באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר עקב · פרק י
א כבר מבואר זה באורך בסדר תשא שג' עליות היה שעלה משה להר סיני קודם שהוקם המשכן ובכל עריה עשה מ' יום וא"צ להאריך במה שמבואר באורך מכבר:
ו כאן לא השלים רש"י ז"ל את הדבור ולא בא בדבור זה רק יישוב שאלה א'. שאלת הסמיכות. ובדבור שאחריו בא יישוב שאלה ב' ושאלה ג'. והנה המעיין בסדר מסעי יראה כי מ"ש רש"י ז"ל ח' מסעות עד מוסרה ר"ל עד ועד בכלל שע"ש שנסעו גם ממוסרה בא גם הוא בחשבון המסעים:
ח ידוע כי מעשה העגל ושבירת הלוחות וקבלת הלוחות השניות הכל היה בשנה הראשונה ליציאת מצרים שהרי אחרי דדת משה מן ההר עם הלוחות השניות נצטוו ישראל מפי משה על מעשה המשכן כמבואר בסדר תשא בסופו ובסדר ויקהל. והמשכן לא הוקם עד אחד בניסן בשנה השנית ליצי"מ ככתוב בסוף סדר פקודי. והנה לא נסעו מהר סיני עד אחרי הקמת המשכן באייר כמו שבא בסדר בהעלותך. ולזה יקשה המשך וסמיכות פרשיות הללו שמתחלה ספר ממעשה העגל ותפלת משה ומחצב לוחות השניות שכל זה היה בשנה הראשונה. ואח"כ ספר ממיתת אהרן שהיה בהר ההר בשנה הארבעים ליצי"מ כמבואר בסדר מסעי. ושוב חזר כאן לספר הבדלת שבט לוי שהיתה בשנה הב' כמבואר בסדר במדבר. ושוב אמר אח"כ בפסוק ג' וד' שאחריו ואנכי עמדתי בהר וגו' ויאמר ד' וגו' לך למסע וגו' שכל זה היה בשנה הראשונה כנזכר. והנה סמיכת ספור מעשה העגל וקבלת לוחות השניות שהי' בשנה ראשונה למיתת אהרן שהיה בשנת המ' כבר יישב רש"י ז"ל למעלה בפסוק ו' ופסוק ז' אבל ענין ספור הבדלת שבט לוי שבא בכאן שהיה בשנה ב' וחזרת הספיר אח"כ לקבלת לוחות השניות שהי' בשנה ראשונה אין לו מובן. לזה כ' רש"י ז"ל כאן ליישב זה שהבדלה הנזכרת כאן איננו ההבדלה בפעל שהיתה בשנה השני' רק ההבדלה בכח שבעת שטעו ישראל בעגל ובני לוי לא טעו כבר הי' ברצון המקום להבדילם אח"כ אחר הקמת המשכן ובזה נתיישב הכל שלפי שספר בפ' הקודמת ממעשה העגל ותפלת משה ומחצב הלוחות שהי' בשנה ראשונה והפסיק אח"כ לטעם שכתב רש"י ז"ל לעיל בפסוק ו' בספור מיתת אהרן שהי' בשנת המ' חזר אח"כ לספור מעשה העגל שהי' בשנה הראשונה וכר זה לתוכחה ברמז כדרך סמיכות ספור מות אהרן שהספור בעצמו המזכיר תוכחתם. ועד"ז הוא הספור בפסוקים שלפנינו בעת ההיא עת מעשה העגל היתה הבדלת שבט לוי מכל שבטי ישראל:
(ד"ה לשאת) ר"ל כי שבט לוי כולל הכהנים והלוים ומקצת השבט נבדל למשא הארון והמקדש ומקצתו הוא זרע אהרן נבדל לעבודת המזבח ולדוכן:
(ד"ה לעמוד) ביארתיו בסמוך:
י (ד"ה כימים) ר"ל ומכאן דקדקו רז"ל שהיו שם שרשה עליות של מס מס יום שעולים בצרוף ק"ך יום דמשמע כימים הראשונים לענין הרצון דאי לענין מספר הימים הרי פירש לך אח"כ ארבעים יום וארבעים לילה ואלו לא הי' אלא שני עליות שעורים שמונים יום א"כ לא הושוה עלי' זו לעלי' הקודמת שהרי במס יום שאחר עלי' ראשונה הי' כעם ולא רצון:
יא ר"ל שפסוק הנאמר כאן לפנינו הוא בעצמו הפסוק הנאמר בסדר תשא בספור מעשה העגל ומה שקרה אחריו ועתה לך נחה את העם וגו':
יב ר"ל שכוונה זו נראה מקשור הספורים:
יג למעלה בפסוק י"ב פירש"י ז"ל בכוונת מאמר ועתה ישראל וגו' שבכל חטאתיכם אלה לא יבקש מעמכם זולתי ליראה ולעבוד אותו ית'. א"כ מה שחתם כאן בסוף פסוק שלפנינו לטוב לך הוא תוספת על הקודם. לא זאת לבדו שאינו מבקש מעמכם כפרה תחת חטאתיכם זולת ליראה ולעבוד. אבל גם זה שאני מבקש איני מבקש כי אם בעבורכם לטוב לכם:
טו מלת בכם נראה מיותר במקום זה ולא היל"ל אלא ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמים כיום הזה. אבל תוספת מלת בכם הוא לראיה שהבחירה ההיא נראית בכם הוא דור באי הארץ אשר ראו כל המופתים והפליאות ביצי"מ וקי"ס ובנין המשכן והופעת שכינתו ומ"ת ומלחמת סיחון ועוג וז' עממין וכיוצא. וא"כ הדור ההוא הוא למופת על הדורות הבאים זהו כוונת רש"י ז"ר:
טז כבר ביאר זה רש"י ז"ל די ביאור בפרשת וארא בפסוק ואני ערל שפתים יע"ש ובציוני:
יח למעלה בפסוק י"ז ביאר ההכרח לשמוע את מצות הש"י מצד היותו מלך רב ושליט. וזהו גבורה כמו שהחלש נכנע מפני הגבור ומ"ש בפסוק שלפנינו עושה משפט וגו' הוא להסמיך אל מדת הגבורה מדת ענותנותו כמאמר ר' יוחנן ע"ה:
(ד"ה ואוהב) לא הזכיר רק ההכרחי מפני שההכרחי הזה לא דבר ריק הוא והצדיק לא יבקש המותרות ויעקב אבינו ע"ה יוכיח. והנה נדיבי עמים אשר יתלבשו בקדושה ויתגיירו לא יתיחדו בעבור טוב עולם הזה כמאמרם ז"ר אין מקבלין גרים בימי שלמה:
כ כבר ביאר זה רש"י ז"ל בסדר ואתחנן בפסוק את ד' אלקיך תירא יע"ש בציוני: