באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר שמיני · פרק ט
א כבר כתבתי לעיל בסדר צו. שהולך רש"י ז"ל בשיטת קצת מחכמינו ז"ל שהתחלת ימי המלואים הי' בכ"ג אדר ושמיני למלואים הי' ר"ח ניסן יום שהוקם בו המשכן וכל ימי המלואים הי' משה מקים את המשכן בכל יום וסתרו עד יום השמיני למלואים שהוקם ע"י משה הקמה קיימת עד העלות הענן ומבואר:
(ד"ה ולזקני) כבר כתבתי ג"כ לעיל בסדר צו שקבוץ העדה בשבעת ימי המלואים לחנוך הכהונה וכן קבוצם בשמיני לחנוך העבודה תכליתו הי' כדי שיהי' החנוך בפרסום רב ובמעמד כל העם. וזהו לגדולה ולתפארת לכתר כהונה וככנפי' הגדולה לכתר מלכות. ואולם מלבד כוונה זו הי' שם עוד כוונה אחרת לקבוץ הגדול הזה להשמיעם שעפ"י הדבור נבחרו זרע אהרן להיות כהנים לד' כמו שמוכח מהכתוב בפרשת צו. זה הדבר אשר צוה ד'. וכמו שביארתי שם הכרע זה באורך. ומטעם זה אמרו ז"ל גם כאן בקבוץ יום שמיני שנתייחד היום הזה בעכור אהרן לבדו לחנכו לכהונה גדולה ועל כן הוא הי' המקריב לבדו ביום הזה. שהי' הקבוץ לתכלית זה ג"כ להשמיעם שעפ"י הדבור נטל אהרן עטרה זו וזהו מדרך הסברא ואע"פ שלא נזכר כאן בכתוב שאמר להם משה זה הדבר אשר צוה ד' מ"מ מן שרא שהקדים להם המאמר הזה בהקבץ העם כן נ"ל בזה:
עשה ידיכם הוא המקדש כמ"ש רש"י ז"ל להלן פסוק כ"ג (ד"ה ויצאו) שכל שבעת ימי המלואים רא שרתה שכינה במשכן שהי' משה מקימו ופורקו אח"כ וזה הי' ניכר בע"כ ע"י הענן מה שלא שכן עליו הענן. אבל בשמיני שרתה עליו שכינה:
ז מה נעים הדרש הזה ובכתוב נראה בעליל כוונת הדרשה ממה שאמר קרב אל המזבח ולא הי' לו לומר רק עשה את צאתך ועוד למה הי' צריך לומר לו עוד הפעם בשעת סלם הלא כבר הזהירו בזה מתחלה. כמ"ש בראש הסדר קח לך עגל בן בקר וגו' והקרב לפני ד'. אלא לפי שאהרן קדוש לרוב ענותנותו ובלתי מחשיב את עצמו כדאי לדקושה וקנה כזו הי' בושש במעשהו כמתבייש ומיחל לציווי משה אחיו מד אט מתעורר ללכת ועומד נאחז ולפי שהכיר זה משה באהרן בתנועותיו ובפניו אמר לו כנותן בו רוח ומרהיב רוחו היקרה ן אל המזבח ועשה את חטאתך וגו' ומנ נעים המשל הזה שהיינו ז"ל הובא ברא"ם למלך בשר ודם שנשא אשה והיתה משמשת מלפניו נכנסה אצלה אחותה ואמרה לה אחותי למה נכנסת לדבר זה לא שתשמשי את המלך הגיסי לבך ובואי שמשי את המלך כך אמר לו משה לאהרן. אהרן אחי למה נבחרת להיות כהן גדול לא שתשרת לפני המקום הגס דעתך ובוא עבוד עבודתך:
טז הנה לדעת רז"ל אין ויקרב וגו' דהכ לעולת העם רק בעולת אהרן כדלעיל ואע"פ שכבר הזכיר בת האיל הזה מ"מ חזר ושנה כאן כדי ללמד דעולת חובה של יחיד טעון סמיכה וצ"ל לדעת זה שלמדו מדכתיב כמשפט דהיינו לסמיכה (כמו שיבואר להלן). ואי נימא דמיירי בקרבן העם קשה דהא קיי"ל דאין קרבן צבור טעון סמיכה חוץ מפר העלם דבר ושעיר המשתלח ושעיר ע"ז לדעת רבי שמעון, לכן ע"כ צ"ל דרכא בעולת יחיד דאהרן קא מיירי. אבל ההכרח דהאי כמשפט דהכא לענין סמיכה הוא כזה דאי לענין מתן ארבע והפשט וניתוח ורחיצת קרב וכרעים היה לו לכתוב ויעשהו כראשון כמ"ש בחטאת העם ויחטאהו כראשון ר"ל בחטאת אהרן וכמו כן כאן אם כוונת המקרא שעשה בעורת העם כמו שעשה בעולתו ככתוב למעלה היל"ל ג"כ כראשון אבל כמשפט משמעו כמשפט המבורר מכבר והוא המשפט המפורש בויקרא אצל עולת נדבה שכל משפטי עולה ושלמים שם נאמרו. ולענין מתן ארבע והפשט וניתוח ורחיצת קרב וכרעים א"צ להסמיך על המבואר בפ' ויקרא. שהרי כבר מבואר זה עצמו כאן למעלה בעולת אחרן. וע"כ צ"ל דהך במשפט הוא לענין סמיכה וממילא דהך ויקרב וגו' דהכא אינו אלא בעולת אהרן וללמד דעולת חובה של יחיד (שהרי עולת אהרן היתה חובה ליום זה) טעונה סמיכה כמשפט עולת נדבה האמור בויקרא. וז"ש ז"ל במס' ביצה תני תנא קמי' דרב יצחק בר אבדימי ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מה משפט אמור בעולת חובה אינו אלא כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה ופירש"י ז"ל ע"כ כמשפט האמור בעולת נדבה בויקרא קאמר שכל משפטי עולה ושלמים שם נאמרו ובשל נדבה דבר הכתוב דכתיב אדם כי יקריב מכם וגו' ומשמע לכשירצה ויקריב וכתיב התם וסמך וגו' עכ"ל ז"ל. כ"ז לדעת רז"ל אבל קשה לשטה זו. א' דא"כ הפסיק באמצע מעשה קרבנות העם בעולת אהרן. ב' שלפ"ז עורת העם לא הוזכרה במעשה כלל ולמה נזכרו כורם והעולה לא נזכרה. מדברי הרא"ם ז"ל:
יז (ד"ה מלבד) וד"ל שהפירוש מלבד עולת הבוקר מלבד עורת התמיד שנעשה כבר בבוקר כי ברור שעולת התמיד, התדירה קודמת לעולת המלואים שלא היה רק ליום זה בלבד:
יט (ד"ה וישימו) כבר מבואר סדר זה לעיל בפ' צו באורך קחהו משם:
כב הנה אחרי עשות אהרן כל סדר הקרבנות הנזכרים למעלה היתה הירידה מעל המזבח ואח"כ ברך את העם ברכת כהנים יברכך וגו' ולפ"ז צ"ל שפירוש וירד מעשות וגו' אחר שירד מעשות וכמו שפי' כן גם הראב"ע ז"ל וירד וכבר ירד. וצ"ל ג"כ לפ"ז שפ' דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו' הכתובה בספר חומש הפקודים מוקדמת לפ' זו שלפנינו ואין מוקדם ומאוחר בתורה וכ"כ הרמב"ן ז"ל. מדברי הרב בעל צר"ד ז"ל:
כג הנה מסדר הכתובים שלפנינו נראה שאחרי עשות אהרן כל סדר הקרבנות שלמעלה ירד מעל המזבח ויברך את העם ברכת כהנים ואח"כ באו שוב משה ואהרן אל אוה"מ (הוא ההיכל שקודם רזה היו בחצר אוהל מועד ששם מזבח העולה) ושוב יצאו משם ויברכו את העם מדעתם ברכה סתם ואין זו ברכת נשיאת כפים שנצטוה עליה אהרן ובניו דהא ברכה זו כבר בירכו אח העם קודם בואם לאוה"מ. ועוד שאמר ויברכו בל"ר וא"כ בכלל זה גם משה והוא לא נצטוה בברכת נשיאת כפים אף שהיה דינו ככהן כל ימי המלואים. זהו היוצא כסדר המקראות שלפנינו. ואולם צריך להתבונן עדיין מה טיבה של ביאה זו שבאו משה ואהרן אחרי הסדר הנ"ל שנית אל אוה"מ ואח"כ יצאו וברכו את העם לאיזה צורך היה זה. והנה הראב"ע ז"ל הסכים ע"ד הפשט כפירוש הב' שכ' רש"י ז"ל כאן שהיה ביאתם להתפלל שתצא האש מן השמים לשרוף את הקרבנות שעל המזבח זולתי שרש"י ז"ל תפס בלשונו שבאו להתפלל על התגלות הכבוד והשראת השכינה ועכ"פ לדברי שניהם לא היתה ביאה זו לצורך שום עבודת פנים כלל. אבל לפי' הא' שפירש"י ז"ל כאן היתה ביאה זו לצורך עבודת פנים ללמד את אהרן, ער מעשה הקטורת שהקטיר שם משה. והנה הרא"ם ז"ל הקשה שלפ"ז היה א"כ מעשה הקטורת אחר כל המעשים שלמעלה שנעשו אחר תמיד השחר. ובאמת שזמן קטורת של בוקר בהיטיבו את הנרות בין דם לאיברים (בין זריקה להקטרה). ועוד מה צורך עכשיו ללמדו וכי לא הקטיר משה קטורת כל שבעת ימי המלואים כמו שהקריב כל הקרבנות. ומפני קושיות דאלו כתב הרא"ם ז"ל שבכל שבעת ימי המלואים, לא היה יכול משה ללמד את אהרן ער מעשה הקטורת שלא הותר עדיין לאהרן ובניו בזמן ההיא להכנס לפנים מהפתח דהיינו בהיכל (וכבר ידוע כי הקטורת הוא מעבודות הפנימיות שבהיכל. על מזבח הזהב) וראיה ממ"ש ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים וגו' ולא תמותו (ובזה הותרה השאלה הב' שלפ"ז באמת לא היה יכול משה ללמד בז' ימי המלואים לאהרן ובניו על מעשה הקטורת) ולא היה יכול להרגילם א"כ אז רק בעבודות החצוניות ולפי ששנינו במנחות שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערבים בלבד (וקטורת שר שחר אין מקטירין כלל במזבח שרא נתחנך עדיין) א"כ הקטורת שהקטיר משה בבוקר שעדיין לא נתחנך המזבח לא היתה קטורת של מצוה כלל ולא היה אלא כדי ללמד את אהרן שידע להקטר בין הערבים לפיכך לא חשש משה להקטירה שלא בזמנה אלא הקטיר אח"כ (ובזה הותרה גם שאלה הא') אלו דברי הרא"ם ז"ל. ומדברי קדשו אתה למד שהוציא מכתוב ופתח אוהל מועד חשבו וגו' איסור כניסת אהרן ובניו להיכר בז' ימי המלואים. ואיני מכיר ראיה זו כי ענין הציווי הזה אינו אלא לפרישה שלא יצאו מפתח העזרה לחוץ (וכבר כ' הרא"ם הביאותיו לעיל בפ' צו בפסוק קח את אהרן דלמ"ד דשמיני למלואים הוא ר"ח ניסן שצ"ל לדידי' דבז' ימי המלואים היה משה מקים בכר יום את המשכן וחוזר ופורקו. פי' ופתח אוה"מ תשבו וגו' ומקום פתח אוהל מועד) וכמו שלמדו ז"ל פרישה מכאן לכהן השורף את הפרה ולכ"ג ביום הכפורים ולבד זה יש גמגום גדול בדבריו במ"ש שלא היה קטורת השחר למצוה רק ללמד את אהרן מפני שלא נתחנך מזבח הזהב עדיין דממ"נ אם נאמר שהקטיר משה קטורת. כל ז' ימי המלואים הרי כבר נתחנך מזבח הזהב בקטורת שהקטיר משה שהרי משה בימי המלואים היה דינו ככהן ואם נאמר דס"ל שרא הקטיר משה קטורת בכר ז' ימי המלואים א"כ מה קשיא לי' לרא"ם ז"ל בשאלה הב' וכי לא הקטיר משה קטורת כל ז' ימי המלואים ומה צורך עכשיו ללמדו הרי באמת לא הקטיר כלל ויותר יפלא שמתחלה הביא הרא"ם דברי רבינו ישעיה ז"ל שתירץ לקושיא הב' שמשה לא היה מקטיר כלל כל ז' ימי המלואים וע"ז הקשה הרא"ם ז"ל דמה נשתנה הקטורת מכל הקרבנות שהקריב משה בו' ימי המלואים הרי נראה מזה דס"ל לרא"ם ז"ל דמשה הקטיר קטורת כל ז' ימי המלואים וא"כ איך כ' אח"כ שקטורת של שחר בח' למלואים לא היה למצוה לפי שלא נתחנך המזבח רק בקטורת של בין הערבים הרי כבר נתחנך המזבח בקטורת של משה והרב בעל צל"ד כ' על דברי הרא"ם ז"ר וז"ל ומדבריו אלו נראין שתמיד השחר והערב וכן קטורת הערב נעשו ע"י אהרן ביום הח' ולא נעשה ע"י משה רק קטורת השחר ולא למצוה רק ללמד את אהרן בלבד. וזהו שגיאה גדורה כמו שכבר תפס עליו מהר"ם יפה ז"ל שגם ביום הח' שמש משה כל עבודות היום היינו תמיד השחר והערב חוץ מקרבנות המיוחדות ליום ה' בלבד חטאת ועולת אהרן וחטאת ועולת העם שנצטו לאהרן בפירוש וכמ"ש רש"י ז"ל כפירוש בסוף סדר פקודי ולפ"ז היה קטורת השחר של מצוה כמו של הערב עכ"ל הרב ז"ל. ומזה נראה שגם הרב ז"ל הרגיש במה שהעירותי לעיל בדברי הרא"ם ז"ל. ולפיכך פירש בדברי הרא"ם ז"ל שסברתו שאף שמשה היה דינו בכהן בז' ימי המלואים מ"מ לא נתחנך המזבח על ידו. ועיקר החנוך צ"ל ע"י הכהן הקבוע. ולפ"ז יבואו דברי הרא"ם על נכון שבז' ימי המלואים לא היה יכול ללמדו מעשה הקטורת שרא הותר להם אז להכנס לפנים מהפתח ולא היה יכול ללמדו רק בשמיני אבל בח' היה צריך המזבח להתחנך ע"י אהרן. ולכך עבד אהרן אז כל העבודות תמיד השחר והערב והעבודות המוטלות חובה ליום זה. ועי"ז נתחנך המזבח החיצון אבל מזבח הפנימי לפי שאינו מתחנך רק בקטורת הערב לכן לא הקטיר אהרן רק קטורת הערב וקטורת של שחר לא היה רק ע"י משה לא למצוה דק כדי ללמד את אהרן זהו הבנת הרב ז"ל בדברי הרא"ם ז"ל. אבל מלבד שזה דוחק עצום לומר שאין המזבח מתחנך ע"י משה ומנ"ר לומר כן הנה עוד יפה תפס ע"ז הרב ז"ל שהוא נגד מ"ש רש"י ז"ל בפירוש סוף סדר פקודי שגם ביום הח' שמש משה כל עבודות היום חוץ מן המיוחדות לשמיני. והרב בעל צל"ד תירץ לקושיות הרא"ם ז"ל וז"ל לענין מה שהקשה מה צורך עכשיו ללמדו הרי הקטיר כל ז' ימי המלואים לא קשה מידי כי כ"ז שהיה משה מקטיר נכנס עמו אהרן כדי ללמדו שאינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק' פעמים וא' וגם מה שהקשה למה נתעכב הקטורת כ"כ מזמן הראוי י"ל שזה המעשה היה באמת בקטורת שהקטיר משה בין הערבים כמ"ש מהר"ם יפה ז"ל עכ"ל הרב ז"ל. ולדבריו צ"ל שאף שכתוב בפסוק שאחריו ותצא אש מלפני ד' ותאכל וגו' שזה היה בברור אכילת הקרבנות המוטלות ליום שעשה אהרן לבדו והקטרת הקרבנות האלו היתה קידם הקרבת תמיד הערב שאין קרבן קרב אחר תמיד הערב משום עשה דהשלמה) מ"מ אין מוקדם ומאוחר בתורה והסמיך הכתוב ברכה זו שברכו משה ואהרן אז יחד את העם לברכת נשיאת כפים המוזכר בכתוב הקודם שברך אהרן לבדו אחר עשותו עבודות המוטלות ליום הח'. אבל קשה דאחרי בואנו למדה זו שרא בא הספור כסדר ואין מוקדם ומאוחר בתורה אין לנו הכרח לומר שהיתה מעשה זו בזמן קטורת הערב אבל י"ל ג"כ שזה היה בעת קטורת השחר ומ"מ לא קשה קושית הרא"ם ז"ר למד נתעכב הקטורת מזמן הראוי שי"ל שבאמת לא נתעכב כלל והיתה קריבה בין דם לאיברי התמיד כמשפטו. ומה שנכתב כאן אחרי עבודת אהרן לחובות שמיני הוא משום שאין מוקדם ומאוחר בתורה וכדי להסמיך הברכות זו לזו. והנה אחרי העיון והטורח ראיתי להעשיר דברי הרא"ם ז"ר ופקחתי עיני לראות לפי דקדוק ל' הרא"ם ז"ל שדבריו הם היותר מחוורין ואמתיים כי באמת מלבד כל מה שהעירותי לעיל בדברי הרא"ם ז"ל יש כאן עוד שאלה והערה יותר גדולה והוא שכפי הנראה משטיחת לשונו הנ"ל בראשית ההשקפה מיאן בדברי רבינו ישעיה ז"ל שכ' שלא הקטיר משה קטורת בז' ימי המלואים. והקשה עליו מה נשתנו הקטורת מכל הקרבנות שהקריב משה בזמן ההוא. ושעל כן העלה שאף שהקטיר משה בכר ז' ימי המלואים בכל זאת לא היה יכול ללמד את אהרן בזמן ההוא לפי שלא הותר לו כניסת פנים עד ח' למלואים. זהו המובן לכאורה מלשונו אבל באמת הוא פלא עצום שהרי הרא"ש ז"ל גופי' כ' לעיל בסמוך בפסוק מלבד עולת הבוקר שמה שלא נכתב בז' ימי המלואים מלבד עולת הבוקר כמ"ש בח' הוא משום שלא היה אז עולת התמיד שעדיין לא הוקם המשכן (ר"ל שהיה משה מקומו בכל יום וסותרו) עכ"ל שם וא"ב הרי כ' הוא בעצמו ז"ל דלמ"ד שתחלת ימי המלואים הי' בכ"ג אדר (ובשיטה זו הולך רש"י ז"ל בסוף פ' צו ובריש פ' שמיני) לא היה משה מקריב תמיד הבוקר והערב ונסכיהן וממילא שלפי טעם זה לא היה מקטיר בו' ימי המלואים קטורת הבוקר והערבים וא"כ הן הן דברי רבינו ישעיה ז"ל. ולמה חזר בו הרא"ם ז"ל עכשיו ומאן בתירוץ זה ומה הקשה עליו מה נשתנה הקטורת מכל הקרבנות שהקריב משה דשפיר שנא ושנא כמ"ש ז"ל הוא בעצמו לעיל מילתא בטעמא שאין מקום לחובת התמידין והקטורת בו' ימי המלואים דלפי שהי' המשכן מפורק בכל יום אינו אלא משכן ארעי והרי הוא כאלו לא היה שם משכן כלל ולא שמש משה אלא עבודת היום המוטל חובה לימים אלו דוקא זהו ביאור דברי הרא"ם ז"ל במקום הזה) אבל באמת אחרי העיון והדקדוק היטב בל' הרא"ם ז"ר נראה שזהו סברתו שמה ששמש משה בז' ימי המלואים הקודמים ולא אהרן אף שכבר נתחנך ע"י שמן המשחה והלבשת בגדי כהונה אינו אלא כדי להרגיל וללמד לאהרן מעשה עבודת הקרבנות בכלל והם מעשה החטאת והעולה והשלמים והמנחות ולכן היה די בעבודות המוטלות לימים אלו שכוללים כל מיני הקרבנות הנ"ל ללמדו ולהרגילו בהם ולכך לא היה צריך עוד להקריב התמידין אחרי שבלא"ה לא היה התמיד חובה לימים הללו שלא היה אז המשכן, קבוע עודנה ובקרבנות הנ"ר שהי' חובה ליום היה די להרגילו. ולפ"ז אף שרא היה צריך משה להקריב התמידין לתכלית ההרגל והלמוד מ"מ היה צריך להקטיר קטורת כדי להרגילו גם בעבודה. זהו כוונת הרא"ם ז"ל בקושיתו מה צורך עכשיו ללמדו הרי הקטיר כל ז' ימי המלואים (ר"ל דמסתמא הקטיר לפי שהיה צורך ללמדו) ואינו סותר כלל בזה למש"ל. ולכן אחרי שהביא הרא"ם ז"ל דברי רבינו ישעיה ז"ר בתירץ זה שמשה לא היה מקטיר כלל כל ז' ימי המלואים, (ר"ל כמו שלא היה מקריב התמידין וכנ"ל). יפה הקשה עליו וכ' וז"ל ואני שמעתי ולא אבין כי לא נתן טעם לדבריו למה נשתנה הקטורת מכל הקרבנות ואינו ר"ל התמידין רק קרבנות המלואים וכ' אח"כ בבאור זה וז"ל שכר הקרבנות הקריב משה כדי ללמד את אהרן והקטורת לא הקטיר אותה כדי ללמדו עכ"ל ור"ל אחרי שטעם הקרבת משה כדי ללמד את אהרן שאל"כ היה רו לאהרן להקריבם) א"כ נהי שא"צ עוד בתמידין לתכלית זה מ"מ היה צורך בקטורת לתכלית זה והיה לו להקטירה אף שלא היה חובה. ולכן העלה הוא ז"ל בתירץ הקושיא הנ"ל. וזהו כוונתו דבאמת בז' ימי המלואים לא הותר לאהרן ובניו כלל כניסת פנים. ולפיכך לא היה יכול ללמדו כלל בעבודת הקטורת שהוא מעבודות הפנימיות עכ"ל בקוצר ור"ל דרפי שלא היה יכול ללמדו ממילא גם משה לא היה מקטיר אז שהקטורת ג"כ לא היו חובה בימים האלו כמו התמידין מטעם הנ"ל. והילכך סיים הרא"ם ז"ל יפה וז"ל והוצרך ללמדו עתה בהם ביום הח' שכבר הוקם המשכן והותרו גם העבודות הפנימיות (ור"ל שביום זה שבו התמידין והקטורת חובה שכבר היה שמה משכן קבוע) ומפני שאין מחנכין כו' א"כ לא היה קטורת הבוקר אלא כדי ללמד ולא לחובה ולפיכך לא חשש משה להקטירו שלא בזמנה עכ"ל בקוצר. ור"ל שלפי שאחרי שלא הותר להם בז' ימי המלואים כניסת פנים ממילא לא היה משה מקטיר קטורת אז (לפי שמצד עצמם לא היה אז חובה ליום וכנ"ל) וא"כ התחלת הקטרת הקטורת היה רק ביום ח' וממילא שגם בח' לא היה קטורת השחר חובה לפי שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הערב בלבד וא"כ קטורת השחר לא היה רק ללמד ולפיכך יכול להקטירה גם שלא בזמנה. זהו הנ"ל בבאור דברי הרא"ם ז"ל והם דברי שכל טוב ומעתה סרו כל מה שהערוני למעלה בדבריו ז"ל דבאמת גם להרא"ם ז"ל נתחנך המזבח ע"י משה שדינו בכהן בימי המלואים וכן מה שהבין הרב בעל צל"ד בדברי הרא"ם ז"ל אינו. ובחנם תפס עליו מהר"ם יפה ז"ל שדבריו בכאן אינם סותרין באמת כלל למ"ש רש"י ז"ל סוף פ' פקודי שגם ביום הח' שמש משה עבודות היום חוץ מקרבנות המיוחדות לח' בלבד. אבל התמידין ונסכיה והקטורת הכל עשה משה וכ"ז מבואר ע"פ פירושי הנ"ל בדברי קדשו ז"ל ומה שנשאר לבאר עוד הוא הצורך לומר ע"פ זה שבכל ז' ימי המלואים רא הותר לאהרן ובניו כניסת פנים כלל. וכבר כתבתי לעיל שאין מהמקרא דפתח אוהל מועד תשבו וגו' ראיה כלל והנ"ל בזה כדברי הרא"ם ז"ל ולא מטעמי'. אבל נ"ל בזה הטעם שבאמת עבודת הקטורת הוא מן העבודות הקלות שבמקדש (חוץ מן החפינה דיום הכפורים) ואין תלויים בה הרבה דינים וגופי הלכות שאיננה אלא עבודה א' פשוטה נתינת גחלי אש על המזבח ושימת הקטורת על האש (שהקטורת כבר נתפטם ע"י משה) משא"כ עבודת הקרבנות שהוא מעשה החטאת והעולה והשלמים שיש בהם עבודות הרבה וגם משונות זו מזו באופני עבודתם לכן הקרבנות האלו צריכין למוד והרגל רב משא"כ עבודת הקטורת שהיא קלה ביותר וכבר מבואר לעיל שבז' ימי המלואים לפי שלא היה אז המשכן קבוע עודנה לא היו אז התמידין והקטורת חובה וא"כ אם היה אז משה מקטיר קטורת ה"ז קרוב לביאה רקנית כיון שאין ההרגל נחוץ בזה ומשום שאין זה נחוץ והיה נוגע בזה לאיסור ביאה רקנית לכן רא נצטוה משה בזה עד יום ח' למלואים שהיו אז התמידין והקטורת חובה ולפי שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הערב היה קטורת השחר רק ללמד את אהרן (שעכ"פ פ"א ושתים צריכה למוד) ולא למצוה. לפיכך לא חשש להקטירה שלא בזמנה כמ"ש הרא"ם ז"ל וזה יותר נוח לומר ממ"ש אין מוקדם ומאוחר בתורה כמ"ש בעל צל"ד ז"ל אלא שיש לעודר עוד תינח למ"ד שח' למלואים הוא ר"ח ניסן אכל למ"ד ששמיני הוא ח' ניסן וא"כ כבר הוקם המשכן בתחלת ימי המלואים. ולפ"ז הי' אז התמידין והקטורת חובה א"כ כבר הקטיר משה בז' ימי המלואים וכבר נתחנך מזבח הזהב ע"י משה והדרי קושיות הרא"ם ז"ל לדוכתייהו ונהי דקושייתו הא' יש ליישבה דאף שכבר הקטיר משה מ"מ הוצרך ללמדו גם עכשיו שאינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק' פעמים וא' מ"מ קושייתו הב' נשארה דהרי למ"ד זה קטורת הבוקר ביום הח' היה למצוה ולא ללמד בלבד א"כ למה הקטיר אותה שלא בזמנה אבל באמת דגם למ"ד זה לא קשיא מידי די"ל דלהך מ"ד לא היה באמת ביאתם זו לאוה"מ בשביל הקטרת הקטורת דק היה ביאתם כדי להתפלל על ירידת האש והשראת השכינה וכפי' הב' שפירש"י ז"ל כאן. והנה הארכתי עד כה לברר הדברים כפי קט שכרי: