באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר קדושים · פרק כ
ב מפני שכל הכתוב בפ' זו נאמר כבר בסדר אחרי מות אמר שכפלן כאן להזכיר עונשן שקצתן בערירי וקצתן במיתת ב"ד כי בסדר אחרי לא זכר רק האזהרות ועונשן הכללי שהוא כרת:
(ד"ה עם הארץ) נתן טעם הגון התייחסות תואר זה בפסוק זה והיל"ל כל הקהל או כל העדה ירגמוהו כמנהג הכתוב בכל מקום.
ג כבר ביארתי זה באורך בסדר אחרי וכאן אקצר שפנים הוא כנוי להשגחה. וז"ש ז"ל פנאי שלי ומה שהוסיפו ז"ל עוד פונה אני מכל עסקי וכו' הוא להגזים העמל והאון. ולכך אמר ונתתי פנים וכנה ההשגחה בנתינת פנים כאלו כביכול לא יפנה פניו מנוכח החוטא ההוא לחומר החטא:
(ד"ה כי) כבר פירש"י ז"ל בש"ס דהך כי מזרעו נתן למולך דבקרא דהכא וכן בתתו מזרעו למולך האמור להלן בסמוך פסוק ד' שאחריו כולהו יתירי נינהו דהרי פתח הכתוב תחלה אשר יתן מזרעו למולך ועלה קאי הך קרא דהכא וקרא דלהלן וא"צ עוד א"כ לכפול הדברים לכן אמרו שבאו לרבות בן הבן וזרע פסול:
(ד"ה למען) ר"ל ואין כוונת הכתוב מקדשי ממש כי מה ענין טומאת מקדש אצל חטא הנתינה למולך אבל הוא כנוי לכנ"י המקודשת לשמים:
(ד"ה והכרתי) ר"ל דהיל"ל והכרתיו למה נאמר אותו:
(ד"ה לזנות) ר"ל דמאמר זה יתירא הוא ולדרשה אתי לרבות שאר ע"ז שעבדה בכך שהוא בהכרת ואף שאין דרך עבודתה בכך ואע"ג דקיי"ל דשלא כדרך עבודתה פטור ואפי' מגפף ומנשק ומחבק אם אין דרך עבודתה בכך אינו אלא בלאו לפי שהוא דרך כבוד אבל בשאר עבודות כגון זרק אבן לפעור אפילו בלאו אינו חוץ מזבוח וקטור ונסוך והשתחויה לפי שד' עבודות הללו הם מעבודת פנים חייב עליהן כרת וסקילה אפי' שלא כדרכו מ"מ בעבודת המולך ג"כ איתרבי מקרא דהכא לחייב כרת אפי' שלא כדרכה להיותה עבודה משוקצת יותר ונראית כאלו הקריבה אלי' אדם:
ו והוא דבר הלמד מענינו שהרי לפניו הוא מדבר בע"ז ופשוט:
יג ר"ל דאל"כ משכבי אשה למה לי וכי לזכר משכב אחר שיצטרך הכתוב לסמנו מדברי הרא"ם ז"ל:
יח הנה לדעת רש"י ז"ל גם נחי למד הא הם משרשום השניים ושורש הערה ער והויו בשם ערוה הוא למשקל השם כמו היוד בשם צדיק אלא ששם צדיק הוא מהשרשי' בעלי שלש אותיות ומשקלו פעיל. אבל שם ערוה אחוה משקלו פעוה. אבל לדעת שאר המדקדקים חכמי ספרד שורש דהערה ערה וההא שרשית וכן שורש שם אחוה אחה והויו שבאה באמצע השם הוא תמורת ההא למד הפעל. וההא שבסוף השם איננה הא השרשית רק הוא לסימן הנקבי ומשקלו אחד עם שם שפחה שכולם משקל פעלה:
יט מ"ש רש"י ז"ל שנה הכתוב באזהרתן וכו' ר"ל כפל. דהכתוב באזהרתן. ור"ל שהרי כל העריות כבר נכתב אזהרתן בסדר אחרי ולא נשנו בסדר קדושים אלא לפרש עונשן בפרט אבל אצל אחות אביו ואחות אמו שלא נאמר עונשן גם בסדר זה רק אזהרתן ותרתי למה לי. לכן דרשו שבא לרבות אחות אביו ואחות אמו מן האם:
כ דודתו האמור כאן הוא אשת אחי אביו ובא כאן ללמד על הכרת האמור למעלה בסדר אחרי שהוא העונש הכולל לכל העריות כולן שהם בכרת אם לא התרו בם שענין הכרת הזה הוא שהוא וזרעו נכרתין:
כא הוא מבואר דערירים יהיו היינו בהווייתן יהיו שישארו ערירים כמו שהיו וא"כ משמע שגם בחייהם היו ערירין אבל ערירים ימותו משמעו אבל בחייהם לא היו ערירים והנה בדבור זה וכן בדבור שלפניו פירש"י ז"ל הטעם למה חזר ושנה הכתוב כאן אותן העריות שאינן במיתת ב"ד רק בכרת. ועונש הכרת שהוא עונש הכללי לכל העריות כבר זכר אותו בסדר אחרי בסוף אזהרת כל העריות כולן. אלא שקשה למה לא כתב רש"י ז"ל הטעם לכרת דכתיב הכא באחותו ובנדה. ובש"ס יבמות נתנו הטעם לכולן ורש"י ז"ל עזב קצת וביאר קצת עכ"ל הרא"ם ז"ל ובאמת שרש"י ז"ל לא כ' רק הדרשות שהם מיוסדות בפשוטו של מקרא כדרכו הטוב לפעמים. ולכן גם כאן השמיט אותן הדרשות היוצאות רק מייתורא דקראי ואינם נכללות בלשון הכתוב כנ"ל:
(ד"ה נדה) תימה דלא קאי הכי במסקנא דלמסקנא ילפינן העראה בהיקשא דרבי יונה דכתיב בתר כל האזהרות בפ' אחרי מות כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו' הוקשו כל העריות זה לזה. אבל נדה היא דכתיב הכא איצטריך לאשת אח שאין לה בנים בחיי בעלה כגון שגרשה שאסורה לו. מדברי הרב בעל צל"ד ז"ל:
כה (ד"ה אשר) זהו לשיטת פירושו לעיל שכוונת הכתוב אינה טמאה וטהורה ממש רק טמאה וטהורה ע"י פעולתך והיינו איסור והיתר והשתא הווי לפ"ז לטמא דהכא ג"כ לטמא ע"י פעולתך והיינו לאסור ולא לטמא ממש כמשמעו. מדברי הרא"ם ז"ל:
כו ר"ל שלמד להיות הוא למד התכלית. והכוונה ואבדיל אתכם ע"י אזהרת מאכלות האסורות מן העמים כדי שע"י הבדלה זו תהיה שני וא"כ מכלל הן אתה שומע לאו שאם אינכם מובדלין בקדושתכם מן העמים ואתם כאחד האומות אינכם שלי: