באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר נצבים
ט ואף שכבר אמר לעיל בסוף סדר תבוא ויקרא משה אל כל ישראל וגו' מ"מ כאן הודיע שכנס גם הגרים ונשים וטף א"ש לא נעדר מדברי הרא"ם ז"ל (ד"ה ראשיכם) ר"ל שחסר למד השמושית ולא יתכן לפרש כפשוטו שחסר ויו וראוי להיות ראשיכם ושבטיכם שהרי בא אח"כ כר איש ישראל וא"כ שבטיכם מיותר עכ"ל הרא"ם ז"ל. ויש להוסיף עוד טעם אחר שהרי אנו רואין מלשון פסוק זה ופסוק שאחריו שהזכיר החשוב חשוב קודם י ואין ר"ל שהם רמו את משה כמו שרמו ליהושוע רק ר"ל שבאו להתגייר ולא קבלם משה. ונתנם חוטבי עצים ושואבי מים הרא"ם בשם הרמב"ן ז"ל:
יא כנוי הפעול לרוב הוא במקום אותי אותך שהוא סימן הפעל כמו יקימך שפירושו יקים אותך להרגך פירושו להרוג אותך ואם הי' כתוב כאן להעבירך בהפעיל יתכן לפרשו להעביר אותך. אבל עכשיו שכתוב לעברך בקל ע"כ כנוי הפעל במקום אתה. שתעבור אתה. כמו שמצינו לעשותכם שפירושו לעשות אתם. שהיא כנוי הפועל ולא הפעול. והוא בסדר ואתחנן קפיטול ד' פסוק י"א ואותי צוה ד' וגו' ללמד אתכם וגו' לעשותכם אותם בארץ:
(ד"ה לעברך) מלשון זה שאמר לעברך. משמע שלא קריאת דברי הברכות והקללות לבד וקבלתן אותם הי' הברית. אבר שהי' ג"כ כריתת ברית ממש ועברו בין בתרי הזבחים וכיוצא בזה כתב בפירוש הרמב"ן ז"ל:
יב ר"ל לא שהי' הברית למען היותם לעם למקום ב"ה. כי כבר הם עבדיו ועמו מיציאת מצרים. כמו שבא הענין הזה כמה פעמים בתורה. אבל הי' הברית שיתקיימו להיות עמו לעולם ע"י קשורי השבועה והדאל. ולכן אמר למען הקים וגו' ולא אמר למען היותך היום לו לעם:
(ד"ה והוא יהי' לך) בסוף הדבור ד"א אתם נצבים. לפי שהיו ישראל יוצאין וכו' לפיכך עשה אותן מצבה וכו' בפירוש הראשון של הדרש. אמר אתם נצבים. בבחינת הקיום והתמדת האומה שאין לכם רירוא מן הקללות ע"ד אמרם ז"ל חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים הרי שאין לכם לירוא את הכלי' מפני הקללות ונהפוך הוא שהקללות מציבין ומעמידין אתכם שתסבלו העונש וכליון לא יגיע לכם כמו שאמר להלן בסדר זה בצר לך וגו' ושבח עד ד' אלקיך וגו' ושב וקבצך מכל העמים וגו' ולפירוש השני אמר אתם נצבים בבחינת התמדת וקיום קבלת מלכות שמים ושמירת המצות. למי שכבר הגיע העת למסרן לפרנס ומנהיג אחד. לזה אמר אתם נצבים שעם השתנות הפרנס. ואין כל הרוחות והדעת שוות. בכל זאת עמדו והתיצבו בקדושתכם כמצבת אבן שלא תמוט ולא תשתנו הלילה גם אתם ועל דרך זה עשו יהושוע ושמואל כשמסרו העם לשופט אחר ואמרו התיצבו ואשפטה אתכם וכזה אמר כאן משה רבינו ע"ה לפני מותו ע"י הברית שאני כורת עמכם תהיו כמצבת אבן ותתמידו באמונתכם ובכשרון לבכם
טו מלת כי הוא דנתינת טעם ומוסב על כריתת הברית האמור למעלה. וזה שכתב רש"י ז"ל לפי שרא תם וכו' ושמא השיא וכו'. וזה מבואר להלן בפסוקים הבאים מן יש בכם וגו' לכך הוא צורך הברית:
יז ר"ל זה מוסב על פסוק ט"ו כמו, שביאר רש"י ז"ל שם:
(ד"ה פן) לרוב ישתמש מלת פן על הספק בעתיד כמו פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וכן השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וכאן הוא לספק בהוה שמא יש בכם:
יח (ד"ה והתברך) כלומר שיבוא לפעמים בנין התפעל במקום בנין אחר והתברך תחת וברך. והתגלח תחת וגלח. והתפלל תחת ויפלל:
(ד"ה למען) ופירוש מלת את במקום הזה. כמו עם:
כה ר"ר לא נתנה להם לאלהות וגם לא בחרו אותם משכלם. ופי' אשר לא חרק להם לא חלק אותם להם וחסר מלח אותם כדרך הלשון ופי' אשר לא ידעום לא ידעום בעצמם לאלהות כי לא היו מכירים בהם גבורת אלהות. ולכך פירש"י ז"ל מאמר ולא חלק להם לפני מאמר ולא ידעום. מדברי הרא"ם ז"ל:
בא"ד ואונקלוס תרגם וכו' מלת ידיעה נופל לפעמים בלשון הקודש על ההרגש הנפשי המתיילד מחבור הדברים. והוא א"כ משתתף להציור הבא מן המוחשים החצונים. וההרגש המתיילד מן הדברים החצונים כמו ויודע בהם את אנשי סוכות שפתרונו שהענישום והכאיבום בהכאת הקוצים ועל דרך זה תרגם אונקלוס באן לא ידעום לא אטיבא להון וכן ענין כי ידעתיו וגו' האמור אצל אברהם בסדר וירא שענינו כביכול על הרגש האהבה הבאה מאברהם ע"ה. וכן הוא לדעתי ג"כ באור הכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה. על כן אפקוד וגו' כלומר רק אתכם אהבתי מכל העמים על כן אני מייסר אתכם כאשר ייסר איש את בנו:
כח מבואר מעצמו שהוא לקשר פסוק זה עם פסוקים הקודמין. ומ"ש רש"י ז"ל בסוף הדבור נקוד על לנו וכו' ד"ר שהיא כפי כלל הידוע. שהנקודה ממעטת את הכתוב:
פרק ל
ג ולפי הדרש פירוש מלת את כמו עם. ובסמוך יתבאר ענין זה כפי קוצר שכלי הדל:
בא"ד ועוד י"ר וכו' לפי פירוש זה גם כן מרת את במקום עם אלא ששני הפירושים האלו הם נבדלים בבחינת שוב השי"ת מאיזה בבחינה נופל עליו ית' כביכול פעל השיבה ולפי פירוש הראשון נופל פעל שיבה בבחינת שכינת המקום ב"ה ובבחינת פירוש השני נופל פעל שיבה בבחינ הפלא וקושי הקבוץ והנה שם שכינה רע"ד נופל על ההשגחה הדבקה במקום מיוחד משאר המקומות כי המקום שתתראה ותתגלה בי יותר דבקות ההשגחה נאמר כי שם שוכן כבוד המקום ב"ה כמו שנאמר שמשכן הנפש הוא במוח ואף שהנפש אינו נתפס במקום. מ"מ לפי ששם מתגלה כח הנפש יותר מבשאר איברים נאמר שמשכן הנפש הוא במוח ולזה נאמר שבהיות ישראל על אדמתן היתה השגחת השי"ת דבקה בעבור ישראל בארץ הקודש כמ"ש ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ד' אלקיך בה וגו' ואחרי שגלו ישראל מעל אדמתן ונתפזרו בין העמים הוכרחה ההשגחה להיות דבקה לצורך ישראל בארצות העמים לבלתי יכחד ח"ו שם האומה ויתמידו ויתקיימו בין האומות השונאים אותם. כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו' וכמו שאמרו ז"ל בהגדה. שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. וכמעט כל עין פקוחה מבני אומתנו תראה הנסים הנסתרים בקיום האומה והפרת מחשבת הרשעה ולהיות רצון השי"ת האחרון שתתדבק ההשגחה בישראל בארצם ולהשפיע עליהם כל טוב ושלמות באמצעות העבודה נופל על זה פעל שיבה על דרך ההשאלה והוא חלות הענין במקום מיוחד אחרי אשר סר ממנו מקודם לזה ולפי שחריה ההשגחה בארץ הקודש הוא רצון השי"ת נופל בבחינה זו לכנות חזרת ההשגחה לארץ ישראל בשם גאולה לפי שבערך דבקות ההשגחה הקודמת היא תכלית רצונו ית' כי אין חפץ לד' שתתדבק השגחתו בארץ הגוים רק בארץ הקדושה והנה לבחינה זו נאמר ג"כ שהקב"ה משרה שכינתו על הנביאים ושהשרה שכינתו בבית המקדש הכל לפי התגלות ההשגחה באמצעות אנשי הרוה ובאמצעות בית הבחירה ואם על איש מצליח בכל דרכיו נאמר כי ד' עמו. ק"ו בהנושא אשר יתפרסם בו יותר עזוז נוראותיו ית' ונאמר ג"כ מטעם זה אני ד' שוכן את דכא וגו' להתגלות השגחתו בו ית' לחלץ אותו ממעוק ועוני כל זה הוא לפירוש הראשון ולפירוש השני נופל פעל שיבה בבחינת הפלא כי קבוץ עם דל וחלש מארצות חפוצותם מארבע רוחות האדמה הוא פלא גדול יותר בערכו מפלא יציאת מצרים. ולפי שכל אשר יתהווה ברצונו ית' יכנו במקרא קודש על דמיון פעולת בני אדם כמו ויעש ד' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וגו' ויעש את הרקיע. על דרך זה אמר הכתוב כאן לשון שיבה לדמיון פעולת גבור החיל אשר נשבה אהובו במלחמה לבין שונאיו והשבוי אין לאל ידו להושיע לו לחולשתו ומורך לבבו ומפני זאת יוכרח הגביר הזה לבקוע בגבורתו מחנה האויב ולהחזיק ביד אהובו החרש ולהוציאו מביניהם להשיבו לארצו ומולדתו ונאמר שהגבור ישב עמו. כן נאמר כאן שהשי"ת שב עם ישראל לעריהם. לגודל הפראים שהוצרכו בשיבה הזאת. זהו ההבדל שבין הפירושים בבחינת פעל השיבה הנאמרת כאן ברמז ל' הכתוב אצל השי"ת ולרמוז זה בא הקל במקום היוצא ולשני הרמזים האלו יתפרש מלת את כמו עם. כן נ"ל לבאר בזה לפי קט דעתי:
יא ותרד פלאים הוא ג"כ מענין כסוי כי כמו שהחשיבות יכונה עלי' כן השפלות יכונה בירידה. ומדרגה האחרונה מהשפלות יכונה בירידה כעומק והנה עם העמקות היותר שפלה יקרא פלאים. כי מרוב עומקו נעלם ומכוסה מן העין תכלית העומק יסודו וקרקעיתו:
יב ר"ל שמשמע הכתובים הללו שכתוב בהם לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים וגו'. יש לפרש בשנים פנים. א' שקיום המצוה הזאת אם הי' בה טורח לעלות בשבילה השמים או לעבור בעבור ידיעתה לעבר הים הי' לכם התנצלות לאמר מי יעלה לנו השמים או מי יעבר לנו לעבר הים. אבל עכשיו אין לכם שום התנצלות. כי אין בה שום טורח כי קרוב אליך הדבר מאוד. ב' שקיום המצוה הזו גם אם הי' מן הצורך לקחת ידיעתה מן השמים. או מעבר לים הי' כדאי לכם מרוב חשיבותה ויקרתה. כי תכספו ותנהו אחרי'. לאמר מי יעלה לנו השמים או מי יעבר לנו לעבר הים. לרוות צמאונינו בידיעתה והייתם צריכין להשתדל ולעלות השמים כמוני שמסרתי לכם התורה מסיני ואף גם מעבד הים איננה שאינכם צריכין לבקש עובר מעבר לים מכל שכן עתה אחרי אשר היא קרובה לכם מאוד איך ראוי לכם לחבק אותה ולדבק בה מאהבה, כאשר ידבק האזור במתני איש. ולפן הא' מאמר מי יעלה לנו השמים וגו' ומי יעבר לנו וגו' הוא בדרך תמהון מ' אשר ירצה לעלות השמים וכן גם מי אשר ירצה אף בזאת לעבור ימים עבורה אבר לפן הב'. המאמר הזה הוא בדרך בקשה וכוסף וכלות הנפש. מי יתן ונעלה השמים ומי יתן לעבור לעבר ימים והנה איזה משני פנים הללו הוא האמתי יוכל הקורא להכריע מעצמו כי הפן השני הוא הפירוש הנכון ומלבד שההכרע הזה הוא מצד הנושא החשוב בעצמו יקרת מצותו ית'. יקשה עוד לפן הא' שכל המאמר הזה אין בו התעוררות ולא ידיעה חדשה וכי לא ידעו בעצמם שלא בשמים היא ולא מעבר לים הוא ולכל היותר לא הי' לו לכתוב אלא כי לא רחוקה ולא כבדה ומכוסה ממך המצוה הזאת כי קרוב אליך הדבר ועוד למה אמו לא בשמים היא ולא מעבר לים היא הלא גם בהר גבוה ותלול אינה וגם אינה במקום מרחק מיל מכם. אבל לפירוש האמתי השני יומתק המאמר הזה בידיעה והתעוררות הבא ממנו:
יד ר"ל כי נתנה לכם בידכם שבכתב ושבע"פ ומה קורבה גדולה מזו:
טו ולכך לא סמך דבר להפוכו החיים למות. הטוב להרע. אבל אמר החיים והטוב המות והרע. כי סמך המסובב לסבתו:
יט (ד"ה ובחרת) אלו הי' לציווי הי' מן הראוי לומר ולקחת לך את החיים. אבל ובחרת מורה בחירה חפשית מעצת השכל וע"כ שאינו לשון ציווי רק דרך עצה: