אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר מסעי › פרק לג

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר מסעי · פרק לג

סדר מסעי

א מה טוב הדרש של רבי תנחומא ע"ה. שהרי כל התורה רובה ככולה. רק במתייחס לישראל המצות והאזהרות שנצטוו בם ישראל. וספורי קורותם העונש בחטאם והגמול הטוב בהיטיבם מעשיהם וכפי דרשתם בטעם המנין שנמנו ישראל כל פעם להודיע כמה אהובים הם לפני המקום ב"ה. וע"י שנחסר מהם במגפה צוה למנותם ורמז לנו השי"ת בזה. כאלו כביכול לו צר בחסרון. ואף איש אחד מהם יקשה לי בחסרונו שזה הוראת המנין לדעת כמה נשארו וכאב המתנחם במות קצת בניו בבניו הנשארים בחיים ומתרפק עליהם שלא יחסר לו חלילה איש מיתר בניו. ועל דרך זה ג"כ ספור מן הארבעים ושתים מסעות שבפרשתנו. שלפי שהוציאם הקב"ה ממצרים להנחילם ארץ חמדה ארץ כנען ועד שלא באו לארצם עודם בדרך עברו עליהם מקרים רבים עתים לטובה ועתים לרעה ונשתהו בדרך והקורות שעברו עליהם הן בהפלגה הפלגת הצער והעונש והפלגת חסד לזה בא כאן בפרשה שלפנינו רשימה קצרה מהמסעות במספר ארבעים שנה שנדו במדבר למען בבואם לארצם במנוחה תחת שדות וכרמים יקראו ברשימה ההיא. ובכל מסע ומסע שיקראו יעלה על זכרונם מה המוצאות אותם במקום זה וישימו על לב חסדי המקום וגם היסורין שסבלו בגזרתו ית' על מרים. למען יעשו רק צדקה וטוב לבלתי יחטאו והנה פרשה זו מעוררת אותנו על אהבת הקב"ה לעמו ישראל שאחרי שובם לביתם הוא ארצם. מסר להם האב הנאמן ב"ה רשימה לזכר עולם. מה הי' להם בדרך למען בעלותם על לב כל זה יתענגו על מנוחתם כבוד ויתעוררו אל האושר האמתי אהבת השי"ת ויראתו זהו כוונת הדרש ומבואר:

ד ר"ל והפסוק הזה מחובר עם שלפניו בדרך זה השבויים יצאו מתחת יד אדוניהם בששון ועונג רב והאדונים יעטפו יגון ואבל:

יח בסדר בהעלותך מבואר שנסעו מקברות התאוה ויחנו בחצרות ושם בחצרות נענשה מרים בצרעת ואחר האספה מנגעה. נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן ואחר זה בסדר שלח. ספר שממדבר פארן שלח משה את המרגלים ובשובם מתור הארץ חזרו אל משה למדבר פארן קדשה הרי שמחצרות נסעו קדשה. ושם הוציאו דבת הארץ וקרה להם בעונם מה שקרה ולפ"ז יקשה מדוע חסר כאן המסע לקדש. ולכן צ"ל שרתמה הנזכר כאן הוא קדש ונק' רתמה לפי ששם הוציאו דבה ולשון הרע נמשל לגחלי רותם. ולהעלות זכרון העון הזה רמז על המקום ששם הי' העון בשם רתמה:

לח דמקרא נדרש לפניו ולאחריו. ויעל וגו' על פי ד' על פי ד' וימת שם מדברי הרא"ם ז"ל. וענין מיתת נשיקה מבואר יפה בדברי המורה ז"ל:

מ שבאמת לכאורה אין לספור זה מקום כלל כאן אצל סדר המסעות שאין זה מקרה זר ונשגב עד שיזכיר זה יותר מכל הפרטים. אבל מיתת אהרן הוא ענין גדול שראוי להתעורר עליו בהגעתו למקום ששם הי' מותו. לזה אמרו ז"ל שגם זהו לכבוד אהרן מה גרם להם מיתתו. ובזה יתיישב ג"כ שלא הזכיר כאן רק התחלת המקרה ולא סופה שאין זה מדרך הספור והי' לו לגמור כל הספור הכתוב בזה בפרשת חוקת אולם להאמור אין זה זרות שאין כוונת הספור לעצם המסופר רק במה שיתייחס למיתת אהרן המסופר מקודם ובבחינה זו הספור הזה אינו רק השלמת ספור הקודם ופשוט:

מד בסדר חוקת ביאור זה רש"י ז"ל ביותר ביאור לענין שם העברים

נב ובזה מיושב ג"כ מה שתלה אזהרה זו בהעברת הירדן ולא חמר כי תבואו אל הארץ:

(ד"ה משכיותם) ולפ"ז הנפרד משכית ומשכיותם מן ואבן משכית וגו' והוא מענין סכך ומשקלו מפלית:

(ד"ה מסכותם) לפי שצריך להתיך המתכות ראשונה לעשות ממנו דמות הצלם והוא מנפרד מסכה מן נסך ושקלו מעלה

נג כבר ידוע כי פעל ירש בבואו בהפעיל הוא משמש דירושה וגירוש וכשהוא משמש ירושה הוא יוצא לשלישי כי הפועל הראשון הוא המוריש ופועל השני הוא היורש. והפועל הוא הממון כמו שנאמר ראובן הוריש את שמעון נכסיו ואם הי' והורשתם שבפסוק זה משמש ירושה אין לו מובן כלל שא"כ משמעו שישראל יורישו ארץ כנען לאחרים. וע"כ הוא משמש גירוש ושלוח. ולפ"ז הוא יוצא לשני ופירוש הארץ אנשי הארץ. כמו וכל הארץ באו מצרימה וגו' בסדר מקץ. וכן תרגם אונקלוס ותתרכון ית יתבי ארעא. אבל מלשון רש"י ז"ל כאן נראה שאין צורך לחסרון ושגם בשמוש זה. יש לומר היותו יוצא לשלישי. ור"ל שעל ידיכם תגרש הארץ את יושביה וזה שכתב רש"י ז"ל והורשתם אותה מיושביה:

(בא"ד ואז וישבתם בה וכו') ר"ל שויו והורשתם משמש לתנאי. אבל ויו וישבתם משמשך להמשך מן התנאי. כמו ואם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתו וגו' ופירוש ישיבה לשון עכבה. כמו ותשבו בקדש וגו' ורבות כאלה ומבואר:

נה לא אמר הכתוב והיו אשר תותירו מהם לשכים וגו' רק אמר והי' וגו' ל' יחידות. לזה צ"ל כי והי' אינו דבוק עם לשכים רק ענינו והי' הדבר הזה. וחסר מלת והיו. ושיעור הכתוב והי' אשר תותירו מהם והיו לשכים בעיניכם זהו כוונת רש"י ז"ל:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה