אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר תזריע › פרק יב

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר תזריע · פרק יב

סדר תזריע

א (ד"ה כי) ר"ל דכי תלד מיבעי' לי'. מאי תזריע שילדתו כעין שהזריעה והיינו שילדתו מחוי שנוצר תחלה בצורת אדם (דהמפלת כמין בהמה חיה ועוף אין האשה טמאה לידה) ואח"כ נימוח. ובנדה פליגי ת"ק ור"ש דת"ק ס"ל שליא בבית הבית טמא (והיינו טומאת אוהל המת) שאין שליא בלא וולד (השליא הוא הכיס שהוולד מונח בתוכו) אלא שנימוח (ר"ל ומיחויי שבשליא הוא מיחוי הורד) ור"ש ס"ל שאין הבית טמא מת דס"ל שנימוק הוורד עד שלא יצא ונעשה דם ונתערב דם הולד בדם הלידה ונתבטל ברוב (וה"ל כאלו אין שם וולד כלל ואין כאן טומאת מת) וא"כ בהא פליגי ת"ק ור"ש דלת"ק כבר נימוח קודם שעת לידה לא אמרינן אלא דנימוח בשל יתו בשעת לידה ולכך יש כאן טומאת מת תיכף כשיצאה מקצת השיליא אבל לר"ש כבר היה נימוח קודם לידה ובשעת לידה כבר נתבטל ברוב. והנה לת"ק כיון שהבית טמא מת מכ"ש דאמו טמאה לידה דולד מעליא הוא וא"צ רבוי כלל אבל לר"ש צריך רבוי כדאמר ר' יוחנן שם בגמרא ומודה ר"ש שאמו טמאה לידה מדכתיב כי תזריע. ובזה תדע שרש"י ז"ל פירש כאן אליבא דר"ש ולא אליבא דת"ק. מדברי הרא"ם ז"ל (ר"ה כימי) ר"ל שאין הפירוש כמספר הימים ימי טומאת הנדה דהא כתיב בפירוש וטמאה שבעת ימים רק הדמיון על איכות וחומר הטומאה ור"ל כטומאת שבעת ימי הנדה כן טומאת שבעת ימי הלידה דהיינו לענין טומאת משכב ומושב וכיוצא:

בא"ד ואפילו נפתח וכו'. דאי בנפתח הקבר עם יציאת דם תיפוק לי' דטמאה משום נדה ופשוט:

(ד"ה דותה) ר"ל דמ"ש תחלה כימי נדת פירושו כימי רחוק מלשון גע ונד. ולזה הוצרך לסמן אח"כ איזה הן ימי הרחוק ואמר רחוק דותה ר"ל רחוק זיבת דם הנדה ולפירוש הב' דותה ענינו תחלואי' ופירושו א"כ רחוק ימי תחלואי' וסימני וסתה. ולפ"ז לפירוש הראשון סימן הכתוב ימי הגדות ע"י הנזילה והזיבה ולפירוש הב' סמן ימי הגדות ע"י הכאב והמיחוש של הווסת כדרך הנשים. וכ' הרא"ם ז"ל וז"ל ושורש דוה לפירוש הראשון משמש שני ענינים בשורש א'. ענין הכאב וענין הזיבה ולהוראת הזיבה מוצאו מהארמי שתרגם כי יזוב ארי ידוב והו' והבית ממוצא א' המה ולפירוש הב' אינו משמש דק הוראת הכאב כהוראתו בכל המקרא על זה היה דוה לבנו. כל היום דוה ולבי דוי. וסרה טענת הרמב"ן ז"ל על פירוש הא' עכ"ל ז"ל:

ד ר"ל ששיעור הכתוב תתעכב בענין זה שיהיו הדמים שלה דמי מודר שאף שרואה בהם בלי הספק טהורה לבעלה. ופירוש בכל קודש לא תגע אבל בכל קודש לא תגע. מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ה לא) משום דמקשינן ודש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה (כרת הנכנס למקדש בטומאה) אף קודש דבר שיש בו נטילת נשמה (אכילת קדשים בטומאת הגוף בכרת ותרומה במיתה בידי שמים) ובנגיעה ליכא נטילת נשמה והא דאפקה רחמנא בל' נגיעה לומר לך נגיעה כאכילה כלומר האסור לאכול אסור ליגע. כן הוא בש"ס:

(ד"ה בכל) וכ"כ גם הראב"ע ז"ל ע"ד הפשט זולת מה שכלל הרב ז"ל בזה גם המעשר נ"ל שאינו על דעת רז"ל שהרי זוהיא טבולת יום ארוך וקיי"ל טבול יום אוכל במעשר:

ז ר"ל מדכתיב והקריבו בל' יחידות ולא והקריב או והקריבם ומזה דרשו ז"ל שאין מעכבה מלאכול בקדשים אלא קרבן אחד ולא השנים דכיון דמייתי לה זו קרבן טהורה לקודש ולמקדש אבל איזהו הקרבן המעכבה הוא החטאת לפי שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה אלמא מי שבא לכפר בו תלוי' הטהרה והבא לכפרה אינו אלא החטאת כמ"ש בו בכל מקום אצל החטאת שבא על חטא וכפר עליו הכהן ונסרח לו:

(ד"ה וטהרה) ר"ל דמכאן יליף בש"ס יבמות דאין מחוסר כפורים אוכל בקדשים ועדיין טומאתו עליו לקודש ומקדש דמדכתיב כאן וטהרה מכלל דעד השתא טמאה היא ואי לתרומה כיון שהעריב שמשו של ארבעים לזכר ושמונים לנקבה (ר"ר שנכנס ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה) מותרת בתרומה וע"כ דמ"ש כאן וכפר וגו' וטהרה אינו אלא לקדשים ומ"ש לעיל עד מלאת ימי טהרה דהיינו עד כניסת ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה הוא לתרומה ומבואר:

ח באמת כמו שהחטאת קודמת לעולה בהקרבה כן קודמת בקריאת שם שצריך שיקרא שם לחטאת תחלה בשעת הקדשה ואח"כ יקרא שם לעולה אבל פירוש למקראה שנקראת תמיד בענין תחלה ר"ל שהקדימה הכתוב בכל מקום. והא דצריך שיקרא שם לחטאת תחלה מפורש בפ' כל התדיר מדברי הרא"ם ז"ל:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה