לשמור משמרת המקדש כי כבר הודיע זה בפ' הקודמת ותרתי למה לי אבל כוונת הפ' להודיע טעם בחירת הלויים. וגזרת המאמר בפסוק שלפנינו הוא מאמר תחת כל בכור ופשוט בא"ד ע"י הבכורות זכיתי בהם ר"ר שהבכורות היו שלי מן הדין וא"ת מהיכן זכיתי בבכורות. ע"ז בא התירץ בפסוק שאחריו כי לי כל בכור ביום הכותי וגו' וע"י שנצולו ממכת בכורות זכיתי בהם מן הדין. מדברי הרא"ם ז"ל:
בא"ד וכשחטאו ישראל בעגל כו'. באמת הוא פלוגתא בש"ס דזבחים הובא ברא"ם ז"ל דלריב"ק קודם שהוקם המשכן היה העבודה בבכורות ופירוש הפסוק (בסדר יתרו) וגם הכהנים הנגשים אל ד' יתקדשו וגו' הבכורות שהם היו כהנים אבל לרבי מסיני נצטוו על הכהונה ופירוש וגם הכהנים וגו' נדב ואביהו ששמשו עד שהוקם המשכן. והנה לרבי מסיני נפסלו הבכורות לפי שגלוי וידוע לפני המקום ב"ה שעתידין לחטוא בעגל ולריב"ק לא נפסלו אלא אחרי שהוקם המשכן:
טו הוא לפי שטתם ז"ל שיוכבד נולדה בין החומות
טז באמת שמאמר ע"פ ד' נראה מיותר שהרי אשר תיכף אחריו כאשר צוה ולא היל"ל אלא ויפקוד אותם משה ע"פ ד' או ויפקוד אותם משה כאשר צוה. לכן דרשו ז"ל שהכוונה שידיעת המנין שבכל אוהל היה על פי ד' שלא היה צריך לדרוש מפי האבות רק שכוון את המנין בנבואה:
כא ר"ל שאין כוונת הכתוב שלפנינו להודיע שלבני ושמעי הם משפחת הגרשוני שהרי כבר הזכיר זה לפניו. אבל באמת שכוונת הפסוק שלפניו להודיע מספר משפחת הגרשוני וכוונת הפסוק שלפנינו להודיע שמשפחות אלו נפקדו ונמנו ועלו פקודיהם כך וכך. ולפ"ז פסוק שלפנינו גזרתו עם פסוק שאחריו וכאלו שניהם פסוק אחד. והכוונה לגרשון משפחת הלבני ומשפחת השמעי וגו' פקודיהם במספר כל זכר וגו' שבע' אלפים וגו':
כו ר"ל דאלו מיתרי החצר הם משא בני מררי כמ"ש להלן פסוק ל"ז:
כט שקרח ועדתו היו מילידי קהת כמ"ש בריש סדר קרח ודתן ואבירם והמאתים וחמשים איש היו רובן משבט ראובן כמ"ש רש"י ז"ל בסדר קרח:
לב ר"ל שכל משפחה מן הלוים היה להם נשיא כמ"ש כאן בפרשה שלפנינו ואמר כאן שאלעזר היה נשיא הראשי גבוה על כולם:
בא"ד ועל מה כו'. ר"ל שעליו לצוות ולזרז איש איש על עבודתו ומשאו וגם לסדר ביניהם שאיש איש מבני המשפחה יעשה ביומו למען יקום ביניהם השלום:
לט אין לפרש דר"ל שלא היה אהרן מתעסק במנין הלוים והנקודה ממעטת במאמר אשר פקד דקאי על המונים דא"כ דמה הוזכר כאן אהרן כלל ועוד הנקודה אינה אלא ממעטת את הכתיב אבל לא מכחשת אותו לגמרי. לכן צ"ל דהכי פירושא שלא היה אהרן נמנה עם הלוים ור"ל שלא היה אהרן בכלל מנין הכ"ב אלף לפי שהוא לא היה צריך להמנות מפני שהיה ראשית יחוס הכהונה אבר משה היה בכלל מנין הכ"ב אלף וגו'. ורבינו הרא"ם ז"ל הקשה קאי במונין וממעט נמנין ובאמת לא קשיא מידי דהנקודה מוסבת על תחלת הפסוק כל פקודי הלוים וגו' שמדבר בנמנין ומשמע מזה שמשה ואהרן היה ג"כ מכלל הנמנין לכך נקוד על ואהרן למעט אותו מכלל הנמנין. מדברי הרב בעל צל"ד ז"ל ומבואר: