באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר פקודי
כא (ד"ה משכן העדות) לפי פשוטו נק' משכן העדות ע"ש הלוחות שנקראו עדות וע"ש שקדושת הלוחות הוא הקדושה היותר גדולה ובשבילם השרה הקב"ה שכינתו במשכן הזה. לכן כנה את המשכן אחרי העדות והוא סמיכות הביאור ורז"ל דרשו בו ע"צ הרמז שהמשכן עצמו נק' עדות והוא סמיכות המתואר אל ענין התואר. ודע שע"פ רוב יסמך התואר אל המתואר כמו עז פנים. קשה עורף חכם לב ואם יסמך המתואר אל התואר יבוא לעתים התואר על שקר שם דבר כמו כאן משכן העדות ששם עדות הוא תואר על שקל שם דבר וכן איש מזמות אנשי דמים ומרמה איש תהפוכות והרבה כיוצא:
(ד"ה עבודת הלוים) ר"ל שעבודת הלוים דבוק עם משכן העדות משכן העדות שהוא עבודת הלוים אשר ביד איתמר וחסר מ"ת אשר בפסוק:
כב ר"ל אין כתיב כאן אשר צוה בשורק רק אשר צוה ע"ד בנין האב ללמדך שאף במה שלא נצטוה מפי משה דהסכימה דעתו למה שנצטווה משה מפי הגבורה:
בא"ד אמר לוכך שמעתי כו' ר"ל שהסכים משה על ידו וא"ל באמת כך שמעתי כמו שאתה אומר ויפה כוונת:
כד ר"ל שככר של חול איננו רק אלף וחמש מאות שקל אבר של קודש כפול די' וראיה לזה ממ"ש אח"כ שכסף דפקודים שעלה לסך שש מאות אלף ושלשה אלף וחמש מאות וחמשים שקל לא הי' כללותם רק מאת ככר ואלף שבעה מאות ושבעים וחמשה שקר. וברדת לחשבון יעלה לפי ערך ככר של חול כפר הסך הזה. וע"כ שככר של קודש כפול הי' וכתב רש"י ז"ל עוד שבהנחה זו זו יתוקן ג"כ מד שמנה בכסף הפקודים לבד מאת הככר אלף תשעה שקל. וכן בנחושת התנופה חשב ג"כ שבעים ככר ושני אלפים וארבע מאות שקל ולפי ערך ככר של חול יתקבץ עוד משאריות השקלים הנ"ל בכר אחד ממיני מתכות הנ"ל יותר מכבר והי' לו א"כ לחברו בחשבון עם הככרים והשארית שאינו עולה לככר שלם יבוא בחשבון השקלים וע"כ שמנה של קודש כפול הי' והי' הככר שלשת אלפים שקלים ועל כן לא יעלו השאריות הנ"ל לככר מדברי הרא"ם ז"ל:
כו (ד"ה לשש) הנה העיר אותנו רש"י ז"ל על הפלא הנראה בכאן שהרי עלו למנין הזה בחומש הפקודים אחרי הוקם המשכן באחד בניסן ומזמן הגבי' לנדבת המשכן עד זמן ההקמה הי' קרוב לששה ירחים ולא חסר המנין ע"י המתים כ"כ הרא"ם ז"ל בשם יש מפרשים ומ"ש שיש מזמן הגבי' לזמן ההקמ' ששה חדשים זה יוצא ממ"ש רש"י ז"ל לעיל בתחלת פרשת ויקהל שהקהיל אותם משה לצוותם ער מלאכת המשכן למחרת יוה"כ א"כ מן עשור לחודש תשרי עד אחד בניסן שהוקם בו המשכן יש קרוב לששה חדשים:
כז פעל הציקה תפול אם על הורקת הנוזלים מכלי אל כלי וגם על התוך המתכת באש:
פרק לט
כח ר"ל שכאן בא זרות בל' כי פארי המגבעות הוא סמיכות התואר אל המתואר וכבר העירותי למעלה בתחלת פרשה זו. שאם יסמך המתואר אל התואר שלא כמנהג יבוא לפעמים התואר ע"ד שם העצם הוא שם דבר אבל לא בהסמך התואר להמתואר אבל כאן אף שהוא סמיכות התואר להמתואר. בכל זאת בא התואר על שקל שם דבר כי פארי הוא שם דבר. ומפואר הוא שם התואר וז"ש רש"י ז"ל כי פי' פארי המגבעות תפארת המגבעות כי פאר שם דבר ואח"כ כ' שבא כאן השם דבר פאר במקום שם התואר הגבעות המפוארין ותיקן בזה ב' ענינים א' מין הסמיכות הזה היותו סמיכות התואר אל המתואר ב' שבא כאן שם דבר במקום שם התואר
לא כבר האריך בזה רש"י ז"ל לעיל בפרשת תצוה כ"ח פסוק ל"ז יעויין שם. ואולם כאן הוסיף ז"ל עוד שלא יקשה לפי דרכו מה שלא נאמר פתילי תכלת בל"ר ואמר שא"ז שאלה שהרי גם אצל החושן נאמר וירכסו את החושן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת ושם ע"כ היו שני פתילים כמו שמוכיח רש"י ז"ל וא"כ אין קושי' גם כאן ופשוט הוא:
לב ר"ל אלו הי' כתיב כל אשר צוה ד' את משה. הי' כל אשר צוה ד' את משה הפעול אבל עכשיו שכתוב ככל אשר צוה ד' את משה בכף הדמיון מורה שלא שנו מן הצואה להוסיף או לגרוע וא"כ איננו הפעול וצ"ל שחסר הפעול והוא בכח המאמר והפעול הוא המלאכה עכ"ל הרא"ם ז"ל:
ול"נ בכוונת רש"י ז"ל שמאמר ככל אשר צוה ד' את משה איננו דבוק עם ויעשו בנ"י רק עם כן עשו שאחריו שאל"כ לא יתכן מה שאמר אח"כ כן עשו. שבא כאן רק הנדמה ולא הדמוי והדמוי ראוי להיות במאמר א' עם המתדמה וע"כ שמאמר ככל אשר וגו' דבוק עם כן עשו ומאמר ויעשו בנ"י הוא מאמר פוסק לעצמו וא"כ חסר פעל העשי' שהוא המלאכה:
לג ר"ל שמשמעות הכתובים שהביאוהו לפניו איברים איברים ואין זה דרך האומנים לכן תירץ שהוכרחו להביאו כך. לפי שלא יכולין להקימו אלא שקשה שהרי גם משה לא הי' יכול להקימו אלא שהוקם על ידו בנס ומדוע א"כ לא הוקם מעצמו תחלה. וצ"ל שהי' זה כדי להניח מלאכת ההקמה למשה זהו סדר דברי רש"י ז"ל מדברי הרא"ם ז"ל:
פרק מ
ג כבר כ' רש"י ז"ל לעיל בפ' ויקהל ל"ה פסוק י"ב ששם סכך איננו על הגג שכנגד הראש לבד כי יפול גם על המחיצה הנעשית לצניעות והגנה:
יט גם זה כבר מבואר לעיל ברש"י ויקהל ל"ה פסוק י"א שיריעות שש קרויים משכן ויריעות עזים קרויין אוהל:
כז ר"ל שבשבעת ימי המלואים שמש משה לבדו ובח' למלואים הקריבו משה ואהרן משה הקריב כל קרבנות צבור שהקריב בימים שלפניו והן התמידין והקטורת ואהרן הקריב הקרבנות המיוחדין ליום השמיני ואפי' קרבן צבור המיוחד לאותו יום כגון שעיר ר"ח כמו שמוכח ממ"ש רש"י ז"ל פ' שמיני בפסוק דרוש דרש משה יע"ש מדברי בעצל"ד ז"ל:
לא דממ"ש משה ואהרן ובניו וגו' משמע שביום אחד רחצו ממנו והוא ח' למלואים:
בא"ד ותרגומו כו' ר"ל שהקדוש לכהנים מן הכיור הי' לדורות כל ימי המקדש וא"כ אחרי שהספור בכאן ממה שהי' בימי המלואים הרי העמיד המספר את עצמו בזמן המאורע ההוא ואיך יספר א"כ בל' עבר גם מה שנהי' אח"ז ההוא הרי הוא עתידי בערכו לכן צ"ל שאין ו' ורחצו עבר עם ו' החבור רק עתיד עסו' ההפוך ובא העתיד במקום הבינוני להיותו דבר הוה ורגיל:
לב ר"ל שבא בקרבתם בשם תחת בקרבם שהוא מקור:
לח לעיל פסוק ל"ו פיר' בכל מסעיהם נסיעה ממש אבל כאן פירושו חניותיהם שהרי בתחלת הפסוק אמר כי ענן ד' על המשכן יומם וגו' ובמסע לא הי' הענן על המשכן רק בחני':
חסלת סדר שמות בעזה"י