אור ברסלב

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

ספר במדבר

סדר בחוקותי

פרק א

ב ר"ל כי באמת לא נמנו המשפחות רק השבטים כמו שמצינו להלן בפ' ב' וע"כ פירוש למשפחותם לשבטיהם כי נמצא הרבה פעמים במקרא שם משפחה ובית אב על השבט בכללו:

(ד"ה לגלגלותם) ר"ר ולא לגלגלותם ממש כי לא הורשו למנות רק ע"י חצאי שקלים בקע לגלגולת:

ג ר"ל אם היה יוצא לצבא פחות מבן עשרים רק שרא נצטווה למנות רק אותן שהיו מבני עשרים ומעלה א"כ מאמר כל יוצא צבא הוא הכלל ובן עשרים הוא הפרט והיה לו לכתוב כל יוצא צבא מבן עשרים שנה ומעלה שדרך הלשון להקדים הכלל לפרט ולכן ע"כ צ"ל שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים וא"כ אין מאמר כל יוצא צבא כולל יותר ממאמר מבן עשרים ואדרבה בן עשרים כולל יותר לפי שבכללו גם בעלי המומין וחלושי הכח שאין יוצאין בצבא. לכן הקדים מאמר מבן עשרים לכל יוצא צבא כדי להקדים הכלל לפרט ואז הפרט הוא ביאור הכלל ולהורות בזה שלא נמנו בעלי המומין וחלושי כח:

ד ר"ל מה שלא כלל פסוק זה עם שלפניו בקצרה ולומר תפקדו וגו' אתה ואהרן ואיש איש למטה איש ראש וגו' זהו לפי שהמונים היו משה ואהרן לבדו ונשיאי המטות לא היו המינים רק העומדים על הפקודים. לכן אמר כאן ואתכם יהיו וגו' שזה מורה שהם טפלים למשה ואהרן ועל כן לא חבר אותם בפסוק שלפניו עמהם:

טז ר"ל שהם בני האסיפה וכאלו הם קרואים מעדתם להמתיק עצה לתקון הקמוץ להיותם חכמים וידועים מדברי הרא"ם ז"ל:

נ הוראת השורש הזה בהפעיל על המנוי ועל הפקדון:

נא (ד"ה והזר) ר"ל אפי' כהנים אם נגשו לעבודת הוי' שהיא פרוק המשכן והקמתו חייבין מיתה שגם הם זרים אצל עבודה זו זהו כוונת רש"י ז"ל. מדברי הרא"ם ז"ל:

פרק ב

ג ר"ל ההא שבסוף תיבה היא במקום ל' בתחלתה ופירוש קדם פנים כי הצד החשוב יקרא קדם וא"כ פירוש קדמה לפנים ותיבת מזרחה שאמר אח"כ הוא לתוספת ביאור לפנים דהיינו למזרח. מדברי הרא"ם ז"ל:

ט משמעות הפסוקים שנסיעת וחניית מחנה ישראל היה כתבנית מרובע. והנה כזה היה סדר המסע בתקוע הכהנים בראשונה נסע דגל מחנה יהודא שבמזרח. ובלי ספק ששהו אח"כ מלתקוע שנית עד שהכינו עצמן דגל מחנה יהודא להלוך והלכו וכאשר החל דגלו לנסוע תקעו שנית והכינו עצמם דגל מחנה ראובן שבדרום להלוך והיה א"כ מרחק מחנה יהודא שבמזרח ממחנה ראובן שבדרום כדי הזמן שהכינו עצמם בו דגל מחנה ראובן להלוך מיד אחרי תקיעה ראשונה נכנסו אהרן ובניו לאוהל מועד והסירו את הפרוכת וכסו בה את ארון העדות וגו' ואח"כ באו בני גרשון ובני מררי ופרקו את המשכן וטענו בעגלות ואחרי נסוע דגר מחנה ראובן הלכו עמהן בני גרשון ומררי נושאי אוהל מועד ושל כריו ואולם הארון וכלי הקודש משא בני קהת נשארו עומדים מכוסים במקומם ונתונים על המוטות. שוב תקעו הכהנים פעם ג' והכינו עצמן דגל מחנה אפרים להלוך והוא דגל מערבי. והנה מחנה הלוים היה בתוך הרבוע בפנים סביב לאוהל מועד ודמחנוח רחוקות מכל צד מיל מן אוהל מועד הרי כשהלכו בני אפרים התקרבו אל הארון וכלי הקודש משא בני קהת שעמד עדיין במקומו. שוב תקעו הכהנים פעם ד' כדי שילכו דגל מחנה דן שבצפון ומיד אחרי התקיעה הד' ההיא הלכו בני קהת עם דברים המקודשים עם דגל מחנה אפרים שבאו סמוך להם כנ"ל. הרי שבין בני גרשון ומררי נושאי אוהל מועד וכלין ובני קהת נושאי הארון היה מרחק רב כשיעור המסע שהלך כבר דגל ראובן זה היה סדר הנסיעה בנסוע הענן הרי לפ"ז בנסיעתן היה מחנה יהודא במזרח רחוק מאוהל מועד יותר ממיל שהרי כשנסעו עדיין עמד אוהל מועד במקומו ומחנה ראובן שבדרום רחוק מיל במכוון כבתחלה. וכן מחנה אפרים שבמערב רחוק יותר ממיל שהרי בנסוע האוהל עדיין עמד מחנה אפרים במקומו וכן מחנה דן שבדרום רחוק מן הטעם דזה מאוהל מועד יותר מרחוק מחנה אפרים מאוהל מועד אמנם בשכון הענן היה סימן החניה ניכר לרגל מחנה יהודא תחלה וחגר ואולם האוהל משא בני גרשון וסדרי ומחנה ראובן שהיו רחוקים ממחנה יהודא כדי זמן הכנת מחנה ראובן לנסוע נסעו עדיין עד התקרב מחנה ראובן למחנה יהודא ועמד מחנה ראובן ובעמדם חנה גם האוהל והקימו תיכף בני גרשון ובני מררי את אוהל מועד ועדיין מחנה אפרים והקהתים שהיו רחוקים ממחנה ראובן כדי זמן הכנתם לנסוע היו נוסעים עד התקרב מחנה אפרים למחנה ראובן וחנו:

וחנו עמהם גם הקהתים נושאי הארון ומצאו את האוהל הוקם על מכונו והכניסו בו הארון והשולחן והמנורה והמזבחות. ושוב התקרבו אח"כ גם מחנה דן שבצפון למחנה יהודא ונמצאו כולם רחוקים עכשיו בחנייתן מיל במכוון כל זה הוצאתי מס' צר"ד בשם מהר"ם יפה ז"ל ואני הרחבתי הביאור והשלמתי הענין בשלמות וכל זה יוצא ממשמעות הכתובים כאן וסדר בהעלותך וע"פ הסברא וביאורי רש"י ז"ל לשם ומבואר היטב:

יז להנ"ל תבין שאין כוונת רש"י ז"ל שהיה אוהל מועד במקום אחר שני דגלים שהרי האוהל היה באמצע חלל הרבוע דחוק מכל צד בשוה וכנ"ל אבל כוונת רש"י ז"ל שתחלה נסעו השני דגלים דגל מחנה יהודא ודגל מחנה ראובן ואחריהם בזמן היינו אחרי נסיעת שני דגלים הנ"ל נסע אוהל מועד (ד"ה כאשר) והוא ג"כ כנ"ל שנסעו בתבנית מרובע והוא כמ"ד בגמרא כתיבה היו מהלכין. והובא ברש"י פרשת בהעלותך ומפיק לה מהכא כמ"ש רש"י ז"ל שם מדכתיב כאשר יחנו כן יסעו וחנייתן היה ע"כ כדמות תיבה כמ"ש והחונים קדמה מזרחה וגו' דגל מחנה ראובן תימנה וגו'. ולזה ע"כ גם נסיעתן כתיבה:

פרק ג

ז והוא לפי שהממונה על איזה דבר לעשותו צריך לשמור הזמן והשיעור שיעשהו בזמן הראוי לעשות אותו וכשיעור הראוי לו לא יעדיף ולא יחסיר:

ט ר"ל שיהא לו לעזר וסיוע בדברים הנעשים בעזרה כקרבנות ושאר העבודות ולא לעבודת ביתו ח"ו שהוא לעצמו. מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ק מאת) ר"ל שמלת מאת מורה במקום הזה ער החלק הנבדל מתוך הכלל ואין פירוש מלת מאת כמובן מלה זו לרוב המורה על הפועל וא"כ יהיה הפירוש שישראל נתנו הלויים לאהרן. ובאמת שאין הלויים נתונים רב"י שיהיו הם הנותנים רק הקב"ה הוא הנותן ומבואר וכן פירש גם הרא"ם ז"ר:

יב ר"ל כי כוונת פרשה זו אינה להודיע הבחירה בשבט לוי שיהיו לעזרה לשמור משמרת המקדש כי כבר הודיע זה בפ' הקודמת ותרתי למה לי אבל כוונת הפ' להודיע טעם בחירת הלויים. וגזרת המאמר בפסוק שלפנינו הוא מאמר תחת כל בכור ופשוט בא"ד ע"י הבכורות זכיתי בהם ר"ר שהבכורות היו שלי מן הדין וא"ת מהיכן זכיתי בבכורות. ע"ז בא התירץ בפסוק שאחריו כי לי כל בכור ביום הכותי וגו' וע"י שנצולו ממכת בכורות זכיתי בהם מן הדין. מדברי הרא"ם ז"ל:

בא"ד וכשחטאו ישראל בעגל כו'. באמת הוא פלוגתא בש"ס דזבחים הובא ברא"ם ז"ל דלריב"ק קודם שהוקם המשכן היה העבודה בבכורות ופירוש הפסוק (בסדר יתרו) וגם הכהנים הנגשים אל ד' יתקדשו וגו' הבכורות שהם היו כהנים אבל לרבי מסיני נצטוו על הכהונה ופירוש וגם הכהנים וגו' נדב ואביהו ששמשו עד שהוקם המשכן. והנה לרבי מסיני נפסלו הבכורות לפי שגלוי וידוע לפני המקום ב"ה שעתידין לחטוא בעגל ולריב"ק לא נפסלו אלא אחרי שהוקם המשכן:

טו הוא לפי שטתם ז"ל שיוכבד נולדה בין החומות

טז באמת שמאמר ע"פ ד' נראה מיותר שהרי אשר תיכף אחריו כאשר צוה ולא היל"ל אלא ויפקוד אותם משה ע"פ ד' או ויפקוד אותם משה כאשר צוה. לכן דרשו ז"ל שהכוונה שידיעת המנין שבכל אוהל היה על פי ד' שלא היה צריך לדרוש מפי האבות רק שכוון את המנין בנבואה:

כא ר"ל שאין כוונת הכתוב שלפנינו להודיע שלבני ושמעי הם משפחת הגרשוני שהרי כבר הזכיר זה לפניו. אבל באמת שכוונת הפסוק שלפניו להודיע מספר משפחת הגרשוני וכוונת הפסוק שלפנינו להודיע שמשפחות אלו נפקדו ונמנו ועלו פקודיהם כך וכך. ולפ"ז פסוק שלפנינו גזרתו עם פסוק שאחריו וכאלו שניהם פסוק אחד. והכוונה לגרשון משפחת הלבני ומשפחת השמעי וגו' פקודיהם במספר כל זכר וגו' שבע' אלפים וגו':

כו ר"ל דאלו מיתרי החצר הם משא בני מררי כמ"ש להלן פסוק ל"ז:

כט שקרח ועדתו היו מילידי קהת כמ"ש בריש סדר קרח ודתן ואבירם והמאתים וחמשים איש היו רובן משבט ראובן כמ"ש רש"י ז"ל בסדר קרח:

לב ר"ל שכל משפחה מן הלוים היה להם נשיא כמ"ש כאן בפרשה שלפנינו ואמר כאן שאלעזר היה נשיא הראשי גבוה על כולם:

בא"ד ועל מה כו'. ר"ל שעליו לצוות ולזרז איש איש על עבודתו ומשאו וגם לסדר ביניהם שאיש איש מבני המשפחה יעשה ביומו למען יקום ביניהם השלום:

לט אין לפרש דר"ל שלא היה אהרן מתעסק במנין הלוים והנקודה ממעטת במאמר אשר פקד דקאי על המונים דא"כ דמה הוזכר כאן אהרן כלל ועוד הנקודה אינה אלא ממעטת את הכתיב אבל לא מכחשת אותו לגמרי. לכן צ"ל דהכי פירושא שלא היה אהרן נמנה עם הלוים ור"ל שלא היה אהרן בכלל מנין הכ"ב אלף לפי שהוא לא היה צריך להמנות מפני שהיה ראשית יחוס הכהונה אבר משה היה בכלל מנין הכ"ב אלף וגו'. ורבינו הרא"ם ז"ל הקשה קאי במונין וממעט נמנין ובאמת לא קשיא מידי דהנקודה מוסבת על תחלת הפסוק כל פקודי הלוים וגו' שמדבר בנמנין ומשמע מזה שמשה ואהרן היה ג"כ מכלל הנמנין לכך נקוד על ואהרן למעט אותו מכלל הנמנין. מדברי הרב בעל צל"ד ז"ל ומבואר:

פרק ד

ב ר"ל דכבר מנה אותם למעלה ורמה חזר ונצטווה על כך למנותם אלא שמקודם מנה אותם לידע מספרם מבן חודש ומעלה וכאן חזר ומנה אותן שהם מבן שלשים ומעלה עד בן חמשים הראויים לעבודת משא:

ה (ד"ה בנסוע) ר"ל דאין לפרש בנסוע אחרי שכבר נסעו שאין זה כבוד ותפארת המקדש שיעמוד בדד בלי היקף מחנה סביבותיו לבן צריך לפרש בנסוע בעת שיכינו עצמם להנסיעה ע"י סלוק הענן ויכנה התנועה וההכנה אל הפעל בשם הפעל כמו והנה רחל בתו באה עם הצאן:

י למעלה אמר בפסוק ו' ונתנו עליו כסוי עור תחש הרי שהארון עומד במקומו מבלי שתעשה בו פעולה כלל והעור תחש נתון עליו למעלה למכסה ולא מכל צדדיו אבל כאן בפסוק שלפנינו אמר ונתנו אותה ואת וגו' אל מכסה עור תחש דזה משמעו שהפעולה נעשית בהמכוסים שהם הנתונים אל תוך המכסה עור תחש לכך צריך לפרש כמין מרצוף ומוקף א"כ מכל עבריו מסביב מהמכסה:

טו (ד"ה ומתו) ר"ל שאין מלת ומתו מוסב על מלת השלילה ולא רק מוסב על פעל יגעו והכוונה לא יגעו שתגרום להם נגיעה זו שימותו. וכן להלן ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו. מדברי הרא"ם ז"ל:

טז דאין לפרש שפירוש ופקודת אלעזר וגו' שמן המאור וגו' שהיה ממונה עליהם בענין הצווי והזרוז להקרבה והקטרה והדלקה כפירוש פקודת כר המשכן וגו' שכתוב אח"כ דא"כ לא פירש לנו הכתוב ער מי היה מוטל משא כל הדברים האלה. לכן צריך לפרש שפקודתו עליהם לשאת אותם בעצמו והוא משא גדול כמ"ש הרמב"ן ז"ל הובא ברא"ם כי הקטורת לשנה שס"ה מנים. ומרע"ה לא פטמה לחצאין ושמן המאור לשנה קפ"ג לוגין (ד"ה שמן) כ' הרא"ם ז"ל וז"ל בשינוי לשון מעט מזה נראה שרש"י ז"ל סובר שהסולת שממנה עושין מנחת התמיד אינו נקרא בשם מנחה אלא אחרי שהפרישו ממנו עשרון לכבש שאז היא עומדת להקרבה וההפרשה ההיא אינו אלא בחנייתן שאז מקריבין את המנחה בהקרבת התמיד ולא בנסיעתן וא"כ א"א לומר שהיה נושא מנחת התמיד בשעת הנסיעה לכן פירש"י ז"ל שהכוונה במאמר ומנחת התמיד עליו מוטל לצוות ולזרז כו' עכ"ל ולע"ד דזה דחוק דלמה תפס הכתוב בענין זה רק מנחת התמיד ולא גם התמיד עצמו והמוספין. אבל נ"ל שצריך להגיה ברש"י אות ו' ועליו מוטל לצוות ולזרז כו'. ולפ"ז היה ער משאו גם הסולת למנחת התמיד. ואולם ממה שלא אמר ומשא אלעזר רק ופקודת אלעזר. לכן פירש"י ז"ל שכוונת הכתוב לכלול מינוייו גם על הציווי והזרוז בדברים הללו ולפ"ז כוונת רש"י ז"ל בזה גם על הקטורת ושמן המאור מדברי הרב בעל צל"ד ז"ל בתיקון דרכו:

יח ר"ל ולכן אמר אל תכריחו בהפעיל ולא תכרתו בקל כי הכוונה בזה גרם הכריתה ולא הכריתה בידים ולכן בא בהפעיל:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה