אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר חיי שרה › פרק כה

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר חיי שרה · פרק כה

פרק כד

א י"ל שמלבד קבלתם ז"ל אשר אין להרהר אחריו. גם הסברא מסכמת לזה. שמאחר שחזר אברהם לקחת אשה אחרי מות שרה אשתו. א"כ משפט הקדימה להגר על כל הנשים להיותה אשתו מכבר והי' צריך לשלחה מעל פניו בקנאת שרה והי' זה בגידה ח"ו מאברהם אע"ה לעזוב אותה גם אחרי מות שרה ולבחור באשה אחרת ועוד קצת ראי' לזה שהאומים אשר יצאו מקטורה והם מדן ומדין ושבא בכלל מלכות ישמעאל המה ולזה נראה שמקור אחד להם כל זה כתבתי לחזק קבלתם ז"ל:

ג. כן מורה יוד מם הריבוי דאל"כ אשור ולטוש מיבעיא לי' וע"כ שבא להורות היותם ראשי אומים. שנקראו אשורים ולטושים ולאמים אף שבני מדין היו ג"כ ראשי אומים. וכן שבא ומדן ומ"מ לא קראם ביוד מם הרבוי. צ"ל לפי ששבא ומדן נקראו האומות היוצאים מהם על שם אביהם. וממילא בזכרון שם אביהם ידענו היותם ראשי אומים. ואלו האומות מפורסמים על שם אביהם ונודע מוצאם ומקורם. אבל האשורים ולטושים ולאומים שיצאו מדדן לא נקראו על שם אביהם. ושם אביהם לא הי' אשור ולטוש ולאום. ופרסמה לנו התורה מי אביהם שהמה דדנים וכל זה לכבוד אברהם אבינו ע"ה לידע רבוי זרעו ושיצאו ממנו גוים ולאומים רבים והרא"ם ז"ל כתב וז"ל וא"ת מאי שנא מדודנים פתרוסים וכסלוחים. שאין היוד מם מורה בהם הרבוי שהרי אמרו ז"ל בסדר עולם שבעים היו בוני המגדול ואלו הי' גם בפתרוסים וכסלוחים הוראת היוד מם שבשמותם מורים הרבוי היו א"כ בוני המגדול יותר מן שבעים. וצ"ל דבעל סדר עולם פליג אב"ר ולהב"ר היו בוני המגדול באמת יותר משבעים אלו דבריו ז"ל ולא הבנתי שאלתו ז"ל דבאמת גם פתרוסים וכסלוחים היו ראשי אומים. אלא שקודם בנין המגדול לא היו רק שבעים ונכתב המקרא על שם העתיד ר"ל שמשה ע"ה כתב כפי מה שהי' בימיו ושמם העצמי הי' פתרוס וכסלוח ונכתבו בתור' ביוד מם הרבוי להורות שהיו ראשי אומים ואחרי שנתפלגו בבנין המגדול היו באורך הזמן כל אחד לאומה מיוחדת בארצו. וז"ש גם בסדר עולם שבעים היו בוני המגדול שהם השבעים אומות שהיו מהם אחרי שנתפלגו. שכ"א מבוני המגדול היו לאומה מיוחדת אח"כ. ובמחכ"ת דהרא"ם ז"ל לא הבנתי דבריו הקדושים ואין להם שחר כלל:

ה ר"ל שהרי כבר כתיב לעיל שנתן את כל אשר לו ליצחק בלכת אליעזר לארם נהרים כמ"ש שם ויתן וגו' את כל אשר לו. ולכן צ"ל שהוסיף כאן ברכת דייתיקי. מדברי הרא"ם ז"ל:

ו (ד"ה נתן) הוצרך לב' פירושים אלו שהרי כתב לעיל שנתן כל אשר לו ליצחק. וא"כ משמע שלא נשאר לו עוד מה לתת להם. ולכן צ"ל או שם הטומאה מסר להם. או דקאי על מה שנתנו לו בגלל שרה שלא נק' שלו לפי שלא רצה ליהנות מהם. מהרא"ם ז"ל ופשוט:

ז זה דייקו מדכתב שנה בכל פרט כמ"ש רש"י ז"ל בריש הסדר:

יא וברכה זו היא ברכת שאילת שלום כמ"ש רש"י ז"ל בסדר מקץ בפסוק ויברך יעקב את פרעה. ואין לפרש ברכה ממש שכבר ברכו אברהם מסתמא שהיה לו כח לברך מי שירצה לפי שמסר לו הקב"ה את הברכות כמ"ש רש"י ז"ל בסדר לך בפסוק והיה ברכה. ולד"א הוא ברכה ממש לפי שהיה אברהם מתיירא לברכו מעצמו. וכתב הרא"ם דדעה זו פליגא אדרש דלעיל פסוק ה' שמסר אברהם ליצחק דייתיקי של ברכה שלפ"ז היה יצחק מבוע הברכות כולם. וזה ענין יותר גדול ומעולה מברכה לבד עכ"ל:

יז זה מפורש ברש"י סוף תולדות באר היטיב יע"ש:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה